יש לה טלפאתיה איתי...לבכורתי

[יונה לבנה 1]

אילנה ../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif

תודה מכל הלב אני כל כך מתרגשת ודואגת שאני מתה כבר להיות אחרי

 

[אילנהחלפ1111]

../images/Emo42.gifבוקר טוב לכולם שלי עם סקס../images/Emo39.gif

 

[עלמה 3]

יונה - ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כל מה שתבקשי לו יהיא............ אמן אמן אמן - עלמה

 

[יונה לבנה 1]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gifעלמתי

רק שישובו בשלום וגם מחוייכים וגם מאושרים וגם שיהיו קצת בנוגה.......................

 

[*יערית]

יונה יקרה../images/Emo23.gif

קראתי אותך...קראתי וחשבתי לעצמי.. נו האם גם לי יהייה מצב שהבן שלי ינשל אותי מארועים חשובים בחייו כי.... "הוא דואג" לי? זה לא קל לפספס אירוע כזה...אבל אולי זה לטובה, אולי בכל זאת החגיגה החשובה יותר תהייה בבית

וואו איזו התרגשות....צ נ י ח ה

בהצלחה

 

[יונה לבנה 1]

../images/Emo24.gifתודה יערית../images/Emo24.gif

לפני הכל לפני רגע המלאך דיבר עם אבי ומתברר שבגלל תנאי מזג אוויר הצניחה בוטלה.... לצחוק או לבכות? פגעת בול ממש הרגשת נישול

 

[*יערית]

דוגמא קטנה לגיל 6

הוא היה היום איתי בביקור בבית הספר שיחת הכרות עם המנהלת והיועצת, בזמן ההמתנה שוחחתי בפלפון עם בעלת הצהרונית שבו הבן נמצא ,שאלתי האם יש קיטנה בחופש שבו אוכל להכניס גם לבקרים את הילדים, היא אמרה לי:"את הבן אני לא אוכל לקבל,ההתנהגות שלו נעשית גרועה יותר ויותר,לא ניתן לרסן אותו, יש לו התפרציות וכעסים {אני מודעת לבעיות הריגשיות שלו} אז אני נשארתי המומה...מה אני עושה

כמעט בכל מיסגרת אני ניתקלת בבעיה הזו, עכשיו עוזבת לרגע את הבעיה החשובה הזו שלי ושואלת אותו מדוע הוא מרגיש צורך להרביץ לילד מסויים בצהרונית..ואז הוא מיד בוכה לי..כועס...ואני החלטתי שאני עושה טעות בגישה שלי..שלפעמים כ"כ מתחנפת רוצה לבנות קשר שלו איתו ולפעמים אני שוכחת שאני צריכה להיות יותר קשוחה איתו. ניכנסנו לשיחה..ואז כששאלו אותו אחת מהשאלות: "למי אתה פונה בכדי לדבר על דברים שמציקים לך?" הוא ענה...לחברים שלי...

זה שיתק אותי..מה?אנילא בתמונה?כשמציק לו דברים אני באמת יודעת והוא משוחח איתי על כך....אבל האם יש דברים בבטן של הנסיך הזה שהוא לא מוציא לפניי בכלל? האם אני מאבדת פרופורציות? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף פתאום מרגישה שהאימהות "גדולה" עלי....אבל רגע אחר אני מאוד רוצה בעוד ילד..אני מרגישה שאני יכולה לתת מעצמי הרבה..והנה כבר מגיל כ"כ צעיר הבן לא מוצא פינה חמה אצלי ובכל זאת ניגש אלי בכדי לספר לי דברים. אז יש לי גוש בגרון....אפילו בכיתי בשיחה הזו, מרגישה מטומטמת שלא יכולתי לעצור את הדמעות ושיש לי בעיה כבר כמה שנים שרק מתעצמת ולא ניתנת לפיתרון......השבוע אני עושה צעד נוסף ומבקשת עזרה...כי לי קשה מאוד בפאן הריגשי שלי..לראות את הבן שלי מתפרק בכל פעם כאשר הוא מאבד את סבלנותו, ואני ממש לא יודעת האם זה בעיקבות הגרושים? גרושים יחסית קלים ..האבא רואה אותו פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה...מה עוד הבעיה?יש לי בן זוג מקסים שאני בטוחה במאה אחוד שהילדים פעמים רבות מעדיפים אותו מעליי

אז.....מדוע הילד מרים ידיים בכל פעם שמעצבנים אותו? וואו יונה נשפכתי כאן לתוך ההודעה שלך.... וזה רק בכדי לומר ש...הנה מגיל צעיר הוא "מנשל" אותי מהבעיות שלו...ואפילו מבלי להיות מודע. שבת שלום

יונה חשבתי על הצניחה הבוקר ותיארתי לעצמי שהיא תבוטל

{מקווה שהגוש בגרון יתמוסס}

 

[*יערית]

ואם כבר...

אני אומרת עליו הם הדברים השליליים שבו... אסור לי שלא לציין כמה הילד הזה נבון,חכם,בעל קסם אישי מדהים,חוש הומור, שובבון,אלו הדברים שברוב המיקרים מכפרים על ההתפרצויות שלו בתוך המיסגרות. אומרים שזה יעבור לו...ואני לא רוצה שיעבור אני רוצה שילמד לשלוט על כעסים..אני לא רוצה שזה יחזור אליו באיזה שהוא שלב..פשוט ללמוד ....איך לא להגיב לכל דבר שמרגיז אותו בסביבה.

 

[יונה לבנה 1]

יערית עוד מילה לגבי ההמשך שלך

לשלוט בכעסים... לדעתי הוא ילמד לאט לאט בעיקר ע"י דוגמה אישית הם לא תמיד לומדים מהדברים שאנחנו אומרים להם,אבל יש להם את היכולת הענקית להעתיק התנהגויות. אגב אני נזכרת בסיפור שאת חשפת בפנינו על השבת ההיא בדרך למפגש... אני זוכרת שאת נפגעת ממשהו והסתגרת לך ,ונדמה לי שאחד משניכם מעוף או את לא זכור לי הסתובב ורצה לחזור הביתה. זה בהחלט רגע של אימפולסיביות ....תחשבי על זה אולי מבלי להרגיש יש לו מתח מצד אחד ,ומצד שני דוגמה לתגובות אימולסביות.

 

[יונה לבנה 1]

הגוש התמוסס

וירד לרגלים שקופצות מרוב עצבים איכס איזה יום מגעיל. הכל צף לי וברחתי למיטה כדי לנוח והתעלפתי מרוב בכי... ואז התעוררתי בגלל שהטלויזיה שמבדרת את עצמה הרעישה לי מידי... התור יושב ולומד בפינת האוכל ולא מזיז לו שאני נחה והטלויזיה המזויינת מוגברת עד השמים. זינקתי מהמיטה שחררתי קללות גסות במיוחד והתיישבתי כאן להרגע,הרגל אגב רועדת טיפה פחות. ראבק מהיכן תבוא השלווה? יערית,ילדך עצבני עמוס במתח,הוא פורק אותו ע"י אלימות,אולי שווה לנתב את האנרגיה למקום אחר? כמו למשל חוג ספורט,או קרטה?או אולי סתם כרית איגרוף שכל פעם שהוא עובר לידה הוא משנה לה את הצורה באגרופים? או אולי טרמפולינה שיקפוץ ויקפוץ עד שיירדם? אני לא יודעת מה הסיבה למתח הפנימי שלו ,אבל בהחלט את צריכה לנסות לברר אולי בעזרת ציורים?

 

[yaeli4]

יונה, מה יהיה? המתח יהרוג אותך

לכי שתי תה צמחים. או קמומיל. זה מרגיע. דיברתי כבר עם הבכור? תכף שולחת מסר אישי.

 

[*יערית]

../images/Emo13.gif

מצטערת על העצבנות שעוברת עליך..מקווה שהרגל נרגעה {הרגל מגונה שלי מימים ימימה

} ראבבק....

הילד שלי נמצא בחוג ג'ודו..וכרית האיגרוף שלו זו אחותו, נדמה לי שהוא סוחב איתו מטענים לגנים כי באמת "נישבר" לו מאחותו הקטנה שאין לה רגע דל איתו,המכות שלהם, המריבות,התחרות שלהם ..והוא שומע כל הזמן"תתאפק היא קטנה" אז כשהוא נמצא במקום אחר ..די נמאס לו והוא לא מתאפק זהו..זה מה שנידמה לי שגורם לו למתח הזה, ויש במה שאמרת הרבה הרבה אמת...אימפולסיביות כן אולי אני הגורם לזה...אולי בעצם הכל מתחיל בי ומסתיים בי..שוב הגוש עולה לגרון{במיוחד אחרי שהאקס לקח אותם והעברנו שיחה "לא הכי נעימה" ליד הילדים} אל תשאלי אותי למה ליד הילדים?השיחות שאליהם אנחנו מגיעים באות דווקא בזמן שהוא נמצא כאן..וכן כולם נוכחים בשיחה גם הילדים וגם החבר שאומר לנו באנגלית "לכו לשתות קפה בחוץ רק לא ליד הילדים" ומה בסה"כ דיברנו?על שכל שנה הוא מתחמק מהחופש הגדול ובכל פעם אני צריכה לשבור את הראש לגבי מיסגרות וקייטנות...ובאמת פתאום הרבה נטל יש לי על הראש, והבן אדם זורק לי הכל בפנים"תשכחי ממני"... -אני שכחתי ממך ממזמן...רק למה הילדים צריכים לשכוח ממך? ואז כשהחבר מופיע....הוא "נופה צופים"רגע ...בסדר אני אתן כמה ימים בשבוע למה לא אמרת כך...מבינה יונה..? כי אני כ"כ מבולבלת היום....אני כ"כ כבדה...אני כ"כ רוצה שהילד שלי יתקבל בכל מקום בזרועות פתוחות ולא יטרקו לו דלתות בגלל ההתפרצויות שלו, אני רוצה שאבא שלהם ילמד סוף סוף אחרי שלוש וחצי שנים שיש חופש גדול בכל שנה....אני רוצה... יד לוחצת יד אוףףףףףףףףףףף איזה יום זה..כמה אני מקטרת..כ"כ לא מתאים לי, אני בדרך כלל סופגת וסופגת ואחר כך רואה דברים בצורה אחרת, מנתחת ופותרת...ונידמה לי שעכשיו אני מתפרקת? או שזה הכל בגלל מזג האויר

 

[yaeli4]

יערית יקרה, קראתי את הסיפור שלך

ונורא הזדהיתי. הבת הגדולה שלי, בת ה-11 התנהגה כך בכיתה א'. זה היה קשה ונורא. היא הסתגרה, הייתה עצבנית ואלימה מילולית וגם לחברות בכיתה. אני לא אכנס לפרטים, אבל המורה והיועצת הפנו אותנו לפסיכולוגית בית הספר והיינו בטיפול כחצי שנה והיה מצוין. זה דווקא גיל שהם לא מתנגדים לטיפול ועזרה חיצונית. הם רואים בזה מין "חוג" כזה, תשומת לב, קטע שהוא רק שלהם ותשומת לב שהם מקבלים לבד ממישהו. היום לדוגמא, היא לא מוכנה לשמוע שמישהו זר ידבר איתה על הבעיות והכעסים שלה, (שחזרו מאוד מלפני שנה והבית פה על גלגלים ממנה) אבל אז, זה היה מצוין. הטיפול שם דגש חזק גם על אמנות והבעה בעזרת ציורים ומשחקים. זה דיבר אליה מאוד. עם ילדים צריך ללכת צעד צעד. עם הרבה דוגמה אישית והקשבה. בהצלחה, ואם את גרה באזור המרכז, יש מכון נפלא, פרטי, שעושה נפלאות עם ילדים. כתבי לי אם את רוצה פרטים.

 

[blonda3]

יערית....

(במקרה שתיכן נשפכתן לתוך ההודעה שלי-אבל זה בסדר, אני מקבלת את זה בברכה) ברור שקשה לילד וגם לך. להיות בכזאת סיטואציה להורה זה לא קל. את תוכלי אולי למצוא לו מסגרת פרטית בחופש, ואת הבעייה שיש לו תוכלי אולי לפתור בעזרת איש מקצוע. תעשי חיפוש, תנסי לקבל שמות של מומחים שעזרו ופתרו לאנשים אחרים בעיות דומות כי הבן שלך לא הילד היחיד שיש לו התפרצויות וכו'. הבן שלי כשהיה בן 6-אבא שלו החליט להעביר אותו למסגרת חדשה, לאזור שבו הוא גר, וניתק אותו מכל החברים שלו, וכבר כתבתי על כך, איך הבן שלי בא לפני כמה זמן והוציא מהבטן כאב נוראי ששכב אצלו במשך 7 שנים, ורק עכשיו יצא, הוא דיבר על הטראומה הגדולה של אז,שתשאר לו לכל החיים, ואני יודעת שהתופעות שלו היו בין השאר אלימות כלפי חברים והתפרצויות זעם. מה שהציעו לו אז בבית הספר זה מורה טיפולית טיפול באומנויות-שישבה איתו פעם בשבוע, במשך שעה, בשעות הבוקר, ועבדה איתו-אין לי מושג על מה....וגם זה היה טראומאטי בשבילו, כי הוא היה תלמיד מצויין, ילד מחונן, שרצה ללמוד, ולא רצה לצאת משעורים, והפריע לו ה"טרטור הזה", ומה ש"הציל" אותו היה חבר שהתחבר אליו, לאחר כחודשיים בכיתה... ומאז הוא התחיל לפרוח. אני בטוחה שיש משהו שאת לא חושבת עליו בכלל ולא רואה אותו-שמציק לבן שלך. את לדעתי חייבת למצוא לך איש מקצוע שיאיר את עינייך..... כי זה שלך נראה שהכל וורוד והכל טוב ויפה אצלכם בבית, זה לא אומר שכך גם הבן שלך באמת חושב ומרגיש..... בהצלחה

 

[blonda3]

הכל משמיים יונה....כדי שתבואי../images/Emo57.gif

כתבתי לך תגובה שירדה למטה מקודם, והמשכתי לקרוא את השרשור. אז אם כך-אני לא יודעת איך תעשי זאת ומה תאמרי לו אבל-שיהיה לו ברור שלצניחה שלו את מגיעה. ותגידי לו מצידי=שאם הוא לא מזמין אותך,את תבוא עם גדוד חברות..... חחחח.... אני מוכנה לבוא איתך אם את "פוחדת".....להחזיק לך את היד.... רק שיהיה לך מקור מידע נוסף במידה והבחור לא יודיע לך מתי זה..... מעניש אותך בעבוע מעניש.

 

[blonda3]

../images/Emo124.gifיונה-רק עכשיו נכנסת לכאן....

יונתי. מה זאת אומרת את לא מוזמנת? מי בכלל שואל אותו? אני במקומך-לא הייתי אומרת לו מילה לוקחת את האוטו, מכינה צידנית מלאה באוכל שהוא אוהב, מביאה פיצוחים או ממתקים, שתיה וכו', ומתייצבת שם במלוא הדרך. בשום פנים ואופן לא הייתי מקבלת כזאת דחייה מילד שלי, כי הם עושים לנו לפעמים כאלו מניפולציות וכאלו מבחנים, שאת לא יכולה לדעת מה באמת הם מרגישים ורוצים מבפנים..... את רוצה שאני אבוא לקחת אותך?

 

[יונה לבנה 1]

בלונד הצחקת אותי ותודה

על כך, כי אין לי בכלל מצב רוח היום. בקיצור הצניחה בוטלה ובפעם הבאה אם תהיה אני באה ולא עוברת עוד יום כזה... כן תבואי לקחת זה רעיון ענק...

 

[אילנהחלפ1111]

בנות תסלחו לי משהו פה צורם

בלי להעליב ובלי לבקר איתכן אך משהו פה לא מסתדר לי אני לוקחת בחשבון שכולכן נותנות את המאה אחוז שלכן ואף אחת מאיתנו מאיתנו לא למדה להיות הורה זה המקצוע בין היחידים שלא לומדים נכון שמתחילים היום להכניס למודעות ויוצרים בתי ספר להורים אך עדיין זה לא במסגרת "חובה" לצערי ואנחנו מביאים ילדים טהורים, תמימים,ובחוסר ידע שלנו יוצרים אישיות שמתנגחת איתנו כמו בבומרנג ואנחנו עוד מעיזים לצעוק זה הם זה לא אנחנו ומעמידים אותם "כמאושמים" ולא מבינים מדוע זה מגיע לנו אני מציעה לכל אחת מכן ושוב במתוך חברות עם הערה בונה לבדוק את נתינתה מה עשתה עד עתה ואיך אפשר אחרת יונה - האם עשית בדק עצמי, למה בנך לא רוצה להזמינך ליום הצניחה? אל תגידי לי שמתוך דאגה אני יודעת שלילדים זוהי גאוה עילאית שההורים יהיו שותפים ולגבי שאר הילדים במשפחה הקרובה והמורחבת האם שאלת את עצמך מעבר למה שאת מעניקה להם האם את ממש נותנת את המאה אחוז שלך? את ממש נמצאת עבורם? מגדישה זמן איכות, מקשיבה, תומכת, סובלנית, משתפת אותם באירועייך, מלטפת, וכו' יערית - כל ילד עובד ערעור דרמתי מתקופת הגירושים יותר והרבה מאיתנו אינני יודעת באיזה גיל היה הילד כשהייתם בתהליך הגירושים אך גילאי ה-3 הוא גיל החיקוי של הילד את ההורה האם השקעת זמן איכות בשניים? לשאול שאלות ולשמוע את הקשיים שלו איך הוא מקבל את הגירושים? איך הוא מתמודד עם הפרידה מהאבא? מדוע הוא מתפרץ? מה מביא אותו להתפרץ? מה הוא מרגיש אחרי ההתפרצויות שלו? איך הוא היה רוצה שיהיה אחרת? האלימות המילולית והפיזית היא דרך ביטוי שלו, תשאלי אותו למה הוא בוחר להתנהג כך? יערית את לא לקחת דבר נוסף וחשוב מעבר למשבר הגירושים שיש על ראשו הוא נכנס לבית ספר את יודעת כמה שזה מפחיד לכשעצמו? את יודעת איך ילד מרגיש כשהוא יוצא מהגן המוגן והאינטימי לבית ספר ענק ומאות תלמידים שכולם יותר גדולים וגבוהים? אני מציעה לך לדאוג להרבה שעות איכות שבו כל אחד מכם יספר משהו ילד וכך גם בין מבוגרים נפתחים כשמולם משהו משתם מעצמו משהו שנשמע אישי ורגיש ואם תפתחי בפניו תראי כמה הילד ישפוך ואת תהיה מספר אחד עבורו תנסי ושיהיה לך בהצלחה רציתי לפתוח את המשפט ב" אני" ונעצרתי כי אינני רוצה להשמע שחצנית אך מניסיוני, הייתי רוצה לתת כי הניסיון שלי עובד לי ואולי במקרה בתקופת הגירושים כעסתי התאכזבתי מכל המקורבים והתרחקתי ונאלצתי להתמודד לבד עם כל הקשיים אני והילדים. הילדים שלי היו ילדים, חברים, והתמיכה שלי אם היה לי יום קשה וישבתי לבכות לא הסתרתי מילדיי הם היו שם לתמוך לחבק ולעודד דרך אגב הם היו בני 3, 6 אם חברה לעבודה עצבנה אותי שיתפתי את ילדיי ובאותה מידה שאלתי ותחקרתי אותם איך הם עברו את היום כך עד עצם היום הזה לטוב ולרע ישנם השיתופים ותומכים אחד בשני וכפי ששמתם לב הקטן היה בן 3 והיו לי איתי קשיים יותר מהגדול זה היה תהליך בניה קשה אך יחד התעלנו צמחנו התבגרנו והבראנו מהמשבר המרכזי ומהשאר שהיגעו אחריו אנחנו ההורים התומכים והמחזקים שיש בידינו תפקיד ההכוונה ואצלם ובתוכם התשובות לפתרונן אני מאמינה שכל אדם הפסיכולוג של עצמו, התשובות לשאלות הפתרונות לבעיות נמצאים איתנו בתוכנו צריך לדעת אך ורק להתבונן, לשאול שאלות על שאלות עד שהתמונה מתבהרת והתשובה עולה כתונה מולך נסו, וראו איזה תוצאות תפיקו מכך מקווה שלא פגעתי בעצם אינני יכולה לפגוע אלא תבחרו להפגע בהצלחה אילנה באהבה והתבוננות מגיעים לשלימות

 

[יונה לבנה 1]

אילנה יקרה

ראשית אני מודה לך על כל מילה,על שהתאמצת להתעמק בנושאים שלי ושל אחרים. בשבילי כל ביקורת היא בונה,יש לי יכולת לסנן כאשר הביקורת נאמרת בסגנון הרסני,אבל כאן את בהחלט מבקשת שהדברים יתקבלו במטרה לעזור,ועל כך תודה. ולעצם העניין: מהרגע שבני הסביר לי שהוא לא מזמין אותי לצניחה,ואף ביקש חופש כללי מכולנו,התחיל בדק הבית שלי עם עצמי. שאלות רבות התרוצצו לי בראש וחלקם אף דומות לשאלותיך. בין היתר דיברתי גם עם המלאך (הבן השני הצמוד בגיל לגדול)מה הוא חושב? שאלתי את חברתי היקרה מכל שהיא גם יועצת במקצוע והייתה, ועדיין איתנו לאורך כל הדרך, כולל מגורים משותפים בחלק מהזמן כדי לתת עזרה בלימודים לבנים והיא גם נשואה עם אח של אבא של הבנים.ומכירה אותם כאילו הם בניה. אילנה ,אני ממש לא מחפשת להצטדק,כי ברור שאז אני מפספסת את הבעיה,אין לי ספק שיש כאן כעס של המלאך,ויש כאן רצון מסויים לברוח מהתמודדות כי בעצם הוא לא ממש שיתף אותי מה הסיבה. אבל ....בני כבר בן 22,ועומד לפני שחרור מהצבא,מאוכזב ביותר על שקיצצו אותו מקורס קצינים,עומד לפני הרבה מאד שאלות שאין להן מענה,והדבר הכי חשוב,להיכן הוא חוזר אחרי הצבא? אל תשכחי שלפעמים אנחנו משליכים כעסים מעצמנו על הקרוב אלינו ביותר,וכן זאת אני.... יש לי ביטחון מלא לגבי האמהות שלי ובכל זאת יש לילד הזה כאב או פחד או כעס והוא לא מוצא בי שותפה כרגע. וכאן יגידו אנשי מקצוע ,זכותו בגיל הזה לברוח מהאדם שהוא הכי אוהב כי אין לו כרגע במה להתגאות,ולך אמא הוא רוצה לתת מתנות של גאווה.אחרי הכישלון הגדול בקורס הוא בעצמו עוד לא התאושש. עכשיו הוא ברגילה נמצא אצל הוריי ואני מקווה שבמהלך השבוע ימצא כוחות לשתף אותי......כשיש לו משהו משמח הוא רץ לספר לי ולשתף. מעולם מעולם לא הייתי ביקורתית לבנים ,ואולי כאן הפשלה ? אילנה תודה

 

[*יערית]

קראתי בששקיקה כל מילה../images/Emo39.gif

תודה על קו מחשבה חדש שהצעת אומר כי תמיד שיתפתי את ילדיי ותמיד ניסיתי לבוד קבין השורות איכן יש בעיה ומהי

אני אכן פסיכולוגית לעצמי...אך לא תמיד יש לי את הכלים לפתור בעיות..יום שישי היה יום

אחר כך המצב רוח עלה {תודות לאיש שלידי

} תודה אילה...אכן זמן משותף לי ולא אולי ישפר.. לחץ של כיתה א'...לא ממש נראה מצידו אבל אולי יש משהו בזה.