יש לי בעיה אנשים

[שלייישלךךך]

יש לי בעיה אנשים

אז ככה, אני לא מוצאת את עצמי, זאת אומרת שאני לא יודעת כ"כ מי אני.. לפעמים אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי מי אני ומה אני אוהבת. אין לי אופי אישיות, ככה אני מרגישה לפעמים. לפחות בגיל 17 אני רוצה שזה כבר ישתנה. כל החיים שלי הייתי בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה ואיפה, אבל שמתי לב לאחרונה שאני בכלל לא יודעת... וזו בעיה שמעציבה אותי כ"כ. למישהו אולי יש פתרונות, מה עושים במצב שאתה רוצה למצוא את עצמך? לדעת מי אתה? להכיר את עצמך? שאתה מרגיש שאתה לא מכיר את עצמך בכלל.. פשוט למצוא את עצמי ואת ה"אני" שלי. תודה למי שיכול. ביי.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo24.gif זה ודאי לא קל, אבל אני לא בטוחה שזו בעיה, אולי זה אפילו יתרון. אדם צעיר, שלא מתקבע אלא פתוח ללמוד את עצמו, את העולם ואת מקומו בעולם; סביר להניח שבעוד כמה שנים יגיע למקום טוב יותר, מחברו שחושב שכבר יש לו כל התשובות. אגב- לדעתי, בכל גיל כדאי להמשיך את השיח הפנימי הזה, את הבירור מי אני? אבל על אחת כמה וכמה בגיל צעיר. עניין של זמן ביצוע: גידי גוב מילים: אהוד מנור לחן: רמי קלינשטיין קח אותו לאט את הזמן העולם עוד יחכה בחוץ קח עוד שאיפה מן הזמן שתי דקות לפני ההתפכחות. להתמכר ללב המתפרע לדמיון המתפקע לאושר הנוגע בעומק הכאב. אתה עוד תגלה את העולם אם תרצה או לא תרצה יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה. אם האהבה כאבה לך אתמול אולי מחר היא לא תכאב אם עוד הדמעות זולגות בלי קול בסופן אולי חיוך רחב. להתמכר ללב המתפרע...

 

[שלייישלךךך]

איך נקרא אדם כמוני?

תודה רבה :] שיר מקסים. אבל עדיין המתח הזה הורג אותי.. אני רוצה למצוא קצת תשובות, אני מאוד סקרנית. תודה. שלי

 

[ש ו ב ת ל ב]

חיפוש...

חיפשתי את עצמי ברגע שאבדתי את הורי. חפשתי את האמת שלי ברגע שגיליתי עד כמה אני משקרת לעצמי. חיפשתי אחרי האושר ברגע שגיליתי שלא יכלתי להרפות מהסבל שבו הייתי שרויה. חפשתי את עצמי ברגע שאני מאבדת את עצמי בקשרים. ברגע שאנחנו חוזרים לעצמנו,החיפוש מופסק.

 

[ננ27]

טוב שזה בא מוקדם

ולא מאוחר, כך שבכך את יכולה להתנחם וכן, זה מתסכל, והשאלה ....השאלה הגדולה ....יכולה שלעולם לעולם לא להענות. את יודעת מה....יש אנשים מוארים שטוענים שהם יודעים, הם הגיעו להארה הגדולה...הם "יודעים" אך האם באמת? אז לא...לא בטוחה במישהו יודע. אדם שעוסק בחקר...אני חושבת שדוגמא (די נחמדה) זה המדריך לטרמפיסט בגלקסיה איך שאני ראיתי את זה, זה שאדם חופר חופר, מנסה למצוא משמעות אבל בסופו של דבר רק הרגש נשאר, זה מה שמדבר....אהבה.זהו, הוא מגיע למבוי סתום והדבר היחידי שמנחם אותו זו אהבה פשוטה . כך לפחות אני ראיתי זאת. שאני מסתכלת על עצמי, אני רואה שמה שנותן לי פוש קדימה זה החלומות שלי, מה שאני רוצה לעשות בחיים, לאן אני רוצה להגיע...זה באמת מה שדוחף קדימה, נותן משמעות שאת בוחרת בה. יתכן והכל קשקוש אחד גדול, אבל עדיין....זה מה שגורם לאושר. התחביבים שלך, הכשרונות שלך, הדברים הקטנים שגורמים לך להנאה- כל המרבה כן הוא משובח, ככל שאת הולכת אחרי הלב שלך, אחרי מה שאת רוצה ואוהבת ועושה לך טוב, אפילו אם זה משהו ממש קטן כמו ללכת לים...משם זה מתחיל

 

[שיריה]

אני בטוחה

שאם תהיי רגע בשקט, תעצמי את העיניים ותנשמי עמוק תגלי שלא מעט דברים על עצמך את כבר יודעת, כמו למשל שאת חושבת ומעסיקות אותך שאלות כאלה כמו מי אני בכלל. אז הנה תשובה אחת. חוצמזה, גיל 17 זה גיל שמאוד אופייני בו לחפש תשובות לשאלות של מי אני, ויש בו הרבה ניסיון למצוא את הדרך מבין הרבה אפשרויות שנחשפות ושמגלים בגיל הזה. אז אל תדאגי בעיני את בסדר גמור לגיל שלך. אל תיהיי קשה עם עצמך יותר מדי...