ראיתי שנפתרה הבעיה, אבל מגיבה בכל זאת
אני ממש איתך בעסק, אני גם מתעבת בכל לבי את ההתחשבנויות וההתקטננויות, למרות שבמקרים רבים אני מבינה מאיפה זה מגיע, זה לא נותן יותר מדי, ואני מעדיפה שלא לייחס להתנהגויות מכוערות של אנשים לא קרובים יותר מדי חשיבות. ישנה בעיה נוספת והיא שעליית יוקר המחיה משפיעה גם כאן, ומתנה נדיבה שניתנה לפני עשור ואפילו פחות תיחשב בימינו למתנה ממוצעת ואפילו פחות מזה, ובתור מישהי שתמיד הייתה נדיבה במתנות לחברים אני תוהה איך אני אגיב אם במידה ואחגוג אירוע אקבל בדיוק את הסכום שנתתי לפני עשור... כשיש גם את נושא המצב הכלכלי המשתנה בהתאם לתקופה (סטודנטים/עובדים במשרה מלאה/יש כבר ילדים/בדיוק פוטרתם מהעבודה חודשיים לפני החתונה של החברים... וכו').
 
יש לי משפחה קטנה ככה שאירועים שכאלו אין הרבה, זכיתי לחתן שתי בנות דוד בהפרשים מאוד גדולים - הראשונה התחתנה כשהייתי סטודנטית תפרנית, ככה שהיה ברור שההורים יתנו את המתנה "עלי", והשנייה התחתנה כשכבר הייתי בת 30+ עם עבודה מסודרת והכל, וסיכמנו במשפחה המצומצמת שכל אחד נותן מתנה בנפרד - ככה שהחתן והכלה קיבלו מכל בן דוד/בת דודה צ'ק נדיב בנוסף למה שקיבלו מאמא שלי. בין היתר היה לי חשוב להעביר את המסר שאני שמחה בשמחתם גם בתור עצמי ושחשוב לי להעניק להם מתנה אישית ממני ו-כן, רציתי שידעו שאני אוהבת אותם מאוד וזה מתבטא בגודל הצ'ק, מה שהיה הולך לאיבוד אם היינו נותנים צ'ק כל המשפחה ביחד, גם אם היה מדובר ב"איחוד צ'קים".
 
מנגד, כשנולד לי אחיין הצעתי לאחותי שניתן מתנה שתינו ביחד - בלי קשר לכך שזה נראה לי נחמד לתת מתנה משותפת מהדודות, כשהכיוון היו תלושי קנייה ולא כסף, אחותי בעלת כושר השתכרות נמוך משמעותית מזה שלי וחשבתי שכאן כן יהיה נחמד וראוי לאחד מתנות, אז קנינו ביחד, אני שילמתי יותר ונתנו את המתנה בשם שתינו וככה יצאנו שתינו נדיבות ואוהבות (מה שאנחנו באמת
)
