הסבר קצר, במיוחד בשבילך...
מהיום הראשון שלי בפורומים (לפני 5 שנים וקצת) תמיד ידעו את שמי, תמיד שיתפתי. אף פעם לא התחבאתי מאחורי ניקים בדויים ומסיכות. אני יכול להגיד בביטחון מלא שזה אף פעם לא הזיק לי, לא פגע בי. להיפך. מכיוון שחלק מהשימושים שלי בפורומים של תפוז הוא באיזה שהוא מקום גם פלטפורמה שיווקית (לא רעה בכלל דרך אגב, צמחו לי כמה וכמה לקוחות בהחלט מכובדים מהפורומים האלה) אני נוטה בדרך כלל כן לחשוף וכן לשתף, ולהציג את עצמי בלי מסיכות ובלי פויל'שטיקים... במהלך השנים נוצרו חברויות, חלקן עברו שלב לרמה האישית (לרמת פנים מול פנים, אימיילים או מסנג'ר)וחלקן נשארו במתחם התפוזי. הבחירה שלי לשתף את כל העולם באחד המצבים הקשים ביותר שנתקלתי בהם בחיי לא היתה מיקרית. טוב לי לכתוב, ואני לא מאמין בשירים למגירה. כמויות התמיכה, החיבוקים (גם אם וירטואליים), המסרים המעודדים וכן, גם זויות ראיה חדשות על הנושא, בהחלט עזרו לי ביומיים המאוד לא סימפטיים שעוברים אליי. כמו שאתה בטח שמת לב, למי שמכיר אותי מספיק זמן ממש לא היתה בעיה לזהות במי מדובר, וזאת היתה הכוונה. מבחינתי זאת היתה שיחה עם כל "חבריי", רק במקום לעשות את זה בחדרי חדרים עשיתי את זה מעל הבמה עם מסיכה. החברים שמזהים את הקול שלי עזרו ותמכו, ואלה שלא מכירים דיפדפו הלאה בלי צלקות וביקורות. המטרה כאן לא היתה שאף אחד לא יזהה אותי, אלא שמי שלא קשור אליי - שימשיך עם חייו...