יש לי סיפור, על אלימות במשפחה
- פותח הנושא fairylike
- פורסם בתאריך
הנה הסיפור:
יש לי סיפור, על אלימות במשפחה, והייתי רוצה לשמוע מה אתם אומרים עליו. בשנת 1996 הייתה ילדה בת 16 שהתלוננה בפני הפסיכולוגית של התיכון בו למדה על אלימות בבית, מצד אימה. אלימות כלפיה וכלפי אחיה בן ה-7. הפסיכולוגית דיווחה לשירותי הרווחה באותה עיר ומאז בית הספר תמך באותה ילדה ועמד לצידה. הילדה לא הסכימה לשתף פעולה ונבהלה מהדיווח. השירות הפסיכולוגי ובית הספר היסודי שבו למד האח שלחו את המשפחה לטיפול משפחתי. הטיפול המשפחתי לא עבד, מכיוון שהילדה לא הייתה מסוגלת לפתוח את הפה, ואמה הכחישה את ההאשמות נגדה, ולילדה לא היה את הכוח לעמוד מולה. באותה תקופה יועצת בית הספר פתחה בנסיונות בלתי פוסקים לזמן את הילדה לשיחה אך הילדה פחדה לדבר ולכן ברחה ממנה ולא הסכימה להגיע לשיחה. הילדה נלחצה והרגישה רדופה על ידה ולכן חמש מחברותיה הלכו ליועצת לדבר איתה על מה שהנסיונות שלה עושים לה. באותה שיחה היועצת סיפרה לבנות שהורים של מישהי התקשרו לבית הספר וסיפרו שהיא בדכאון. היועצת השביעה אותם שלא יספרו לה על כך. בסופו של דבר אחת מהחברות כן סיפרה לה והחוויה הזו הייתה הרסנית עבור הילדה. היא הרגישה כעת שכל חברותיה משתפות פעולה עם האנשים שעושים לה רע, והחליטה לשים קץ לחייה. למרבה המזל הבחורה ברגע האחרון החליטה להישאר בחיים למען אחיה הקטן ולנסות לפחות להציל אותו מלהגיע למצב אליו היא הגיעה, ולא סיפרה לאף אחד על רצינה למות. לאחר כשנה, הגיעה פקידת סעד לבית הספר ובאמצע מבחן מתכונת נכנסה אחת המורות וקראה לאותה ילדה מהכיתה. הילדה נלחצה כששמעה את הסיבה וסירבה לצאת. מאז לא המשיכו לשאול או לתחקר את הילדה, והמשפחה המשיכה להיות מטופלת בשירותי הרווחה, אך האמת לא יצאה לאויר שם. מאז בית הספר תמך בילדה שמצבה הנפשי התדרדר והאח הקטן הפך לאלים ובית הספר החל להעניש אותו ולדווח להורים על כל מעשה אלימות שלו. ***זהו בינתיים*** מה דעתכם על הסיפור הזה? על הפרטים השונים בו? מי לא היה בסדר ומדוע? מי היה בסדר? מה עוד אפשר היה לעשות? וגם אם יש כם שאלות שיעזרו לכם להבין יותר טוב את הסיפור- תשאלו...
יש לי סיפור, על אלימות במשפחה, והייתי רוצה לשמוע מה אתם אומרים עליו. בשנת 1996 הייתה ילדה בת 16 שהתלוננה בפני הפסיכולוגית של התיכון בו למדה על אלימות בבית, מצד אימה. אלימות כלפיה וכלפי אחיה בן ה-7. הפסיכולוגית דיווחה לשירותי הרווחה באותה עיר ומאז בית הספר תמך באותה ילדה ועמד לצידה. הילדה לא הסכימה לשתף פעולה ונבהלה מהדיווח. השירות הפסיכולוגי ובית הספר היסודי שבו למד האח שלחו את המשפחה לטיפול משפחתי. הטיפול המשפחתי לא עבד, מכיוון שהילדה לא הייתה מסוגלת לפתוח את הפה, ואמה הכחישה את ההאשמות נגדה, ולילדה לא היה את הכוח לעמוד מולה. באותה תקופה יועצת בית הספר פתחה בנסיונות בלתי פוסקים לזמן את הילדה לשיחה אך הילדה פחדה לדבר ולכן ברחה ממנה ולא הסכימה להגיע לשיחה. הילדה נלחצה והרגישה רדופה על ידה ולכן חמש מחברותיה הלכו ליועצת לדבר איתה על מה שהנסיונות שלה עושים לה. באותה שיחה היועצת סיפרה לבנות שהורים של מישהי התקשרו לבית הספר וסיפרו שהיא בדכאון. היועצת השביעה אותם שלא יספרו לה על כך. בסופו של דבר אחת מהחברות כן סיפרה לה והחוויה הזו הייתה הרסנית עבור הילדה. היא הרגישה כעת שכל חברותיה משתפות פעולה עם האנשים שעושים לה רע, והחליטה לשים קץ לחייה. למרבה המזל הבחורה ברגע האחרון החליטה להישאר בחיים למען אחיה הקטן ולנסות לפחות להציל אותו מלהגיע למצב אליו היא הגיעה, ולא סיפרה לאף אחד על רצינה למות. לאחר כשנה, הגיעה פקידת סעד לבית הספר ובאמצע מבחן מתכונת נכנסה אחת המורות וקראה לאותה ילדה מהכיתה. הילדה נלחצה כששמעה את הסיבה וסירבה לצאת. מאז לא המשיכו לשאול או לתחקר את הילדה, והמשפחה המשיכה להיות מטופלת בשירותי הרווחה, אך האמת לא יצאה לאויר שם. מאז בית הספר תמך בילדה שמצבה הנפשי התדרדר והאח הקטן הפך לאלים ובית הספר החל להעניש אותו ולדווח להורים על כל מעשה אלימות שלו. ***זהו בינתיים*** מה דעתכם על הסיפור הזה? על הפרטים השונים בו? מי לא היה בסדר ומדוע? מי היה בסדר? מה עוד אפשר היה לעשות? וגם אם יש כם שאלות שיעזרו לכם להבין יותר טוב את הסיפור- תשאלו...
אוי ואבוי....../images/Emo7.gif
כמה סיפורים כאלו כבר שמעתי... כמובן שזה מורכב מאוד ובדיעבד ועם מיד חלקי קשה לומר מה היה צריך לעשות... כמו שזה נראה על פניו אוזלת היד היתה של פקידת הסעד שלא השכילה למצוא כלים שברשותה לחקור את הנושא - לא דרך הנערה כי אם דרך האם (תוך כדי נטילת הסיכון שבכך ייפגעו הילדים - שלדעתי גם בת ה-16 ובוודאי אחיה הקטן אינם בשלים לקבל החלטות כאלו ולטובתם היה ראוי להעבירם למרכז חירום זמני עד שתמוצא החקירה - לאח"כ במרכז החירום ניתן לקבל טיפול במחלקה אקסארנית)... זה כמובן הרע במיעוטו - כך או כך נשמע שהילדים ייפדעו... כמו ברוב המקרים של ילדים ונוער בסיכון הבחירה בין חלופות היא על יסוד "מה פחות גרוע"... נ.ב. יש גם סוף לסיפור הזה?
כמה סיפורים כאלו כבר שמעתי... כמובן שזה מורכב מאוד ובדיעבד ועם מיד חלקי קשה לומר מה היה צריך לעשות... כמו שזה נראה על פניו אוזלת היד היתה של פקידת הסעד שלא השכילה למצוא כלים שברשותה לחקור את הנושא - לא דרך הנערה כי אם דרך האם (תוך כדי נטילת הסיכון שבכך ייפגעו הילדים - שלדעתי גם בת ה-16 ובוודאי אחיה הקטן אינם בשלים לקבל החלטות כאלו ולטובתם היה ראוי להעבירם למרכז חירום זמני עד שתמוצא החקירה - לאח"כ במרכז החירום ניתן לקבל טיפול במחלקה אקסארנית)... זה כמובן הרע במיעוטו - כך או כך נשמע שהילדים ייפדעו... כמו ברוב המקרים של ילדים ונוער בסיכון הבחירה בין חלופות היא על יסוד "מה פחות גרוע"... נ.ב. יש גם סוף לסיפור הזה?
אני מסכימה עם בת העמק
שחייבים תמיד לזכור שלא הכל ידוע לנו ושצריך לשמוע את כל הצדדים.יחד עם זאת נראה לי שלא מתפקידנו לשפוט , מה שחשוב הוא מה שהנערה חווה ומרגישה ותפקיד העו"ס המטפל הוא לעזור לה במצוקתה.נראה שבמקרה זה משהו התפספס בטיפול. כיוון שהפרטים שרשמת מוצגים מזוית ראיתה של הנערה, הייתי שמחה לשמוע פרטים נוספים כמו איפה היה האב? איך הגיב לכך האח? איך נשמע הסיפור מנקודת מבטה של האם?
שחייבים תמיד לזכור שלא הכל ידוע לנו ושצריך לשמוע את כל הצדדים.יחד עם זאת נראה לי שלא מתפקידנו לשפוט , מה שחשוב הוא מה שהנערה חווה ומרגישה ותפקיד העו"ס המטפל הוא לעזור לה במצוקתה.נראה שבמקרה זה משהו התפספס בטיפול. כיוון שהפרטים שרשמת מוצגים מזוית ראיתה של הנערה, הייתי שמחה לשמוע פרטים נוספים כמו איפה היה האב? איך הגיב לכך האח? איך נשמע הסיפור מנקודת מבטה של האם?
באמת שיש לי את רוב הידע, אם לא כולו
אז אתם מוזמנים לשאול. בקשר לשאלות של עוסית1: האב בסיפור הזה גר עם האם והילדה (ושני האחים- בן 7 ובן 18), אך הוא לא הדומיננטי והוא די חלש ליד האם. הוא מעדיף שהכל ישאר בתוך המשפחה ושהאם תהיה רגועה ומרוצה. הוא היה מנחם את הילדה לאורך כל השנים ועמד לצידה, אך מול האם לא היה לו כוח. האח הקטן היה בחסותה של אחותו במשך כל השנים, מאז לידתו, היא הגנה עליו בגופה ושמרה עליו בחדרה. לאחר שהגיע לגיל 6, הוא הפך אלים, גם כלפי אחותו וכלפי חברים שלו ובבית הספר (הוא היה זורק כסאות וכו'), והאחות איבדה את השליטה עליו. גירסתה של האם היא "לא קרה שום דבר", אין לה לטענתה מושג על מה ביתה מדברת. האב מודה שהיתה אלימות אך מקטין ברמת הנזק. האלימות המדוברת היא פיזית (דפיקת הראש בקיר, מכות חזקות על הגב, משיכה ביד באוזן ובעור, דחיפת סיגריה לפה הילדה), פסיכולוגית ונפשית (מעיכת הערך העצמי של הילדה, תזכורות שהיא לא שווה, קללות וכו')
אז אתם מוזמנים לשאול. בקשר לשאלות של עוסית1: האב בסיפור הזה גר עם האם והילדה (ושני האחים- בן 7 ובן 18), אך הוא לא הדומיננטי והוא די חלש ליד האם. הוא מעדיף שהכל ישאר בתוך המשפחה ושהאם תהיה רגועה ומרוצה. הוא היה מנחם את הילדה לאורך כל השנים ועמד לצידה, אך מול האם לא היה לו כוח. האח הקטן היה בחסותה של אחותו במשך כל השנים, מאז לידתו, היא הגנה עליו בגופה ושמרה עליו בחדרה. לאחר שהגיע לגיל 6, הוא הפך אלים, גם כלפי אחותו וכלפי חברים שלו ובבית הספר (הוא היה זורק כסאות וכו'), והאחות איבדה את השליטה עליו. גירסתה של האם היא "לא קרה שום דבר", אין לה לטענתה מושג על מה ביתה מדברת. האב מודה שהיתה אלימות אך מקטין ברמת הנזק. האלימות המדוברת היא פיזית (דפיקת הראש בקיר, מכות חזקות על הגב, משיכה ביד באוזן ובעור, דחיפת סיגריה לפה הילדה), פסיכולוגית ונפשית (מעיכת הערך העצמי של הילדה, תזכורות שהיא לא שווה, קללות וכו')
ואיפה חוקר הילדים?
ואיפה חוקר אלימות במשפחה? האם הובא לדיון בבית משפט? מתי דווח לראשונה לפ"ס נוער? מדוע הפסיכולוגית העבירה טיפול,לכאורה, מייד עם קבלתה המידע מהנערה? לפני הפסיכולוגית ששמעה - מי היה מעורב במשפחה? האם המשפחה מוכרת לגורמים מטפלים עוד לפני הוצאת הסיפור החוצה? מה היה תפקידך במשפחה? מה נאמר לך בהשרכה? מה עמדת מדריכה- ראש-צצות? מה עמדת מנהל/ת המחלקה? אלו רק מעט מהשאלות שאני מעלה - איני מפחיתה מעשייתך במאומה, רק מציינת שהתיאור אינו מכליל תשובות לשאלות רבות, והשאלה שלי האם באמת יש לך את כל האינפורמציה?
ואיפה חוקר אלימות במשפחה? האם הובא לדיון בבית משפט? מתי דווח לראשונה לפ"ס נוער? מדוע הפסיכולוגית העבירה טיפול,לכאורה, מייד עם קבלתה המידע מהנערה? לפני הפסיכולוגית ששמעה - מי היה מעורב במשפחה? האם המשפחה מוכרת לגורמים מטפלים עוד לפני הוצאת הסיפור החוצה? מה היה תפקידך במשפחה? מה נאמר לך בהשרכה? מה עמדת מדריכה- ראש-צצות? מה עמדת מנהל/ת המחלקה? אלו רק מעט מהשאלות שאני מעלה - איני מפחיתה מעשייתך במאומה, רק מציינת שהתיאור אינו מכליל תשובות לשאלות רבות, והשאלה שלי האם באמת יש לך את כל האינפורמציה?
טוב אז ככה...
הפרטים של העשייה לא ברורים לי ולכן אני מתייעצת איתכם, מה היה צריך להיעשות. לפני שהפסיכולוגית בבית הספר ידעה על העניין, אף אחד לא ידע, מלבד המשפחה והאנשים שבאו במגע עם המשפחה (חברים של ההורים למשל). המשפחה לא מוכרת לאף גורם מלבד שירותי הרווחה בעיר המגורים, לא לפני ולא כיום. תפקידי במשפחה היה ... הילדה הקטנה...
הפרטים של העשייה לא ברורים לי ולכן אני מתייעצת איתכם, מה היה צריך להיעשות. לפני שהפסיכולוגית בבית הספר ידעה על העניין, אף אחד לא ידע, מלבד המשפחה והאנשים שבאו במגע עם המשפחה (חברים של ההורים למשל). המשפחה לא מוכרת לאף גורם מלבד שירותי הרווחה בעיר המגורים, לא לפני ולא כיום. תפקידי במשפחה היה ... הילדה הקטנה...
SuperGirl 25
New member
אויש, צר לי בשבילך ../images/Emo140.gif
אבל באמת, כפי שעוסית1 שאלה, מה המטרה של הצגת המקרה? אין ספק שנעשו טעויות מקצועיות בסיסיות (כמו שמירת סודיות מצד היועצת וכד'), אך מה את מחפשת בתשובותינו? ומה שלומך היום?
אבל באמת, כפי שעוסית1 שאלה, מה המטרה של הצגת המקרה? אין ספק שנעשו טעויות מקצועיות בסיסיות (כמו שמירת סודיות מצד היועצת וכד'), אך מה את מחפשת בתשובותינו? ומה שלומך היום?
אני רוצה לשתף אותך
במחשבות שעוברות בראשי כשאני קוראת את מה שאת כותבת. את חוזרת וכותבת שיש לך את רוב הידע , אם לא את כולו. לפי שטף הכתיבה של תאור המקרה יכלתי לחשוב שהוא אירע היום ולא לפני 8 שנים. משום כך אני חוזרת ושואלת את עצמי שוב ושוב מהי הסיבה שאת מביאה מקרה זה ומה למעשה את שואלת/רוצה...?
במחשבות שעוברות בראשי כשאני קוראת את מה שאת כותבת. את חוזרת וכותבת שיש לך את רוב הידע , אם לא את כולו. לפי שטף הכתיבה של תאור המקרה יכלתי לחשוב שהוא אירע היום ולא לפני 8 שנים. משום כך אני חוזרת ושואלת את עצמי שוב ושוב מהי הסיבה שאת מביאה מקרה זה ומה למעשה את שואלת/רוצה...?
כשכתבתי על שטף הכתיבה
התכוונתי לכך שהרגשתי עוצמת רגשות במילים. למעשה הרגשתי שאת היא הנערה, אך לא רציתי להיות בוטה מדי או לפלוש לפרטיותך. היה לי ברור שהנושא מאד מעסיק אותך גם היום ולכן כתבתי שנראה שהמקרה אירע עכשיו ולא לפני 8 שנים. אני מאד מעריכה את כנותך, ואני בטוחה שלא קל לך גם עכשיו. מה היו צריכים לעשות אז? אני מבינה שאת מחפשת תשובות לכך וחשוב לך למצא אותן. לדעתי, מה שהיה היה ולא ניתן לשנותו. מה שחשוב עכשיו הוא לטפל בכאב ובכעס שנותרו בליבך בכדי שתוכלי להמשיך הלאה לעתיד טוב יותר.
התכוונתי לכך שהרגשתי עוצמת רגשות במילים. למעשה הרגשתי שאת היא הנערה, אך לא רציתי להיות בוטה מדי או לפלוש לפרטיותך. היה לי ברור שהנושא מאד מעסיק אותך גם היום ולכן כתבתי שנראה שהמקרה אירע עכשיו ולא לפני 8 שנים. אני מאד מעריכה את כנותך, ואני בטוחה שלא קל לך גם עכשיו. מה היו צריכים לעשות אז? אני מבינה שאת מחפשת תשובות לכך וחשוב לך למצא אותן. לדעתי, מה שהיה היה ולא ניתן לשנותו. מה שחשוב עכשיו הוא לטפל בכאב ובכעס שנותרו בליבך בכדי שתוכלי להמשיך הלאה לעתיד טוב יותר.
מה אני מחפשת?...
ראיתי פורום של עו"סים ובגלל שאני מתחבטת בשאלה הזו כבר די הרבה זמן עם עצמי- מה נעשה כאן לא בסדר? מה אפשר היה לעשות? וזה לא על מנת לשנות את העבר, שכן ברור לי שאי אפשר לשנותו, אלא כדי ללמוד לתפקד כעובדת סוציאלית טובה יותר, שכן אני עומדת לעסוק בתחום זה של ילדים בסיכון בשנה הקרובה.
ראיתי פורום של עו"סים ובגלל שאני מתחבטת בשאלה הזו כבר די הרבה זמן עם עצמי- מה נעשה כאן לא בסדר? מה אפשר היה לעשות? וזה לא על מנת לשנות את העבר, שכן ברור לי שאי אפשר לשנותו, אלא כדי ללמוד לתפקד כעובדת סוציאלית טובה יותר, שכן אני עומדת לעסוק בתחום זה של ילדים בסיכון בשנה הקרובה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.