הכל כבר נכתב ונאמר, אבל אני
אצטרף גם: לגבי פרחים - זה מאוד יפה ומרגש לקבל אותם, אבל אני מזדהה עם כל העצלניות שרטנו על הבלגן שזה עושה מבחינת המים, נבילת הפרחים וכו´ וכו´ וכו´... כך שאני שמחה לקבל, אבל פחות שמחה לטפל בזה אחר כך. (מה יהיה כשיהיו ילדים? אותם אי אפשר לקבל בשמחה ואחר כך לזרוק כשהם מתחילים לעצבן...
לגבי בגדים ונעליים - לי יש קטע מיוחד עם זה, בגלל שאני משרתת בצבא כבר שש וחצי שנים כמעט, אז בשבילי בגדים אזרחיים מסמלים חופש והכי כיף לי כשאני יכולה לקנות לי בגדים אזרחיים מחמיאים ולצאת קצת מהג´יפה של המדים. עם זאת אני שונאת למדוד כשאני עם מדים, מה שמגביל אותי לקניות רק בסופי שבוע, וגם אצלי זה בא בגלים - לפעמים בא לי להסתובב, למדוד וכו´ ולפעמים פשוט אין לי סבלנות לזה. וגם אני שונאת את כל השטויות של המוכרות האנורקטיות ("מה את לוקחת רק את החולצה? יש לי מכנס (תמיד זה מכנס ולא מכנסיים) שיתאים בדיוק וכמובן גם נעל (ולא נעליים חס וחלילה!) תואמת"). ולגבי נעליים - בילדותי היתה לי טראומה מקניית נעליים כי היה לי פלטפוס והייתי צריכה לשים מדרסים וזה נורא הגביל אותי. גם יש לי מידה גדולה יחסית וגם זה מגביל. עם זאת, אני אוהבת נעליים אבל לא מתקרבת אפילו לפטיש של אמא שלי שאצלה כמו אצל פילה, הקופסאות נערמות... נו, אצלי בכל זאת אני מוגבלת בדרך כלל לנעליים שחורות שהולכות עם המדים... באסה.