נשואה ואמא לשלוש3
New member
יש דברים שלא משתנים
שלום לכולם וחג שמח,
אני נשואה כבר הרבה שנים ואחרי כל השלבים של מאבקי כוחות והרבה עבודה זוגית הגענו לישורת שיש בה גם טוב.
העניין הוא שעדיין יש דברים מאוד משמעותיים שמפריעים לי ובמקרים שבהם יש ויכוח או ריב אני מרגישה שאני מתפשרת אחרת יהיה פיצוץ.
אני יודעת שזה חלק מהמשחק הזוגי- להתפשר ולקבל את האחר. הוא גם מקבל אותי אבל יש תקופות שאני יודעת שזה תמיד יפריע לי, תמיד לא אקבל את ההתנהגות שלו וחלקים בו ומה שאני צריכה לעשות זה פשוט להתעלם או למחול על הרצון שלי לשינוי.
אתמול היה עימות כזה, אחרי ארוחת חג. הוא שתה ואני רציתי לנהוג. הוא התעצבן שאני מבקשת את המפתחות ועושה ממנו מישהו שלא שולט בעצמו. הוא לא מוכן לקבל את זה שכשהוא שותה הוא מאוד שמח ומצחיק אבל גם לא יכול לנהוג. הויכוח היה מול הילדים ואחד מהם עם רשיון והתערב ואמר לו שיתן לי את המפתחות. הוא ניסה לשלוט בעצמו ובסוף נתן לי כת המפתחות אבל התעצבן מאוד וזרק את כל הדברים הרגילים על זה שאנחנו נגדו ושהוא שולט בעצמו ואנחנו מגזימים.
זה תמיד ככה בכל יציאה שיש בה שתייה. לפני היציאה אני מבקשת ממנו יפה שאני רוצה לנהוג חזרה ושיהיו שאני לא אוצה להיות לחוצה וכו וכו. תמיד זה מגיע לזה בסוף.
אולי זה נראה טפשי אבל זה מייצג את צורת החשיבה שלו- הרבה כבוד ואסור לזלזל ביכולות שלו.
קראתי על מאבקי כוחות אצל זוגות ומבינה שזה חלק מהם אבל
כמה שאנחנו מדברים על זה ואני חושבת שאנחנו מבינים אחד את השניה,כשמגיע עימות כזה אין לי כוח אליו יותר.
עכשיו יש הפסקת אש כל אחד לעצמו והחג יעבור במתח או שאני אגש וארגיע. הוא לא יבוא לדבר ולפתור את המצב כי ברור לו שאני הבאתי אותו למצב הזה ואני אשמה.
זה לא העניין היחידי כמובן אלא רק דוגמא למה שיכול לקרות.
ברגעים כאלה אני רוצה להיפרד ממנו ולחיות לבד. אני המפרנסת בבית ואני יכולה (זה בטח גם חלק ממה שגורם לו להתנהג ככה) ומצד שני ברור לי שזה רק פנטזיה כי אני עייפה מהעימותים הטלה.
מה עושים עם הידיעה שככה זה יהיה תמיד? מתסכל אותי להמשיך ככה.
 
שלום לכולם וחג שמח,
אני נשואה כבר הרבה שנים ואחרי כל השלבים של מאבקי כוחות והרבה עבודה זוגית הגענו לישורת שיש בה גם טוב.
העניין הוא שעדיין יש דברים מאוד משמעותיים שמפריעים לי ובמקרים שבהם יש ויכוח או ריב אני מרגישה שאני מתפשרת אחרת יהיה פיצוץ.
אני יודעת שזה חלק מהמשחק הזוגי- להתפשר ולקבל את האחר. הוא גם מקבל אותי אבל יש תקופות שאני יודעת שזה תמיד יפריע לי, תמיד לא אקבל את ההתנהגות שלו וחלקים בו ומה שאני צריכה לעשות זה פשוט להתעלם או למחול על הרצון שלי לשינוי.
אתמול היה עימות כזה, אחרי ארוחת חג. הוא שתה ואני רציתי לנהוג. הוא התעצבן שאני מבקשת את המפתחות ועושה ממנו מישהו שלא שולט בעצמו. הוא לא מוכן לקבל את זה שכשהוא שותה הוא מאוד שמח ומצחיק אבל גם לא יכול לנהוג. הויכוח היה מול הילדים ואחד מהם עם רשיון והתערב ואמר לו שיתן לי את המפתחות. הוא ניסה לשלוט בעצמו ובסוף נתן לי כת המפתחות אבל התעצבן מאוד וזרק את כל הדברים הרגילים על זה שאנחנו נגדו ושהוא שולט בעצמו ואנחנו מגזימים.
זה תמיד ככה בכל יציאה שיש בה שתייה. לפני היציאה אני מבקשת ממנו יפה שאני רוצה לנהוג חזרה ושיהיו שאני לא אוצה להיות לחוצה וכו וכו. תמיד זה מגיע לזה בסוף.
אולי זה נראה טפשי אבל זה מייצג את צורת החשיבה שלו- הרבה כבוד ואסור לזלזל ביכולות שלו.
קראתי על מאבקי כוחות אצל זוגות ומבינה שזה חלק מהם אבל
כמה שאנחנו מדברים על זה ואני חושבת שאנחנו מבינים אחד את השניה,כשמגיע עימות כזה אין לי כוח אליו יותר.
עכשיו יש הפסקת אש כל אחד לעצמו והחג יעבור במתח או שאני אגש וארגיע. הוא לא יבוא לדבר ולפתור את המצב כי ברור לו שאני הבאתי אותו למצב הזה ואני אשמה.
זה לא העניין היחידי כמובן אלא רק דוגמא למה שיכול לקרות.
ברגעים כאלה אני רוצה להיפרד ממנו ולחיות לבד. אני המפרנסת בבית ואני יכולה (זה בטח גם חלק ממה שגורם לו להתנהג ככה) ומצד שני ברור לי שזה רק פנטזיה כי אני עייפה מהעימותים הטלה.
מה עושים עם הידיעה שככה זה יהיה תמיד? מתסכל אותי להמשיך ככה.