deep ocean
New member
"יש לי חדר משלי" ../images/Emo37.gif
ההודעה הזאת נכתבה בהשראתה של chips היקרה שכתבה הרבה בפורום "דרך הלוחמים" וכן בפורום "להרגיש טוב" על טיפולי הפיזיותרפיה שהיא עוברת, וכמה שזה מתסכל אותה. אני כותבת פה כמה דברים מחוויותיי האישיות שזאת לא פעם ראשונה שאני מעלה לכתב, אבל פעם ראשונה שאני מעלה את הסיפור השלם. תודה לך שנתת לי את ההשראה. לא מומלץ למי שקשה לו לשמוע סיפורי בית חולים ולא לקריאה למי שעלול לרחם עלי?! כי רחמים לא בבית ספרי! תודה. יש לי חדר משלי במשך חמש שנים סבלתי מכאבי בטן עצומים למשך יום אחד עד שהקאתי את הכל וכו´. זה קרה לי פעם בחצי שנה בערך וכל פעם לא גילו אצלי כלום. אמרו לי את פסיכוסומטית, אין לך כלום!!! את פשוט לחוצה מהמבחנים, אז הבטן שלך מגיבה. כמובן שאף פעם לא עשו לי צילום או משהו, רק בדיקות דם ושתן, אבל זה כבר לסיפור אחר על הרפואה הקונבנציונלית בארצנו. בהתחלה עוד הלכתי לבית חולים, אך באיזהו שלב סבלתי את הכאבים במשך יום שלם בשקט בבית וחיכיתי שהם יעברו. והכאבים האלה חזקים...תאמינו לי.....לא ברור איך עשיתי זאת. כנראה פשוט ראיתי שבית החולים לא עוזר לי, ולפחות אני אסבול את הכאב במיטה שלי, ולא בבית חולים קר. למדתי לזהות את ההתחלה שלהם.....ואת הסוף שלהם למדתי לסבול את הכאב המייסר הזה. בפעם האחרונה שזה קרה (בסוף ה-5 שנים האלו) כבר לא יכולתי לישון מרוב כאבים ובפעם הזאת לא עזרו ההקאות וכו´. הגעתי לבית חולים ואפילו אז פטרו אותי בזה שאין לי כלום, זה סתם לחץ. אני כבר לא ישנתי, והרופא במיון נתן לי "כדור שסוס ימות ממנו" (זוכרת את המשפט הזה!). אמרתי לו כואב לי, אתה לא מבין? הכדור הזה לא יעזור (אני לא ארחיב בנושא, זה שייך לחלק של הסיפור שלי עם הבירוקרטיה, ועם הרפואה הכל כך מוגבלת בישראל) אוקיי, הלכתי מבית החולים כשעדיין כואב לי בצורה אטומית בכלל לא ניתן להסביר את הכאב הזה במילים באותו לילה כמובן שלא ישנתי ולא אכלתי כלום או שתיתי כי רק הקאתי כל הזמן בכוח ניסיתי לשתות אבל הכל ישר יצא בהקאה בקיצור חשבתי שאני הולכת למות, או לפחות כך הרגשתי ואף אחד לא האמין לי בבית החולים או הבין כמה כואב לי ההרגשה הפיזית הרעה רק התחזקה מיום ליום טוב יום אחרי אחותי ילדה!!!!!!!!!! עכשיו תתארו אותי במיטה, מתה מכאבים, מרגישה הכי רע שבעולם אבל הכי רע שבעולם וכל כך שמחה בשמחת אחותי ואפילו אני לא מסוגלת לטלפן אליה או לזוז מהמיטה אף פעם לא הרגשתי ככה ומאחלת לעצמי לא להרגיש ככה כשאנשים לפעמים אומרים לי-אני מרגיש רע חהחחה אני מחייכת הם לא יודעים מה זה להרגיש רע! אומנם הכל יחסי הם מרגישים רע יחסית לעצמם אבל הספקטרום של להרגיש רע כה רחב..שלרוב (וטוב שכך!) אנשים מגיעים לתחתית שלו ולא חווים את ה-להרגיש רע פיזית בעוצמות חזקות אלא אם כן הם חולים כמובן בקיצור ולעניין, הורים שלי רצו לנסוע לבקר את אחותי הם שאלו אותי אם אני רוצה לבוא איתם לבית החולים ואולי יעזרו לי שם (אחותי ילדה באותו בית החולים, שאני הלכתי למיון שם) אמרתי להם-טוב אני אבוא , אבל רק בשביל לבקר את אחותי לא ברור איך קמתי למכונית, הורים שלי החזיקו אותי ומרגע לרגע התחושה הפיזית שלי הייתה כואבת יותר בכל אופן נסענו הורים שלי, אני ואחיינית שלי (הילדה של אחותי) לבקר את אחותי אני ישבתי וניסיתי להעביר את הזמן עד שהגענו לשם הרגשתי כל קפיצה קטנה בכביש והאוטו של אבא שלי הוא אוטו יציב ורגוע, טיוטה קרינה, זה לא שהאוטו היה אוטו מרוצים שהמתלים שלו גורמים לך להרגיש כל דבר -אבל הרגשתי כל דבר הכי קטן שיש בכביש בנוסף האחיינית שלי התחילה לשאול אותי כל מיני שאלות ואני מתוך הכאב ההיסטרי שלי צעקתי עליה- "שחף אני הולכת למות!!! תפסיקי כבר לדבר!!!" מסכנה הילדה, קיבלה טראומה מזה, היא נבהלה שאני ממש הולכת למות אולי בגללה אחר כך הכל נפתר, ודיברתי איתה שבוע אחרי על הכל, אבל אז פשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע ציוץ טוב הגענו לבית חולים למיון כי כבר אמרתי-די אני לא יכולה לעמוד בזה יותר ואז התייחסו אלי קצת אחרת וגם אימא שלי ידעה לדרוש צילום הם התווכחו איתה (הרי זה בזבוז משאבים!!!) ובסוף נכנעו ועשו לי צילום עשו לי צילום בטן...................פווווווווווווווווו....איזה שינוי בגישה................ זוהי ההדגמה במילון לשינוי בגישה תיק תק התחילו לטפל בי כמה אנשים, התייחסו אלי פתאום ברצינות, אמרו לי ולאימא שלי- יש לה כמעט חסימת מעיים זה מסוכן! הו הו הו הו ........תודה לכם על שינוי היחס תודה לכם שהואלתם בטובכם לעשות לי צילום מהנקודה הזאת ואילך גם הורים שלי וגם אני למדנו איך להתנהג בבית חולים מה לדרוש, איך להיות תקיפים שם, למי ללכת, מה להגיד ועוד מלא דברים כי יש דרך אחת לקבל את רצונן בבית החולים, ואם אתה לא יודע מה להגיד-חבל לך על הזמן טוב חיברו אותי לאינפוזיה, הכניסו לי זונדה (הדבר ה-כ-י ה-כ-י ה-כ-י כואב שעברתי בחיי, חוץ מכאבי הבטן כמובן) ומרוב הכאב בבטן, שרק רציתי שיגמרו, שום דבר כבר לא היה לי אכפת, שיעשו הכל! הזונדה מוציאה את כל הרעלים בגוף. טוב בסוף היום הכאב נרגע......ואז עשו לי צילומים וקבעו לי כל מיני תורים לבדיקות אחרות. למחרת/אחרי יומיים השתחררתי מבית החולים. הגידול (שאז עדיין לא ידעתי שיש גידול) היה במעי הדק (איפה שהאוכל עובר..) והוא חסם את המעבר, ובגלל זה הכאבים היו בלתי נסבלים, וזה קרה פעם בחצי שנה, כי בכל הפעמים האלו זה קרה כשהייתי אכן בלחץ, ובשעות לחץ מופרשים הורמונים שעוד יותר מצרים את המעבר של האוכל. בקיצור בחודש הזה עברתי כל מיני בדיקות, כאשר הבדיקה הסופית הייתה הלה-פרוסקופיה המשך בהודעה הבאה! לא יכולתי לכתוב פה את כל ההודעה, כי יש מספר מילים מוגבל לכל הודעה.
ההודעה הזאת נכתבה בהשראתה של chips היקרה שכתבה הרבה בפורום "דרך הלוחמים" וכן בפורום "להרגיש טוב" על טיפולי הפיזיותרפיה שהיא עוברת, וכמה שזה מתסכל אותה. אני כותבת פה כמה דברים מחוויותיי האישיות שזאת לא פעם ראשונה שאני מעלה לכתב, אבל פעם ראשונה שאני מעלה את הסיפור השלם. תודה לך שנתת לי את ההשראה. לא מומלץ למי שקשה לו לשמוע סיפורי בית חולים ולא לקריאה למי שעלול לרחם עלי?! כי רחמים לא בבית ספרי! תודה. יש לי חדר משלי במשך חמש שנים סבלתי מכאבי בטן עצומים למשך יום אחד עד שהקאתי את הכל וכו´. זה קרה לי פעם בחצי שנה בערך וכל פעם לא גילו אצלי כלום. אמרו לי את פסיכוסומטית, אין לך כלום!!! את פשוט לחוצה מהמבחנים, אז הבטן שלך מגיבה. כמובן שאף פעם לא עשו לי צילום או משהו, רק בדיקות דם ושתן, אבל זה כבר לסיפור אחר על הרפואה הקונבנציונלית בארצנו. בהתחלה עוד הלכתי לבית חולים, אך באיזהו שלב סבלתי את הכאבים במשך יום שלם בשקט בבית וחיכיתי שהם יעברו. והכאבים האלה חזקים...תאמינו לי.....לא ברור איך עשיתי זאת. כנראה פשוט ראיתי שבית החולים לא עוזר לי, ולפחות אני אסבול את הכאב במיטה שלי, ולא בבית חולים קר. למדתי לזהות את ההתחלה שלהם.....ואת הסוף שלהם למדתי לסבול את הכאב המייסר הזה. בפעם האחרונה שזה קרה (בסוף ה-5 שנים האלו) כבר לא יכולתי לישון מרוב כאבים ובפעם הזאת לא עזרו ההקאות וכו´. הגעתי לבית חולים ואפילו אז פטרו אותי בזה שאין לי כלום, זה סתם לחץ. אני כבר לא ישנתי, והרופא במיון נתן לי "כדור שסוס ימות ממנו" (זוכרת את המשפט הזה!). אמרתי לו כואב לי, אתה לא מבין? הכדור הזה לא יעזור (אני לא ארחיב בנושא, זה שייך לחלק של הסיפור שלי עם הבירוקרטיה, ועם הרפואה הכל כך מוגבלת בישראל) אוקיי, הלכתי מבית החולים כשעדיין כואב לי בצורה אטומית בכלל לא ניתן להסביר את הכאב הזה במילים באותו לילה כמובן שלא ישנתי ולא אכלתי כלום או שתיתי כי רק הקאתי כל הזמן בכוח ניסיתי לשתות אבל הכל ישר יצא בהקאה בקיצור חשבתי שאני הולכת למות, או לפחות כך הרגשתי ואף אחד לא האמין לי בבית החולים או הבין כמה כואב לי ההרגשה הפיזית הרעה רק התחזקה מיום ליום טוב יום אחרי אחותי ילדה!!!!!!!!!! עכשיו תתארו אותי במיטה, מתה מכאבים, מרגישה הכי רע שבעולם אבל הכי רע שבעולם וכל כך שמחה בשמחת אחותי ואפילו אני לא מסוגלת לטלפן אליה או לזוז מהמיטה אף פעם לא הרגשתי ככה ומאחלת לעצמי לא להרגיש ככה כשאנשים לפעמים אומרים לי-אני מרגיש רע חהחחה אני מחייכת הם לא יודעים מה זה להרגיש רע! אומנם הכל יחסי הם מרגישים רע יחסית לעצמם אבל הספקטרום של להרגיש רע כה רחב..שלרוב (וטוב שכך!) אנשים מגיעים לתחתית שלו ולא חווים את ה-להרגיש רע פיזית בעוצמות חזקות אלא אם כן הם חולים כמובן בקיצור ולעניין, הורים שלי רצו לנסוע לבקר את אחותי הם שאלו אותי אם אני רוצה לבוא איתם לבית החולים ואולי יעזרו לי שם (אחותי ילדה באותו בית החולים, שאני הלכתי למיון שם) אמרתי להם-טוב אני אבוא , אבל רק בשביל לבקר את אחותי לא ברור איך קמתי למכונית, הורים שלי החזיקו אותי ומרגע לרגע התחושה הפיזית שלי הייתה כואבת יותר בכל אופן נסענו הורים שלי, אני ואחיינית שלי (הילדה של אחותי) לבקר את אחותי אני ישבתי וניסיתי להעביר את הזמן עד שהגענו לשם הרגשתי כל קפיצה קטנה בכביש והאוטו של אבא שלי הוא אוטו יציב ורגוע, טיוטה קרינה, זה לא שהאוטו היה אוטו מרוצים שהמתלים שלו גורמים לך להרגיש כל דבר -אבל הרגשתי כל דבר הכי קטן שיש בכביש בנוסף האחיינית שלי התחילה לשאול אותי כל מיני שאלות ואני מתוך הכאב ההיסטרי שלי צעקתי עליה- "שחף אני הולכת למות!!! תפסיקי כבר לדבר!!!" מסכנה הילדה, קיבלה טראומה מזה, היא נבהלה שאני ממש הולכת למות אולי בגללה אחר כך הכל נפתר, ודיברתי איתה שבוע אחרי על הכל, אבל אז פשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע ציוץ טוב הגענו לבית חולים למיון כי כבר אמרתי-די אני לא יכולה לעמוד בזה יותר ואז התייחסו אלי קצת אחרת וגם אימא שלי ידעה לדרוש צילום הם התווכחו איתה (הרי זה בזבוז משאבים!!!) ובסוף נכנעו ועשו לי צילום עשו לי צילום בטן...................פווווווווווווווווו....איזה שינוי בגישה................ זוהי ההדגמה במילון לשינוי בגישה תיק תק התחילו לטפל בי כמה אנשים, התייחסו אלי פתאום ברצינות, אמרו לי ולאימא שלי- יש לה כמעט חסימת מעיים זה מסוכן! הו הו הו הו ........תודה לכם על שינוי היחס תודה לכם שהואלתם בטובכם לעשות לי צילום מהנקודה הזאת ואילך גם הורים שלי וגם אני למדנו איך להתנהג בבית חולים מה לדרוש, איך להיות תקיפים שם, למי ללכת, מה להגיד ועוד מלא דברים כי יש דרך אחת לקבל את רצונן בבית החולים, ואם אתה לא יודע מה להגיד-חבל לך על הזמן טוב חיברו אותי לאינפוזיה, הכניסו לי זונדה (הדבר ה-כ-י ה-כ-י ה-כ-י כואב שעברתי בחיי, חוץ מכאבי הבטן כמובן) ומרוב הכאב בבטן, שרק רציתי שיגמרו, שום דבר כבר לא היה לי אכפת, שיעשו הכל! הזונדה מוציאה את כל הרעלים בגוף. טוב בסוף היום הכאב נרגע......ואז עשו לי צילומים וקבעו לי כל מיני תורים לבדיקות אחרות. למחרת/אחרי יומיים השתחררתי מבית החולים. הגידול (שאז עדיין לא ידעתי שיש גידול) היה במעי הדק (איפה שהאוכל עובר..) והוא חסם את המעבר, ובגלל זה הכאבים היו בלתי נסבלים, וזה קרה פעם בחצי שנה, כי בכל הפעמים האלו זה קרה כשהייתי אכן בלחץ, ובשעות לחץ מופרשים הורמונים שעוד יותר מצרים את המעבר של האוכל. בקיצור בחודש הזה עברתי כל מיני בדיקות, כאשר הבדיקה הסופית הייתה הלה-פרוסקופיה המשך בהודעה הבאה! לא יכולתי לכתוב פה את כל ההודעה, כי יש מספר מילים מוגבל לכל הודעה.
)))))
