יש לי הכל אבל אין לי כלום

[גון דו30]

יש לי הכל אבל אין לי כלום

היכן האושר ???
יש לי הכל בית משפחה אישה אוהבת שני ילדים פרנסה
אז למה אני לא מאושר???
למה אני בדיכאון ?
למה זה ככה ? למה לא מסופק ומרוצה ?
למה אני לא מצליח להיות שמח בחלקי ?
נמאס לי לא רוצה לחיות ככה יותר

 

[מדען חלל]

עלית על זה

יש פאק במנגנון

הוא מדרבן אותך כל החיים לרוץ להשיג מטרות בתקווה שהם יביאו לך את האושר, רק כדי לגלות כשהגעת שעכשיו אתה צריך להמשיך לרוץ להשיג דברם אחרים, גם כן במחשבה שהם יביאו את האושר.
רצה פה אשליה מסוימת, כמו החתול שמנסה לתפוס את הזנב של עצמו.
רק מה? אתה כנראה מאמין שזה כנראה עדיין אולי איכשהו אפשרי, כי אם היית חושב שזה בלתי אפשרי ואין דרך לאחוז בזה היית מפסיק לרצות מרוב חוסר הטעם שבדבר, ובכך המרדף היה נגמר והיית מוצא

 

[Lady Stark]

הי מדען חלל

מזכירה לך להימנע בבקשה מניתוח של בני אדם. כשאתה אומר למישהו מה עובר עליו בכזאת החלטיות אתה לוקח אחריות על מה שקורה איתו. לא בטוח שמדובר בחשיבה קיומית או מרדף חומרני, יכול להיות שמדובר בדיכאון באמת. ואולי לא. אבל לא לנו לדעת זאת.
כל אחד מטפל בעצמו, ואנחנו פה כדי לכוון או לשתף מניסיוננו.

 

[מדען חלל]

עם מה את לא מסכימה?

דיברתי באופן כללי על מנגנון האושר.
אם את רוצה להתייחס למשהו מסוים בטקסט את מוזמנת.
נניח ומדובר בדכאון אמיתי.. זה משנה? אז מה שכתבתי לא תופס?
הסבירי הרחיבי ונמקי. אולי נלמד משהו.

 

[Lady Stark]

היי

אני מבינה שדיברת באופן כללי, ואולי מעט מיהרתי לחשוב שביצעת פה ניתוח של הבנאדם שעומד מולך. אני לגמרי בעד דיונים פילוסופיים, שלא תבין.
פשוט חשוב לי שתבינו שאם בנאדם מתלונן על תחושה כזו יכול להיות שלא מדובר בבעיה שדרכה כל אחד מכם תופש את החיים. נניח והמרדף אחרי האושר הוא סוגיה שמטרידה אותך באופן אישי, אבל אצל בן אדם שני לא מדובר בזה, אלא בדכדוך שנובע מבעיה קלינית. במקרה הזה אני תמיד ממליצה לנסות להבין את מה שעובר ספציפית על האדם השני, כדי שנוכל לעזור לו לפתור את הבעיה מנקודת מבטו. לא מנקודת מבטינו.
עניין של הקשבה שאני בעצמי עדיין לומדת.
מקווה שלא נעלבת, אני פשוט מאוד שמה דגש על הנושא הזה.

 

[דיאנד]

שמחה שאת בענין של הקשבה

יש קצת תחושה של קונטרול פריק שלא מאפשרת לאנשים להתבטא כמו שהם בוחרים ומנתחת כל מילה עד כדי "חיפוש" מה לא בסדר.
לא מצאתי שום דבר בעייתי בהודעה של המדען כמו גם בהודעות אחרות שלדעתי היד שלך הייתה קלה מדי על ההדק.
מאחר וזה לא פורום מקצועי יש מקום לתת קצת קרדיט לאנשים שיבחרו מה הם רוצים לקחת מתגובות של אחרים.
תשחררי קצת,הכל בסדר...

 

[Lady Stark]

הכל ניתן לפרשנות

מה שאת מגדירה כקונטרול פריק הוא מה שאני מגדירה כדרך לשמור על הפורום הזה, שאנשיו מחפשים וצריכים תמיכה והבנה אמיתיות, כמקום שבו הם יקבלו את מה שהם באמת צריכים. אני לגמרי מרגישה נוח להיחשב לקונטרול פריק אם זו תהיה התוצאה הסופית.

 

[האני הפנימי1]

מסכים עם הגברת.

אנשים לא באו לכאן לפורום לקבל עצות בדרכי התיעלות אלא בעיקר לשתף את מה שהם חווים/מרגישים.

בשביל עצות יש פסיגולוגים/פסכיאטרים הלא כך?

 

[דיאנד]

לא ממש...

אנשים באים לשתף על מנת לקבל תגובות אחרת הם לא היו משתפים בפורום.
משטרת מחשבות וסתימת פיות לא מאפשרת שיתוף אמיתי ורצון של הקוראים להגיב ממעמקי הלב ,מה שלפחות אני הייתי מצפה לקבל.

 

[האני הפנימי1]

אנשים מחפשים סימפתיה והזדהות...

 

[דיאנד]

 

[ליידי בל]

 

[דיאנד]

ולדעתך את יודעת "מה הם בדיוק צריכים" ?

אז זהו,שלא.
תמיכה מתפרשת על ידי כל אחד בצורה שונה,בעיניו של המדען הודעתו נחשבה כתומכת,היא לא פגעה ולא התיימרה לנתח כפי שכתבת לו .
העיקר שתרגישי נח גם אם זה לא ממש משתלב עם "נסיונות" ההקשבה שלך....

 

[אושרי]

אני חושב

שאולי, אם אני לא טועה שאם תוסיף בתשובותיך את המילים-
אולי,אם אני לא טועה,כנראה ומילים דומות,במקום להיות כל כך
נחרץ,תשובותיך יראו טוב יותר ויתקבלו שלא כחריצת משפט
ותורה מסיני.
רוב הכותבים מחפשים תמיכה ועידוד וגם אם יש לך,לפי דעתך,
פתרון לצרותיהם,צניעות מצידך תעזור להם להפנים את דברייך.

 

[הכותב המיסתורי]

תגובה לכולם מאחד שמכיר את ההרגשה יש פיתרון

לי זה עזר לא יודע מה איתכם, לפני שאכתוב את הפיתרון, צריך להבין שמרגישים משהו חסר כי בסופו של דבר הנאות גשמיות וחומריות מאבדות את הטעם, העולם הגשמי והדברים הגשמיים אכן יכולים לגרום סיפוק, הנאה ולעיתים גם אושר אבל רק לזמן מוגבל(ולרוב מועט). כי מבחינת דברים חומריים וגשמיים משהו תמיד יהיה חסר. וזה במקרה הטוב שבו רודפים ומשיגים כי אם רודפים ולא משיגים הדיכאון מגיע. הפיתרון שאני מצאתי למצב ושעוזר לי כבר שנים... זאת ההבנה שזהו הסימן של האדם לא לתלות את האושר שלו בדברים גשמיים ואיך ניתן לעשות זאת?, פשוט מאוד להבין שיש יעוד לאדם בחיים והיעוד של האדם הוא ההתקרבות לאלוקים, מאז שאני מנסה לחזור בתשובה והתקרבתי לבורא עולם המצב שלי השתפר פלאים, אין את הרגשת החוסר הרי הדיכאון בין היתר מופיע כעל פניו יש לך מה שרצית להשיג אבל אחרי שהשגת אתה מרגיש שפתאום זה כבר לא מספיק. לאנשים שרודפים אחרי הגשמי תמיד יהיה חוסר, זה חוסר שבא מן הנשמה. האדם בעזרת הדברים הגשמיים נותן מזון לגוף, אבל הנשמה נשארת רעבה ואז מורגש גם החוסר ואיזו טעות עושים רוב האנשים כשהם מרגישים חוסר? הם מנסים למלא את זה בהשגת דברים גשמיים נוספים אחרים. זה כמו בן אדם שיש לו חום ובמקום אנטביוטיקה הוא אוכל שוקולד. לכן החוסר לא מתמלא ובסופו של דבר מרגישים שוב לא טוב.

ההתקרבות לאלוקים וניסיון לחזרה בתשובה נותנת את המזון לנפש וכשהנפש שבעה ומוזנת וממלאת את ייעודה, אז אתה יכול להגיע לאושר(וכן הכוונה היא לאושר אמיתי וממושך ולא אושר ריגעי, מניסיון). דברים גשמיים לא יתנו לך אושר והרדיפה אחריכם שוחקת, וגם במידה שבמקרה הטוב, תשיג, אז כעבור זמן מה תרצה עוד כי הדבר הגשמי מאבד מערכו עם הזמן. תנסו חזרה בתשובה וקיום מצוות ותראו איך תרגישו .

 

[אושרי]

אין ספק שחזרה בתשובה שלמה

תוכל להיות פתרון ,למי שזה מתאים.
האמונה באל וההליכה בדרכו,מיישרת את כל ההדורים.
עצם ההבנה שיש מעלינו בורא,שמטרתו להיטיב לנבראיו
וכל מה שקורה,קורה לטובה,עוזרת לצלוח את החיים על
מי מנוחות.
גם הסביבה הדתית,היא סביבה תומכת,שאינה מאפשרת
למי מחבריה ליפול,כשנתקל בקשיים.
כאמור,למי שזה מתאים ובאמת יכול להאמין בתורה ולא
הופך אותה לקרדום לחפור בו,להשגת טובת הנאה חומרית.

 

[האני הפנימי1]

אושרי,אני לא כ"כ מסכים איתך...

הדת לא מצילה מחרדות ,להפך יכולה להעצים אותם,יש מצווה מפורשת מהתורה של "יראת השם" אך איפה עובר הגבול בין יראת ה' לחרדה ממנו או מגיהנום? שלא נדבר על כפיתיות שיכולה להווצר...אני חרדי ואחי סבל נורא בעברו מכפיתיות לנטילת ידיים,היה נוטל ידיים עשרות פעמים ביום-הדת כן יכולה להציל מדכאונות ע"י שמבינים כמה ה' אוהב אותנו ואנחנו לא עוד איזה יצור.

דבר נוסף-כל דת ואמונה יכולה להציל מדכאונות ולא רק תורת משה

 

[אושרי]

הדתיים שאני מכיר

אינם חרדים(לא במרקרה נקראים חרדים)ויש להם יראת כבוד להשם
ולא יראת פחד ממנו.
הרעיון לחזור בתשובה,בחברה דתית שאינה קיצונית ואובססיבית.
ודוגלת באהבת לרעך ושאין הכרח ברוחני.
בכל דת יש את הפלגים הקיצוניים ומהם יש להתרחק ולחפש את הדוגלים
באהבה ולא ביראה.

 

[האני הפנימי1]

אוי נו באמת..

אני לא מדבר על קיצונים,אני מדבר על חרדים נורמטיבים שהופפ יכולים להקלע לבעיה הזו...ובל נשכח שיש כאלה שדכאונות אצלם זה משהו טבעי כגון אבי שהוא אדם ירא שמים ולא קיצוני.

בגיל צעיר גם היו לי חרדות מאיזה חטא וצמתי מעל 240 צומות!ואני מדבר על גיל 14/15...ואני ממש לא קיצוני.שוב,ואני אישית מכיר כמה צדיקים ידועים בציבור שסובלים מכפתיות.

ממליץ לך ללמוד קצת אושרי מהם בעיות נפשיות וממה הן נובעות.

 

[האני הפנימי1]

אני קורא שוב את דבריך ויש לך טעות בסיסית.

אומרים כל בוקר לאחר התפילה"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ
כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" זה כל מה שהוא מבקש...ליראה "אותו" ולאהבה "אותו"

זהו בסיס התורה היהודית!

ואני מוסיף על זה שתלמד מהן בעיות נפשיות ללמוד גם מהי היהדות שאתה דורש עליה.