לא להבהל, הכל בסדר...
טוב, אז אני אתחיל לספר ממהתחלה... כמו שאמרתי היה לי תור אצל הרופאה שלי, בסיום הפגישה שעליה ארחיב בהמשך, סיכמנו שאעשה איסוף שתן חוזר. אז הלכתי לאחות במרפאה כדי לבקש ממנה מיכל לאיסוף שתן ואז היא אמרה לי "סופסוף הגעת, חיכינו לך" מסתבר שיש מחסור בחיסוני שפעת וכל קופה יש את "קבוצת הסיכון" שלה, אז לקבוצה זו שומרים כמות מסויימת של חיסוני שפעת (למשל, חולים במחלות כרוניות, מבוגרים מעל 55, ילדים קטנים וכו´...) אמרתי לעצמי, מזל שבאתי בדיוק בזמן לקבל את החיסון. היא נתנה לי את החיסון, מהמיכל לאיסוף- שכחתי.... והלכתי לבית מרקחת לקנות תרופות. אחרי כמה זמן נזכרתי שבעצם לא לקחתי את מה שבעצם רציתי מהאחות, חזרתי לקחתי את המיכל לאיסוף והלכתי הביתה. בדרך הביתה, שזו הליכה של 20 דקות בערך, התחלית להרגיש כאבים בשירירם שבבטן, אבל אלו היו כאבים מאוד חלשים אז התעלמתי והמשכתי ללכת. לקחתי את גאיה למפגש כלבים שכונתי, אחר כך טיילתי קצת בקניון עם המאלף של גאיה והחבר שלו, הלכנו לאכול וחזרתי הביתה. בכל הזמן הזה הכאבים בבטן רק מתחזקים ואחר הטיול הקטן הזה, הכאבים כבר היו בילתי נסבלים, הגיע בכי ולחץ עצום על החזה, לא יכולתי לנשום, מרוב הלחץ והנשימות המהירות, נכנס המון אויר לדם, איבדתי תחושה בידיים.... התקשרתי לאמא שלי, היא באה הביתה, קראה לשכן שהוא רופא, אמרה לו שעשיתי היום חיסון והוא אמר שזו בהחלט יכולה להיות תגובה. אחרי רבע שעה כבר היתי על אמבולנס בדרך לאסף הרופא, עם כאבים עצומים, הרגשתי כמו סיכות קטנות מטיילות לי בכל הבטן.... הגעתי לשם, לקחו דם, הכניסו אינפוזיה עם חומר נגד הכאבים, לאט לאט התייצבתי, לחץ הדם חזר לנורמה, התחושה בידיים חזרה וקצת נרגעתי למרות הכאב שעדין היה. תוצאות יצאו תקינות, שיחררו אותי הביתה. חזרתי הביתה ב 3:00 לפנות בוקר, קמתי חצי מעולפת לעבודה ב 6:30 בבוקר... חיוורת לגמרי אבל לא נורא... לציין רק לזכותו של ה
שהיה איתי כל הזמן הזה.חמוד
זהו.... עכשיו, זוכרים שהכל התחיל מהפגישה אצל הרופאה? טוב, אז יש בשורות טובות ויש רעות. נתחיל מהטובות- הרמה של החלבון בשתן היא הרבה פחות גבוהה ממה שחשבתי, יש עליה קלה מהבדיקה שלפני האחרונה. והבשורות הרעות- עדין יש עליה... וזה אומר פגיעה כליתית. אז הרופאה שלי אמרה שהיא תתיעץ עם פרופ´\ד"ר (לא זוכרת מה הוא)שוורץ, מאיכילוב, על החלבון, וביחד הם יקבעו עם צריך או לא צריך לעשות... ביופסיה בכליות...
נורא נבהלתי, כמעט בכיתי לה בחדר... ממש לא חשבתי שאגיע למצב של ביופסיה... היא רק הזכירה מחט לכליה ומיד הרגשתי את הדמעות מציפות לי את העיניים. היה לי מאוד קשה לשמוע על זה. וזה... אני לא זוכרת מי אמרה לי שכל הסימנים האחרים לא ממש מצביעים על משהו, בכל מקרה, מי שאמרה לי את זה- צדקה... בדיוק באותן המילים הרופאה אמרה.... וזהו חברים, אני עייפה, סיבוב קטן בפורום, ולישון.......... לילה טוב לכולם וחלומות פזזזזזזזזזזזז.......... תודה לכולם על הדאגה!!