הבנות קיבלו את זה בבכי מר והיסטריה
נפרדנו ממנה בחיבוקים ונשיקות ואמרנו לה לילה טוב וסגרנו את הדלת, והוטרינר נשאר להרדים אותה ולקחת אותה. מצד אחד אני שמחה שהיא נפטרה בבית, מצד שני במקום שהיא הכי הרגישה בטוח סיימו את חייה (כן, ברור לי שזה היה לטובתה, כנראה שסרטן כירסם אותה) אבל הבוקר נשארתי רק אני דומעת, והבנות המשיכו בחיים וזה הכי טבעי.