../images/Emo20.gif
על איזה רוח מדובר? וממתי רוח יכולה לשאת בן-אדם למרחק עצום ורב?
מדובר על רוח הקודש, שיכולה לשאת כל אדם לכל מקום ולכל זמן. ישנה גם דוגמא נוספת מהכתובים והיא יחזקאל(לא אתה, הנביא.
).
למה הוא צם?ולמה בכלל 40 יום ו 40 לילה? ישוע לא יכל לצום פחות זמן? מה הוא ניסה להראות?
ישוע צם במהלך ארבעים יום ולילה כפי שמשה צם ארבעים יום ולילה, ועל כל שנה שבני ישראל הלכו במדבר ישוע צם יממה אחת שלמה. הוא צם כהכנה לפני השירות שלו, הצום מועיל מבחינה רוחנית להתחברות עם אלהים חיים. הצום הוא לא בשביל להוכיח משהו למישהו, זהו עניין שבין האדם למקום.
למה בהתחלה של הפרק כתוב "השטן" ועכשיו כתוב "המנסה" ?
כיוון שהשטן ניסה באותו הרגע את ישוע הוא מכונה 'המנסה'.
למה השטן היה צריך לומר "אם אתה בן האלוהים" הוא לא יכל לומר בפשטות ישוע? וממתי השטן יכול לצוות על בני אדם? מה הקשר בין 'לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, לבין אבנים?
כיוון שרק בן האלהים יכול להפוך אבנים ללחם, השטן ניסה לפתות אותו בכך שאם הוא בן האלהים שיהפוך את האבן ללחם. אם היה אומר אם אתה ישוע...ברור שהוא ישוע זה השם שלו. רבים באותה התקופה כונו בשם הזה. השטן יכול לצוות על כל אדם מה שהוא רוצה ואכן מצווה, ובני האדם שאינם נושעים מצייטים לשטן בחפץ לב בין שהם מבחינים בכך ובין שהם לא. הסיבה לכך היא שלאחר שהאדם ציית לשטן ואכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא מסר את הסמכות שהוא קיבל מאלהים על כל הבריאה לשטן. ומאותו הרגע לשטן ישנה סמכות על כל הבריאה והוא הפך להיות שר העולם הזה. כשישוע ציטט מהתורה - 'לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יהוה' כתגובה להצעתו המפתה של השטן(שהרי ישוע היה רעבר והוא כן יכל להפוך את האבן ללחם, אך בכך הוא היה מציית לשטן.) הוא אמר לו שהחיים שלו הם לא על הלחם לבדו, כי אם על דבר ה', ולכן אין לו כל צורך או רצון להפוך את האבן ללחם, כי אלהים האב לא אמר לו לעשות כך.
למה בכלל השטן היה צריך לנסות מלכתחילה את ישוע? למה ישוע אמר לשטן הסתלק? הרי הוא ידע שהשטן לעולם לא יילך ממנו אז למה הוא בכלל אמר לו לך ? למה ישוע לא אמר לשטן כבר בנסיון הראשון שלו ללכת?
על ישוע היה לעבור את הפיתויים הללו כדי להראות לעולם הרוחני שהוא המשיח ע"י כך שהוא לא נכנע לפיתויי השטן, לעומת שאר בני האדם שכן נכנעים לפיתוייו של השטן. אנחנו רואים פה גם הקבלה בין האדם הראשון שנכנע לפיתויי השטן וחטא, לעומת האדם השני שהוא ישוע שלא נכנע לפיתויי השטן ולכן הוא יכול להצדיק אותנו החוטאים. ישוע לא אמר לשטן ללכת מלכתיחילה כי היה עליו לעבור את הפיתויים. על ישוע היה לגרש ממנו את השטן בכדי שהוא יוכל לפעול את פועל האלהים ללא הפרעה. השטן כן עזב את ישוע לנצח, לאחר תקומתו מן המתים. ישוע הביס את השטן בנצחונו שהשיג על הצלב ובתומתו מבין המתים ניצח גם את המוות.
למה ישוע יצא לגליל אחרי ששמע שיוחנן הוסגר? ומאיפה הוא הלך? ולמה דווקא לגליל?
השירות של המשיח היה אמור להתרחש בעיקר בגליל, מסיבות שונות, סיבה אחת היא שבגליל היו אנשים יותר פשוטים, שיכלו לקבל את הבשורה. הבעייה עם אנשים שמסובכים בכל מיני פילוסופיות ולימודים שמצדיקים את עצמם היא שבגלל שהם לא פשוטים הם לא יכולים להבין את הבשורה, כי היא פשוטה להפליא, ילד יכול להבין אותה.
מה היה לו רע בנצרת שהוא היה צריך לעזוב? למה זה אמור לעניין מישהו שכפר נחום נמצא בחבל זבולון ונפתלי?
ישוע עזב את נצרת לכפר נחום כנראה מהסיבה שרוח הקודש הדריך אותו ללכת לכפר נחום, הדבר אמור לעניין כל אחד שכפר נחום נמצאת בחבל זבולון ונפתלי, כיוון שזוהי הגשמת נבואה.
מה הפסוק הזה רוצה לומר ? האם הפסוק הזה קשור לפסוק הקודם? לא כל כך מובן תחילת הפסוק. למה התכוון הפסוק לומר שהעם הולכים בחושך?
הפסוק הזה אומר שהעם הולכים בחושך, כלומר בחטא. כמו כל בני האדם שהולכים בחושך, עד שהם רואים את האור הגדול הוא ישוע המשיח שהוא הצדיק שמצדיק רבים.
מה זאת אומרת, מן העת ההיא? על איזה עת (זמן) הוא מדבר? האם זה היה אחרי שהוא כבר הגיע לכפר נחום? או שזה היה עוד לפני?
אחרי שהוא הגיע לכפר נחום.
על איזה ים מדובר? למה הפסוק צריך להגיד לי שהם היו דייגים? את מי זה אמור לעניין בכלל שהם היו דייגים? הרי זה דבר מובן שאם הם השליכו רשת אז הם הופכים באופן אוטומטי לדייגים ולא למשהו אחר. נכון?
ים כנרת(למרות שזה אגם). כתוב שהם היו דייגים, כהכנה למה שישוע אמר להם פסוק אחר כך שהוא יהפוך אותם לדייגי אדם.
בפסוק הקודם, הפסוק אומר שהם היו דייגים וכאן הפסוק לא מזכיר את זה. למה? איפה ישוע ראה אותם? האם זה אותו יוחנן המטביל? ואם לא אז מי זה היוחנן הזה? למה ישוע לא אמר גם להם בואו ואני יעשה אתכם לדייגי אדם כמו שהוא אמר לשמעון ולאנדרי?
זהו לא יוחנן המטביל, הרי יוחנן המטביל הוסג. זהו יוחנן בן זבדי שהפך להיות תלמיד של ישוע, שליח של ישוע, כותב הבשורה הרביעית על ישוע.