יש לי הצעה לשרשור נחמד...

[סנדלרית יחפה]

יש לי הצעה לשרשור נחמד...

שכל אחד יכתוב למה הוא כל כך אוהב את סוג הספרים הזה ומה היה הספר הראשון בסגנון שהוא קרא אי פעם? מה דעתכם? אני חייבת להגיד בהתחלה שגיליתי את הרומנים הרומנטיים בגיל יחסית מאוחר, וזה היה אולי בגלל שרוב הילדות והנעורים שלי קראתי ספרות די רצינית וכבדה (מהבית, מהבית). ואז פתאום יום אחד חברה נתנה לי את הספר "ציפורים מתות בסתר". אני יודעת שזה לא רומן רומנטי קלאסי, אבל כל כך נהניתי מהסיפור, מהעלילה, מההיסחפות לסיפור (קראתי את זה שלושה ימים רצופים כמעט), ופתאום הבנתי שאפשר לקרוא ספרים קצת אחרים, שנותנים לך הרגשה שאתה בעולם אחר, שאתה בנאדם אחר בכלל, בארץ אחרת, בגיל אחר - פנטזיה מושלמת. וזה היה כיף, וקל, ונוח, ומפנק, ולא מדכא. אז המשכתי וקראתי עוד הרבה ספרים מהסגנון היותר פשוט, אם ככה תרצו לקרוא לזה, וברור שעד היום אני משלבת בין כל הסוגים. אני יכולה לקרוא בנשימה אחת את "תמרה הולכת על המיים", לסיים אותו, ולעבור ל"מבט לעתיד" של אמנדה קוויק, שקנו לי כבר לפני שבועיים ועוד לא הגעתי אליו...

 

[פלג של מים צלולים]

הסיפור שלי

הספר הראשון שקראתי היה "אהבתו של צייר" של נורה רוברטס שהיא לדעתי כותבת ניפלא מאז אני חולה על הזאנר הזה. התחלתי בגיל מוקדם יחסית (11) אבל מה זה משנה יותר מוקדם יותר טוב... במציאות יש כ"כ הרבה רע אז לפחות בספרות שיהיה טוב. אגב, את ציפורים מתות בסתר שנאתי!!! זה היה עצוב אין להם המשכיות. והכומר והאישה ההיא לא חיו ביחד זה עצוב אין סוף טוב יש סוף כ"כ עצוב שבא לבכות.

 

[מאיה עם א]

אז ככה - אני ועולמי הספרותי...

הסיפור שלי דומה ולכן לא אלאה. משלבת סגנונות בשמחה ובששון, רומן רומנטי זה בידור נטו בשבילי. סוף ידוע ובטוח, במיוחד בתקופה הזו אני חושבת שזה מפלט הוגן. קראתי לא מזמן את "על העיוורון" והוא היה מדהים אבל כל כך קשה לעיכול, קודר ושחור (ובשביל זה יש לנו הרי את המציאות) ולעומת זאת קראתי עכשיו את "מגע של אהבה" והוא כולו קלילות (אמנם תככים ועניינים) אבל הסוף הוא טוב ויש אהבה - אז מה רע??? הו, אלוהים! אני בדרך כלל לא כותבת הרבה, בסוף עוד תשמיטו לי את הא´... (הערה פנימית לותיקי הפורום

 

[מיה אחת]

LOL

נסי את "הבשורה על פי ישו", או את "סיפורו של מנזר". "הבשורה ע"פ ישו" הוא משעשע וזורם (למרות שעדיין קודר ואפלולי), ו"סיפורו של מנזר" הוא סיפור צבעוני מרתק וכיפי (ועדיין קודר ואפלולי. נו, זה סאראמגו. למה ציפיתם?)

 

[מיה אחת]

תיקון../images/Emo70.gif

"דברי ימי מנזר", ולא "סיפורו של מנזר". סליחה.

 

[מיה אחת]

את "ציפורים עם נטיות אבדניות"

קראתי הרבה לפני שהתחלתי לקרוא רומאנים-רומנטיים. הייתי בת-עשרה כבדת-ראש, וקראתי בעיקר קלאסיקות (אני עדיין כבדת ראש, אבל זה כבר סיפור אחר). הרומאן הרומנטי האמיתי, והראשון שקראתי, היה "תאומת האש" של ג´וד דוורו. תמיד רכשתי חיבה מודחקת לרומנים-רומנטיים ונורא פחדתי ממה שהספרנית תגיד כשהיא תראה אותי עם התועבה ההיא ביד (על הכריכה מופיע זוג מתנשק, מה שדי מסגיר את תכנו של הספר). בכל אופן, התגברתי על עצמי, לקחתי את הספר הביתה וקראתי בנשימה אחת. אח"כ התחלתי לסרוק את המדפים בחיפוש אחר ספריה של דוורו, והשאר היסטוריה. "תאומת האש", אגב, הוא רומן-היסטורי ומתרחש בארה"ב של המאה ה-19. הגיבורה, בלייר צ´נדלר, היא כמובן פרה-פמיניסטית שנאבקת על מעמדה כרופאה-אישה. אהובה של בלייר, ליאנדר, או "לי" בקיצור, הוא רופא שוביניסט משהו שבלייר שנאה בילדותה, ומאורס (איך לא), לאחותה של בלייר, יוסטון. רומן-רמנטי טיפשי, וקליל ומהנה מאוד.

 

[מיה אחת]

עיקר שכחתי-

למה אני כ"כ אוהבת את הספרים האלה- בגלל שהם אסקפיזם טהור. שעה וחצי עד שבע שעות של כיף נקי, במקום אחר, כאדם אחר ועם אהבת חיי התורנית.

 

[מאיה עם א]

אין כמו אסקפיזם מחמם לב

בעניין סאראמגו, את הבשורה קראתי ואהבתי אבל היפה מכולם (וגם אופטימי יותר) זה "רפסודת האבן" ובעניין רומן-רומנטי, מישהו מכיר את רות הריס "אהבה וכסף"?

 

[פלג של מים צלולים]

"תאומות האש" נישמע יפה

אני הולכת לברר בספריה אם יש אותו.

 

[חולות מדבר]

הספר הראשון .....

אנקת גבהים אחד הספרים היותר טובים שיש ....... ולמה אני אוהבת סיפורים שכאלה ...... תשובה פשוטה .... כי אני מאוהבת באהבה

 

[זיו25]

ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo70.gif

 

[מיה אחת]

אנקת גבהים- כמה יפה, ככה עצוב..

ואפרופו האחיות ברונטה, מה דעתך על "ג´יין אייר"?

 

[אושר מ]

עוד ספר יפה ועצוב (ואגב)

אם כי לחלוטין לא רומן רומנטי רגיל. אלא קלאסיקה אמיתית וברמה ספרותית מאוד גבוהה. ואגב זה מזכיר ליש בסרט שייקפסיר מאוהב המלכה עדה להתערבות כי אף אחד לא יוכל לכתוב סיפור על אהבה אמיתית. ואז שייקספיר כותב את רומאו ויוליה... לכומר משום מה, לדעתה (או לדעת התסריטאים) אהבה אמיתית לא יכולה להסתיים בנישואין, כיוון שהאהבה מסתיימת עם הזמן. איזכור לאותו נושא היה פעם בסדרת הטלויזיה בבילון 5. שם היה חייזר שחי כבר מעל ל 1000 שנה. לטענתו כל אהבה מתחילה ונגמרת באיזשהו שלב.. מה אתן חושבות? (ואתם חושבים)

 

[מאיה עם א]

הסיפור הרומנטי הקלאסי - חייב במוות

כמו אגדות רוק, כך רומנים לוהטים לא יכולים להתקיים לעד ולכן רגע לפני האיחוד הגדול - מישהו מת בכל אופן, קראתי לא מזמן מאמר שמנתח סיפורי אהבה וטוען כי למעמד הנמוך והביניים לדורותיו, הנישואין סמלו את קץ הרומנטיקה (משכנתא,חובות,מליון ילדים וכד´) ולכן רוב הרומנים נגמרים לפני השלב שהרומנטיקה מתכווצת אל תוך מכונת הכביסה ואינסוף כלים בכיור...

 

[ייִדישיסט]

אין מעמד בינוני ברומנים כאלה

אופיו של הרומן הרומנטי הוא שהוא מתאר את ה"עליונים" שבחברה, הוא מתעלם לחלוטין מהריבודים השונים הקיימים בתוך החברה. אלה קיימים ברומן רק כדי ל"סמן את המטרה" ולהבהיר את מעמדו של גיבור הסיפור. הגיבורה שמגיעה מהמעמד הנמוך ועולה מעלה אינה מתגאה במעמד הנמוך של הוריה אלא שואפת לעזוב מעמד זה.

 

[מיה אחת]

מעניין דווקא,

ששניים מהרומאנים הקלאסיים שמהווים סמני דרך בז´אנר, הם ספרים שנכתבו על בנות המעמד הבינוני. אני מדברת על "ג´יין אייר" (בו הגיבורה אמנם נישאת בסופו של דבר לאהובה בן המעמד הגבוה, אולם רק לאחר שהוא מתעוור ומאבד את ידו), ועל "אנקת גבהים", (שכל גיבוריו הן בני המעמד הבינוני). ג´יין אוסטין, לעומת זאת, שביחד עם האחיות ברונטה מהווה את ראשית הרומאן הרומנטי, מתארת בד"כ את חיי האצולה הכפרית, והגיבורות שלה, נישאות לרוב, למעלה ממעמדן. אף על פי כן, ספריה של אוסטין הם לרוב רוויי בקורת כלפי המעמד הגבוה, ולדעתי לא ניתן לראות בהם רומנים מהסוג שאתה מתאר. בין כותבות הרומאנים העכשוויות, בולטת לדעתי נורה רוברטס, שמרבה לכתוב על חייהם של אנשים עובדים (וגם על אנשים "עובדים" פחות). אני כן מסכימה שהמגמה היא להתחתן כלפי מעלה, אבל לא מדובר בסממן מובהק של הז´אנר, כמו סופטוב, למשל.

 

[אושר מ]

ברור שכלפי מעלה..

כי חלק נכבד מהבעיות העומדות בדרכי הגיבורים הוא הבדל התרבות וכו´. אני לא חושבת שאפשר להשוות את האחיות ברונטה (שיש שלוש כאלה אגב) ואת ג´יין אוסטין המעולה לרומן הרומנטי כפי שאתם מתארים אותו פה... נכון שאלו הם רומנים רומנטיים, אבל אלו הם רומנים שיש בהם יותר מבידור נטו. במיוחד אצל ג´יין אוסטין.

 

[רננה הצפונית]

ג´וד דוורו

גם אני מאד אוהבת את הספרים שלה, ויש לי בבית שני ספרים שלה : ה"סוערת" וה"אובדת" ובעצם האובדת זה מעין המשך של הסוערת מכיון שהיא מדברת על אותה המשפחה. אם לא קראת אז כדאי לך. מישהו קרא בזמן האחרון ספר רומנטי טוב? אבל ממש טוב? תספרו לי עליו כי מזמן לא קראתי ספר כזה ודי מתחשק לי.

 

[מיה אחת]

ממ..

הכל עניין של טעם אישי, כמובן. בקטגוריית דוורו הייתי ממליצה לך על "הדוכסית", "תאומת האש" ו"דפנת ההר"- משל רוברטס, "תעתועים קורצים" הוא אחד ששווה לקרוא, וגם "למצוא את החלום" (אם אין לך בעיה לקרוא שלישי טרילוגיות). מספיק להפעם, לא?

 

[פלג של מים צלולים]

כל הסרים של נורה רוברטס חוץ

מ"נמל בית", "הנסיכה", ו"קרח לוהט"