יש לי בן עם אספרגר. הבעיה היא שהוא לא רוצה לעשות כלום בחיים

[in bal1]

אנחנו מהמרכז אבל יתכן שהוא יוכל להיות בהוסטל בצפון ולחזור מידי פעם לבית שלנו. כמו כן אנחנו יכולים לבקרו. אנחנו קרובים לפנסיה ויש לנו זמן.
לא ביקשתי טלפון של אדם פרטי אלא טלפון או דואר אלקטרוני של הוסטלים מתאימים.

ברבעי אנסה לעשות בירור עבורכם.אגב הרבה דיירים מאזור המרכז גרים בדירות האלה.יוצאים הביתה לדעתי פעם בשבועיים אבל זה לא משהו קבוע.כל אחד וההתנהלות איתו.

 

[arn1956]

בשמחה העניין הוא שזה בצפון.מהיכן אתם בארץ?
אולי אפשר לנסות באינטרנט כי יכול להיות שיש גם באזור מגורייכם.
אני גם לא אתן טלפון של אדם פרטי.

אנחנו מהמרכז אבל יתכן שהוא יוכל להיות בהוסטל בצפון ולחזור מידי פעם לבית שלנו. כמו כן אנחנו יכולים לבקרו. אנחנו קרובים לפנסיה ויש לנו זמן.
לא ביקשתי טלפון של אדם פרטי אלא טלפון או דואר אלקטרוני של הוסטלים מתאימים.

 

[schlomitsmile]

אין לו קשר טוב עם אחותו.
לנו קשה מבחינה רגשית לטפל בענינים אלו לכן אנחנו מחפשים מקום שיטפל בבעיות האלו וישקם אותו.
דבר נוסף: לי קשה לקבל מישהו שלא מוכן לעשות כלום ורק מצפה שישרתו אותו. אותי זה מאוד מרגיז.
איזה הוסטלים יש (אבל הוסטלים שממש משקמים ולא מקומות שהוא סתם גר שם ולא עושה כלום)?

מבינה את הקושי הרגשי וגם התיסכול מצידך,
מניחה שגם מצידו יש לא מעט רגשות לא פשוטים.
האם בכוונתך להעמידו בפני אולטימטום, להראות לו את הדלת ולשלוח אותו להוסטל?
אם לא, רשימת הוסטלים אינה התשובה.
אולי שווה להעזר באיש מקצוע לצורך תיווך ביניכם,
עזרה ביצירת ערוץ תקשורת
שבהמשך תוכל להוביל גם לשינוי כגון הוסטל.
מאיזה אזור בארץ אתם? (אפשר גם בפרטי אם אתה מעדיף)

בינתיים הנה קישור למרכז טיפולי עם נסיון גם בא"סים בוגרים וגם בהכוונה להורים של א"סים בוגרים.
אולי שווה לך לדבר איתם (יש להם סניפים בכמה מקומות בארץ)

אודות היחידה לתסמונת הספקטרום האוטיסטי (ASD)

www.bait1.co.il

 

[in bal1]

יש אנשי מקצוע שמציעים טיפול ויש גם הוסטלים, אבל אם קשה לו להפתח בפניכם, הוריו, אתה מאמין שייפתח בפני זרים?
שיהיה בכלל מוכן לגשת אליהם?
למרות הכוונה הטובה, זה עלול חלילה לגרום לו להרגיש כאילו נמאס לכם ממנו
ואתם רק מנסים "לזרוק" אותו על איזשהו גורם חיצוני וזר שיוריד לכם אותו מהראש...
ואם כך יפרש וירגיש, עלולות להיות לזה השלכות רגשיות ותגובות התנהגותיות לא פשוטות...

מה דעתך, אולי תנסו- אתה או אשתך (ואיך הקשר שלו עם האחות? אולי דוקא איתה זה עשוי לזרום?)
לכתוב לו בסגנון מה שהצעתי קודם, רק במקום מייל, מכתב אותו תמסרו לו ידנית,
שבסופו תבקשו שיענה בע"פ או בכתב, איך שנוח לו, וימסור לכם?
ממליצה לא לשפוט מראש את רגשותיו ("פחדים לא סבירים") הן כי יתכן שעבורו הם סבירים
והן כי זה מסר שיוצר תחושה של חוסר פתיחות להקשבה
ולכן לא מעודד שיתוף מצידו ("הם לא מבינים אותי, אז בשביל מה לדבר איתם").
אחרי שיווצר שיח ביניכם, אפשר יהיה להעלות בפניו הצעות לגבי טיפול וכד'.
הסיכוי לשיתוף פעולה מצידו עולה, אם ההצעות האלה ינבעו מתוך שיח,
מתוך דינמיקה של חשיבה והתמודדות משותפות
ולא כרעיונות שנופלים עליו, נזרקים עליו בלי להקשיב לו בכלל.

זה נחמד שרוצים לגונן על הנער אבל מתישהו הוא יצטרך לצאת מהבית אל העולם.כי להורים כבר מתחיל להיות קשה.לבקש מאחותו,יש לה אני מניחה חיים משלה.ווכל שהם יעשו את הצעד הזה יותר מוקדם כך הוא יתחיל להתרגל ולשתף פעולה.

 

[schlomitsmile]

זה נחמד שרוצים לגונן על הנער אבל מתישהו הוא יצטרך לצאת מהבית אל העולם.כי להורים כבר מתחיל להיות קשה.לבקש מאחותו,יש לה אני מניחה חיים משלה.ווכל שהם יעשו את הצעד הזה יותר מוקדם כך הוא יתחיל להתרגל ולשתף פעולה.

לא מדובר על נער אלא על גבר בן 33.
גם לא מדובר על לגונן עליו או על נחמדות,
אלא על אופן התנהלות שיעלה את הסיכוי לשיתוף פעולה מצידו,
דבר שבלעדיו שום-דבר לא יזוז.

 

[in bal1]

לא מדובר על נער אלא על גבר בן 33.
גם לא מדובר על לגונן עליו או על נחמדות,
אלא על אופן התנהלות שיעלה את הסיכוי לשיתוף פעולה מצידו,
דבר שבלעדיו שום-דבר לא יזוז.

אם הוא כבר בן 33 אז בטח ההורים כבר לא צעירים נכון?
למה לאנשים ללא תסמונת אנו דואגים למסגרת של לימודים/תעסוקה בשביל שיהיו אנשים טובים ייתפרנסו וייתרמו לחברה.
הרי אם הילדים ללא התסמונת שלנו היו מתבטלים כל היום בבית לא היינו מוותרים כל כך מהר נכון?
דווקא אחד כזה שיהיה לו קשה צריך מתישהו להציא אותו לטווח לו את העולם.ואולי השד לא יהיה נורא כל כך.
ואפילו יכול להיות מועיל ומהנה.

 

[schlomitsmile]

אם הוא כבר בן 33 אז בטח ההורים כבר לא צעירים נכון?
למה לאנשים ללא תסמונת אנו דואגים למסגרת של לימודים/תעסוקה בשביל שיהיו אנשים טובים ייתפרנסו וייתרמו לחברה.
הרי אם הילדים ללא התסמונת שלנו היו מתבטלים כל היום בבית לא היינו מוותרים כל כך מהר נכון?
דווקא אחד כזה שיהיה לו קשה צריך מתישהו להציא אותו לטווח לו את העולם.ואולי השד לא יהיה נורא כל כך.
ואפילו יכול להיות מועיל ומהנה.

תגובתך לא ברורה לי...
הרי לא טענתי שזה מצויין שימשיך לשהות בבית הוריו בחוסר מעש.

השאלה היא איך להתקדם מהמצב הקיים
למצב בו הוא יוכל לייצר לעצמו חיים עם יותר תוכן ומימוש עצמי,
ויוריד דאגות וקושי מהוריו.
מה התנאים והמענים להם הוא זקוק כדי להגדיל את העצמאות שלו בעולם.
הרי זה לא עניין טכני, זה לא מצב של להגיד לו- קח את עצמך בידיים!
הוא לא "מתבטל" בכייף- יש דברים בתוכו שבולמים אותו (אין לי מושג מה בדיוק, כדאי לברר)
עד שלא יינתן להם מענה, כלום לא יזוז, גם אם תהיה רשימת הוסטלים.

 

[in bal1]

תגובתך לא ברורה לי...
הרי לא טענתי שזה מצויין שימשיך לשהות בבית הוריו בחוסר מעש.

השאלה היא איך להתקדם מהמצב הקיים
למצב בו הוא יוכל לייצר לעצמו חיים עם יותר תוכן ומימוש עצמי,
ויוריד דאגות וקושי מהוריו.
מה התנאים והמענים להם הוא זקוק כדי להגדיל את העצמאות שלו בעולם.
הרי זה לא עניין טכני, זה לא מצב של להגיד לו- קח את עצמך בידיים!
הוא לא "מתבטל" בכייף- יש דברים בתוכו שבולמים אותו (אין לי מושג מה בדיוק, כדאי לברר)
עד שלא יינתן להם מענה, כלום לא יזוז, גם אם תהיה רשימת הוסטלים.

כמובן שמבררים לגבי דיור מוגן שדואגים לעבודה ותעסוקה.ושירגיש טוב ושההורים יהיו מרוצים.

 

[schlomitsmile]

כמובן שמבררים לגבי דיור מוגן שדואגים לעבודה ותעסוקה.ושירגיש טוב ושההורים יהיו מרוצים.

את מציעה לסלק אותו בכח מהבית? פשוט לגרש אותו?
באמתלה שזה לטובתו?

 

[in bal1]

את מציעה לסלק אותו בכח מהבית? פשוט לגרש אותו?
באמתלה שזה לטובתו?

לסלק? מה פתאום.המקומות האלה מאד פתוחים ההורים יכולים לבוא לבקר,הבחור יכול לנסוע לבית הוריו.שם יש אנשי מקצוע שיידאגו לתעסוקה אפילו לחוגים.איזה הורים לא יירצו את זה לבן שלהם.
ארצה לשתף בסיפור קטן.
לבעלי יש שתי בנות דודות שגם נולדו על הרצף.לא דיברו לא עשו כלום אפילו את האוכל ההורים בגיל 3 שמו בבקבוק הבנות שכבו על הגב ואכלו.
לימים הבנות האלה נכנסו לאחד הקיבוצים בסביבה המתמחה בטיפול בילדים האלה.
כיום התאומות האלה מעל גיל 30 אכן נמצאות בדיור מוגן אבל עובדות,מכינות אוכל,מנקות ,מנגנות בפסנתר ועובדות על מחשב.
הדירות האלה הן ווילות נראות מצוין! יש סדר שם הדיירים גם מבשלים גם מנקים.ובעיקר נמצאים עם אנשים כמוהם.

 

[schlomitsmile]

לסלק? מה פתאום.המקומות האלה מאד פתוחים ההורים יכולים לבוא לבקר,הבחור יכול לנסוע לבית הוריו.שם יש אנשי מקצוע שיידאגו לתעסוקה אפילו לחוגים.איזה הורים לא יירצו את זה לבן שלהם.
ארצה לשתף בסיפור קטן.
לבעלי יש שתי בנות דודות שגם נולדו על הרצף.לא דיברו לא עשו כלום אפילו את האוכל ההורים בגיל 3 שמו בבקבוק הבנות שכבו על הגב ואכלו.
לימים הבנות האלה נכנסו לאחד הקיבוצים בסביבה המתמחה בטיפול בילדים האלה.
כיום התאומות האלה מעל גיל 30 אכן נמצאות בדיור מוגן אבל עובדות,מכינות אוכל,מנקות ,מנגנות בפסנתר ועובדות על מחשב.
הדירות האלה הן ווילות נראות מצוין! יש סדר שם הדיירים גם מבשלים גם מנקים.ובעיקר נמצאים עם אנשים כמוהם.

אין קשר למה קורה ב"מקומות האלה", לאיכותם
ואפילו לשהיה עם אנשים שבעינייך הם "אנשים כמוהם" (כל מי שאינו נ"ט הוא "כמוהו"?)
מה אם הבנאדם לא רוצה ללכת למקום הזה שבעינייך הוא נפלא עבורו?
האם לגרשו בכח? כי מישהו החליט שזה טוב בשבילו?
הוא אינו סוס שאפשר להוביל לאורווה שלדעתנו מתאימה לו (גם ברצונו של סוס הייתי מתחשבת)
הוא אדם, ואף אדם בוגר.
כל מה שאני טוענת הוא שחשוב להקשיב לו, לא להחליט מעל ראשו - כי זה עלול להגמר רע,
אלא להגיע למצב שבו ההורים והא"ס הבוגר (אולי בעזרת איש טיפול)
פועלים כצוות ששוקל יחד את האפשרויות מתוך הקשבה הדדית,
הכלה הדדית של הצרכים, החלומות, הקשיים, הרגשות והיכולות של שלושתם,
וכך מייצרים את השינוי הנכון להם בדרך ובקצב הנכון להם.
יתכן בהחלט שהשינוי הזה בסופו של דבר יהיה מעבר להוסטל או לדירת בוגרים או משהו אחר
(אכן, יש מגוון מסגרות שלדייריהן טוב בהן, שונות זו מזו, כל אדם ומה שנכון לו)
אבל אין פתרונות אינסטנט, אי-אפשר לוותר על התהליך.

 

[in bal1]

אין קשר למה קורה ב"מקומות האלה", לאיכותם
ואפילו לשהיה עם אנשים שבעינייך הם "אנשים כמוהם" (כל מי שאינו נ"ט הוא "כמוהו"?)
מה אם הבנאדם לא רוצה ללכת למקום הזה שבעינייך הוא נפלא עבורו?
האם לגרשו בכח? כי מישהו החליט שזה טוב בשבילו?
הוא אינו סוס שאפשר להוביל לאורווה שלדעתנו מתאימה לו (גם ברצונו של סוס הייתי מתחשבת)
הוא אדם, ואף אדם בוגר.
כל מה שאני טוענת הוא שחשוב להקשיב לו, לא להחליט מעל ראשו - כי זה עלול להגמר רע,
אלא להגיע למצב שבו ההורים והא"ס הבוגר (אולי בעזרת איש טיפול)
פועלים כצוות ששוקל יחד את האפשרויות מתוך הקשבה הדדית,
הכלה הדדית של הצרכים, החלומות, הקשיים, הרגשות והיכולות של שלושתם,
וכך מייצרים את השינוי הנכון להם בדרך ובקצב הנכון להם.
יתכן בהחלט שהשינוי הזה בסופו של דבר יהיה מעבר להוסטל או לדירת בוגרים או משהו אחר
(אכן, יש מגוון מסגרות שלדייריהן טוב בהן, שונות זו מזו, כל אדם ומה שנכון לו)
אבל אין פתרונות אינסטנט, אי-אפשר לוותר על התהליך.

לעולם לא אמרתי לוותר על התהליך.ברור שצריך פה ליווי מקצועי.וברור שלא כל הדיירים בדירות האלה הם אותו דבר כמוהו.אבל אולי דווקא יצליח להתחבר לאחד כזה.

 

[in bal1]

גם אני חושב שנוח לו המקום שבו הוא נמצא ואין לו ביטחון שהוא יוכל לייצר לעצמו מציאות אחרת.
הוא גם לא רוצה להתקרב למחשב. אין לו email, אין לו סלולרי וגם לטלפון הוא לא עונה (לנהל שיחה פנים אל פנים הוא יודע גם איתנו וגם עם זרים).
לדעתי יש לו פחדים גדולים ובלתי סבירים מהעולם.
פעם הוא היה עולה לטלפון הקוי אבל כשדברו איתו זרים דרך טלפון זה הוא היה נפחד מאוד.
פעם שהיה בערך בן 11 פנתה אילו ילדה זרה שקטנה ממנו (קטנה ב-3 - 4 שנים) בטון מאוד ידידותי והוא נבהל ממנה וברח.
לכן אני חושב שהוא מפוחד מהעולם.
אולי זה גורם לו להסתגרות וחוסר רצון להתקדם.
אינני יודע מה הוא חושב על העתיד. דיברתי איתו כמה פעמים הוא לא אוהב לשוחח על זה. לדעתי הוא מדחיק.

בכל אופן לי ולאשתי קשה לטפל בבעיה שלו בעצמנו בגלל שאנו מעורבים בכך רגשית.
רציתי לדעת אם יש איזה מוסד שמטפל היטב בבעיות כאלו. כלומר לא סתם מקום שיהיה בו אלא מקום שיטפל בבעיותיו כדי לשפר את מצבו וגם ידע להציב בפניו דרישות. לא משנה לי אם זה יהיה מקום שבו הוא גם ישן או מקום שהולכים אילו למשך היום אבל חוזרים לישון בבית.

תברר על אד"נם.