יש לי סיפור, על אלימות במשפחה

[swguy]

וואו. קודם כל - ../images/Emo24.gif

והרבה הערכה - דרוש המון אומץ להיחשף כך והמון כוחות להגיע לאן שבגעת עם כ"כ הרבה כאב רגשי שבוודאי ראית סביבך וחווית. אפילו שזה פורום ומכוון לעשרות אנשים אני אישית מרגיש זכות ששיתפת אותנו. אם הייתי יכול לדבר בשם המערכת לפני 8 שנים בוודאי הייתי אומר פשוט סליחה. בטוחני שכל האנשים המעורבים כוונותיהם היו טובות ומשהו שם בוודאי התפספס - מעניין לבחון למה. זה וודאי חשוב בשבילך גם בשביל האני המקצועי וגם בשבילך, להבין יותר מה קרה שם... אני חושב שהאנשים בפורום היו פשוט המומים מגילוי הלב ולא כ"כ ידעו איך להגיב... נ.ב. אני גם הגעתי לתחום דרך חוויה אישית של משפחה דיספונקציונאלית, ואני מכיר את זה שקולגות קצת מתקשים לעכל סוג כזה של דיון עם קולגה אחרת...

 

[fairylike]

וואו בחזרה אליך...

אתה כנאה צודק בקשר להלם הסביבתי שגרמתי עם הדברים שלי... תודה רבה רבה על התגובה המחבקת והמרגשת הזו!!! ואני לוקחת את הסליחה שלך ומקבלת אותה גם מהמערכות. אני ניסיתי לדבר עם אותם גורמים ואותן מערכות שפעלו אז, ואני עדיין לא סיימתי את ה"חקירה" הקטנה שלי... אבל עד כה פשוט ברור לי שהיה רצון גדול לעזור, ופחות מידי ידע מה אפשר לעשות. מי יודע, אולי היה אפילו עומס באותה תקופה??? ובקשר אליך- על זה אמרתי את ה"וואו"... תודה גם לך ששיתפת בחזרה, כל דבר כזה מאד עוזר

 

[fairylike]

הסוף של הסיפור- כבקשתך...

כיום הבחורה גרה בשכירות, ללא קשר להורים שכן האם לא מוכנה לעזור לה או להרשות לאב לעזור לה. היא סטודנטית לעבודה סוציאלית, במטרה לעזור לכאלה שעברו אותו הדבר, או כדי למנוע מילדים אחרים לעבור כזה דבר. היא מחזיקה את עצמה ועובדת ולומדת והולכת לטיפול פרטני (שגם הוא עולה המווון) האח התחיל תיכון אך הוא מראה אותות מצוקה רציניים, כמו ירידה דרסטית בלימודים (מציונים של 90-100 ל20-30) וכל סביבתו מודאגת אך אף אחד לא עושה מאומה. כאן נכנס תפקידי לעזור לו. יש הצעות?

 

[עוסית1]

האח סובל מאלימות גם היום?

 

[fairylike]

לא לא לא!!!!

מאז שאני סיפרתי לפסיכולוגית בית הספר (לפני 7 שנים) האם הפסיקה באלימות וכיום היא עברה לקיצוניות השניה- היא מפחדת מהאח, מפנקת אותו ונותנת לו מה שהוא מבקש!!! כך גם האב. אם פעם היו גבולות נוקשים מידי- כיום אין גבולות בכלל!!!

 

[עוסית1]

איך הקשר שלך עם אחיך?

הוא משתף אותך במה שעובר עליו?

 

[fairylike]

לצערי, זה קשה מאד

לדבר איתו ולנסות לפתוח אותו. פעם אני הייתי היחידה שמסוגלת לדבר איתו והיום גם אני לא מצליחה. הוא לא עונה לי תשובות אלא רק מתחמק ועושה צחוק מהשאלות שלי.

 

[עוסית1]

המצב שאת מתארת אכן נשמע קשה..

את לקחת על עצמך את התפקיד לעזור לו בו בזמן שאת לא יכולה לדבר איתו והוא מביע התנגדות לעזרה מצידך... איך ניסית לעזור לו?

 

[fairylike]

עד כה עשיתי מספר צעדים.

לפני מספר שנים דיברתי עם היועצת בבית סיפרו- ללא הואיל (היא אמרה "לא יכול להיות שאת סבלת מאלימות כל כך הרבה שנים ולא אמרת כלום- זה לא הגיוני") לפני כחודשיים פניתי לרווחה בגבעתיים וביקשתי שיטפלו בנושא ויתערבו. דיברתי עם אחת המורות שהייתה מורה שלי, היא דיברה עם היועצת הנוכחית אך אמרה שזה לא הואיל דיברתי עם אבא שלי ואמרתי שהכרחי שיקחו את אחי לטיפול בשבילו- הוא אמר שאין צורך ושאמי אומרת "אין לי כוח עוד פעם לדברים האלה"... אני מתכננת לעשות דברים נוספים: לגשת שוב, פיזית, ללשכת הרווחה, לדבר שוב עם פקידת הסעד וכמו כן עם המטפלת שהייתה המטפלת של המשפחה בזמנו. דבר שני, לדבר עם היועצת בתיכון אליו עבר (אותו תיכון בו הייתי אני). וזהו לבינתיים יש עוד הצעות?

 

[עוסית1]

את משייכת את התנהגותו לתגובה

לאלימות שהיתה בבית לפני 8 שנים או שיש סיבה גלויה או סמויה אחרת שלדעתך גורמת להתנהגותו זו?

 

[fairylike]

אני משייכת את התנהגותו...

א. לאלימות שהייתה אז (וכשביררתי איתו הוא אינו זוכר ולכן לא אמרתי דבר). ב. למצב הנוכחי בבית שהוא צעקות בלי סוף, ריבים ומאבקי כוח, וכמו כן היעדר הגבולות. ג. לניתוק שלי מהבית. אמנם לא התנתקתי ממנו אך יתכן והוא מרגיש אשם או עזוב או מבולבל... הוא גם לעתים מאשים אותי ומגן על אמו.

 

[עוסית1]

שני הגורמים הראשונים

אינם תלויים בך ואין לך שליטה עליהם (ואני בטוחה שאת מבינה זאת היטב).. נראה לי שהגורם השלישי הוא זה המקשה עליך ביותר כרגע, ואולי (ואני מדגישה את המילה אולי) גורם לך להרגיש אשמה ואולי הוא הטריגר ללקיחת תפקיד המושיע שלקחת על עצמך. קשה לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו.... קשה להילחם בתחנות רוח (רווחה, יועצות לא מבינות...) קשה עוד יותר לחיות עם רגשות אשם שמישהו סובל בגללך...

 

[עוסית1]

תיקון - טחנות רוח

 

[fairylike]

לדאוג לו

אני תמיד לקחתי את התפקיד של האחראית עליו על עצמי, חינכתי אותו להתנהג אחרת ממה שהוא רואה בבית, הייתי שם בשבילו, אהבתי אותו, דאגתי לו ועשיתי בשבילו. בשנים האחרונות דאגתי יותר לעצמי ואני עדיין בתהליך של חיזוק עצמי והתגברות על העבר. עכשיו כשאני קצת יותר חזקה ומסוגלת להסתכל גם על הכאב שלו, אני חוזרת לטפל בעניין אך לא באינטנסיביות כמו פעם ולא בצורה של לקיחת כל כך הרבה אחריות על הכתפיים שלי. אני בכל זאת 'רק' אחותו, אבל אני מנסה להעיר את כל הגורמים הרדומים, ואולי זה יואיל. ואולי נשאר לי לחכות לתקופה אחרת שבה הוא יעבור את גיל ההתבגרות הנוראי הזה ויהיה מסוגל שוב לדבר איתי.

 

[עוסית1]

נשמע שעשית דרך ארוכה

והתהליך שאת עוברת תוך כדי הטיפול הפרטני ואולי גם הלימודים מחזק אותך, ואכן את נשמעת בחורה עם כוחות. אני חושבת שעד כה בחרת ועשית את הטוב ביותר עבורך ועבור אחיך וכוחותיך לוקחים אותך קדימה. אני מסכימה עם גיא שחשוב מאד להמשיך לחזר אחרי אחיך למרות התנגדותו ולתת לו להבין ולהרגיש שאת שם בשבילו, תמיד. ואולי באמת, תוך כדי העברת מסר זה, מה שנשאר לך זה לחכות לתקופה אחרת , בה יהיה מסוגל שוב לדבר איתך ולראות את הדברים מנקודת מבט בוגרת ובשלה יותר.

 

[אבי חברוני]

שלום פיה ../images/Emo140.gif

הכוחות שלך ניבטים לא רק מהתהליך שלך אלא גם מצורת הכתיבה שלך. בקלות יכולת ליפול לצד האחר, והנה את כאן כקולגה לעתיד. כל הכבוד. רציתי לומר משהו בעניין הדאגה לאחיך. המילה "מושיע" בה השתמשה עוסית1 עלתה גם אצלי. מושיע הרבה פעמים מתוסכל מכך שהאנשים שהוא פועל למענם בכלל לא משתפים איתו פעולה, ולפעמים נראה שבכלל לא רוצים שיושיעו אותם. זה כמו להעביר את הזקנה את הכביש נגד רצונה. אתה לא מבין למה היא לא מסכימה... הדאגה שלך לאחיך, והרגישות לסבל שאת מרגישה שהוא עובר בולטת מאד, ונראה שהיא מתעצמת בגלל חוסר מוכנותו לקבל את עזרתך. העניין הוא שבאמת אין דרך שאת יכולה לגרום למישהו להסכים להנצל על ידך. כל שאת יכולה לעשות, כמו שכתבו לך גיא ועוסית1, הוא להעביר מסר שאת נמצאת שם בשבילו, להמשיך להראות דאגה ועניין (חשוב מאד!) אבל לא לנסות לעשות עבורו מה שהוא אינו רוצה שתעשי. אני חושב שתוכלי להבין את זה אם תזכרי את הסיטואציה שתיארת עם היועצת בבית הספר. שימי לב איך תפקיד המושיע משתחזר כאן - לתלונה שלך היא הגיבה (כנראה, ורק מתוך מה שאת מספרת) על פי מה שנראה לה כנכון לעשות. היא חשבה שנכון לעשות התערבות מערכתית, והתוצאה מבחינתך היתה לא טובה, כמו גם המשך הטיפול. יתכן שהיא ניסתה, בדרכה, להושיע אותך אבל את רצית משהו אחר. יתכן שכך גם אחיך רוצה. הוא רוצה משהו אחר ממה שאת חושבת שהוא צריך. אולי באמת הוא מבקש רק את דאגתך וקרבתך, ולא יותר. תני לו מה שהוא מבקש, ואל תניחי שאת יודעת מה הוא צריך מתוך מה שאת מכירה. אני חושב שנרוויח קולגה מוכשרת. בהצלחה. אבי

 

[fairylike]

וואו

וואו........ פשוט בא לי לבכות מהתמיכה שאני מקבלת פה..... תמיכה זה מה שהחזיק אותי ולקח אותי לכיוונים האלה במשך שנות הסבל. תמיכה שקיבלתי מהמורות שלי אחת אחת, מהמנהלת, מהפסיכולוגית, מהרבה מאד גורמים, שאמנם אולי לא עשו מספיק מבחינת החוק אבל תמכו בי והרימו אותי פעם אחר פעם. כתוצאה מהתבוננות באנשים טובים באמצע הדרך אני יכולה להעביר הלאה מה שיש בתוכי... לכן בחרתי עבודה סוציאלית כמקצוע ושלום הילד כהתרכזות, ולכן אני עובדת בגן ילדים מזה 5 שנים, ונהנית מכל רגע להעניק לילדים מה שאני הייתי רוצה לקבל. זה מתחיל מחיבוק קטן וחיוך ודאגה. תודה רבה על המחמאה שלך, אני בהחלט מקווה שאהיה עובדת טובה.

 

[עוסית1]

../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif לילה טוב

 

[אבי חברוני]

תמיכה אור ואהבה ../images/Emo42.gif

ככל שתרצי. ואולי גם תקחי משהו מהדברים שנאמרו לך. אני חושב שזה יועיל לך, לפחות בטווח הארוך.

 

[SuperGirl 25]

איזו תשובה יפה ../images/Emo142.gif