יש לי בעיה (למי אין?)

[leeloo]

יש לי בעיה (למי אין?)

אמא שלי ואבא שלי אוהבים להטריפני... והם עושים את זה בצורה כה טובה... אני יודעת שאני ניצבים בפניי ימים קשים של פיגועים, אבל הם לא בסימן נסיגה בזמן הקרוב, וההורים שלי מתעקשים, למרות גילי המופלג והעצמאי (18) שלא אצע לשום מקום.. הם מבינים שזה לא יעזור להם, ואני לא מתכוונת להישאר בבית.. מצטערת, אבל הטרור לא ימנע ליל תענוגות במועדון אחרי השיחרור מהבגרות בהיסטוריה.. ואז הם עושים פרצופים- "המצב קשה", "יש התרעות", ואני מנסה להסביר להם שאנחנו חיים בימים שכל יום יש התרעות.. כי אולי זה יחזיק עוד 10 אנשים בחיים.. מה לעשות.. זו המציאות.. צריך להמשיך לחיות.. אז אבא שלי פורץ עם פתרונות נפלאים- "תאגרנו כמה חברים בבית של מישהו".. נו באמת, זה בכלל יכול להשתוות ליציאה למועדון, שלא יצאתי זמן כה רב, בגלל כל הבגרויות האלה ושטויות אחרות... מה לעשות.. הם מודאגים.. ומה, אני לא מודאגת? ברור שכן, אבל אני אפתטית.. פשוט אפטית.. זו השיטה שפיתחתי כדי שהמצב הרגשי שלי יישאר מאוזן ולא ישתולל.. הפיגועים הפכו לשגרה עצובה וקשה, וזה לא שביקשתי מהם לנסוע לירושלים, כי אני לא הייתי עושה את זה, באמת שלא, אני קצת מציאותית, אבל ביקשתי לנסוע להרצליה.. ומועדונים בד"כ מאובטחים.. נכון שיש את הסכנה בכניסה, אבל מה לעשות.. אני אומרת את זה הרבה, אני יודעת, אבל באמת שאין פתרון. אני לא מתכוונת להישאר בבית, ומצטערת שאני מדאיגה אותם, אבל אני לא יכולה לחיות כל הזמן בבית, אני חייבת שיחרור.. ומה הם יעשו בעוד שבוע וחצי כשיגמרו לי כל הבגרויות? ימשיכו להחזיק אותי בבית? בעצם מה שאני שואלת, זה איך למחוק את הפרצופים המעצבנים, ולמחוק את הדאגה.. אני לא יכולה לשקר להם, כי מה יקרה אם באמת יקרה משהו, ואז חבל עליי... ואני לא מתכוונת להפסיק לצאת כל עוד אני צעירה ויש לי את הכוחות לנוע יותר מ-3 מטרים בדקה, וחוץ מזה, הם צריכים להבין שאני בוגרת מספיק להחליט.. הבעיה היא שהם לא מוכנים לתת לי את האוטו, למה? כי זה 12 בלילה.. אבל היי! מה קורה לכם? כבר נהגתי ב-3 וב-4 בבוקר הביתה! "לא, אבל יש התרעות!", "אבל כל יום יש התרעות", "לא כמו עכשיו", "ברור שכן! כל הזמן, כל הזמן בחצי שנה האחרונה, יש התרעות חמות.. וזה לא ייגמר, זה לא ייגמר, אז כל החיים אני אשב בבית?", "עדיף להישאר מאשר להיפגע"... נו מה אני יכולה להגיב על זה? "לא, אתם טועים, עדיף להיפגע?".. ומה עם האוטו? יש לי רשיון סוף סוף ואין לי חופש איתו.. אמא שלי מחזיקה אותו קצר כל השבוע, ואני לא יכולה לנסוע! אני לא מבינה בשביל מה עשיתי רשיון... בקיצור, מטריפים.. אולי זה התפקיד שלהם.. אם כן, הם צריכים לקבל משכורת על עבודה וול דאן...

 

[עדן המלאכית החמושה]

יש כמה הצעות

1. תפתחי בשביתת רעב (אצלי זה תמיד עבד) 2. תסתגרי בחדרך, תחמיצי פנים ואל תדברי עם אף אחד, סרבי לקבל שיחות טלפון מחברות, המצב ידאיג אותם והם ייאלצו להתפשר. 3. תפתחי מועדון בבית. > תוך יום הם ייכנעו אחרי אופצייה מס´ 3<

 

[אפי היקרה]

מלאכית, אכזבת אותי הפעם

ממך ציפיתי לאחדות לאומית, ללוקאל-פטריוטיזם, להבנת המצב העדין של מדינתנו, וגם לפתרון המצוקה הכלכלית. ועכשיו ללילו המוטרדת, שהרי בכך עסקינן: אנא הגיעי עם הורייך להסכם, שבו את לוקחת את האוטו למקומות לא מסוכנים (בתים של חברים קרובים, רצוי שהוריהם בעלי תואר אקדמאי, מבוססים, ממוצא מזרח אירופאי), או למקומות שכוחי אל ולא הומים אדם (קופת חולים אחרי 8 בערב), כשאת עם פלאפון עלייך כל הזמן, מחסנית ב"הכנס" ובדרגת כוננות א. כמובן שאת חוזרת בשעה סבירה, נושקת להם על הפדחת, והולכת לישון עם פיג´מת פו הדב שהם כה מחבבים. לאיזה תשובה ציפית ממי שהקימה את מוזיאון "יד לפולין" הידוע, המעלה על נס את תרבות פולין ומורשתה??? וברצינות - נסי להבין אותם, עוד כמה חודשים את הולכת לצבא ואז הם בכלל ייפרדו משעות השינה המועטות שהרשית להם עד היום. והמצב הבטחוני באמת זוועה מהלכת (ודווקא לי אין קשר לזה הפעם), ואת בעצמך צריכה לחשוב לאן את הולכת כל פעם כשאת יוצאת מהבית. זו המציאות, את לא היחידה שהוריה מתנהגים ככה. ואם היית בת שלי, לא היית בכלל יוצאת מהחדר, רק שתדעי !!!

 

[עדן המלאכית החמושה]

אם זה רק הפעם

אני אתגבר על זה ואם היא הייתה הבת שלי,היא לא רק שלא הייתה יוצאת מהחדר, היא גם לא הייתה מקבלת שיחות מאנשים שמבלים בימים כאלו במועדונים. וגם הייתי מחרימה לה את הטלויזייה. > שיהייה<