יש לי רעיון חדש לפורום!
- פותח הנושא scooby4
- פורסם בתאריך
MitzPetelGirl
New member
אמפ..../images/Emo4.gif
השתלטות החלזונות של העולם... הם שקטים, הם דביקים, הם זוחלים ´לא מזיקים´, הם עובדים בחשאיות מוחלטת, באיטיות, מדייקים בכל פרט, יום יבוא והם ישתלטו על העולם! אל תסמוך על אף חילזון בסימטאה אפלה..
השתלטות החלזונות של העולם... הם שקטים, הם דביקים, הם זוחלים ´לא מזיקים´, הם עובדים בחשאיות מוחלטת, באיטיות, מדייקים בכל פרט, יום יבוא והם ישתלטו על העולם! אל תסמוך על אף חילזון בסימטאה אפלה..
MitzPetelGirl
New member
*על, כמובן..
ג´וקים - במילה אחת- בעעעעע../images/Emo5.gif
1. ג´וקים , מוכנה לסבול 3 לטאות בבית, ובלבד שלא יהיה ג´וק אחד. למזלי אני גרה בבית יחסית חדש, אך לפני שעברנו אליו, גרנו בדירת גג קומה+גג, ככה שמדי פעם מצאנו על קירות הגג לטאות קטנות ולכן אני מורגלת לא לפחד מהם. אבל ג´וקים בהחלט יכולים להקפיץ אותי ולהפוך אותי לאחוזת אמוק היסטרית פרנוידית צרחנית מבועתת לא בקו השפיות. פעם בתכנית של דודו טופז, הייתה בחורה שפחדה מגו´קים ונכנסה למתקן שקוף מלא גו´קים, בכוונה לא ראיתי את התכנית באותו היום. לא מבינה איך היה לה אומץ להכנס למתקן ג´וקים. זה נראה לי ממש לא שווה את הפרס. והסבל שנגרם לה בוודאי לאחר החוויה, לא שווה את זה.
1. ג´וקים , מוכנה לסבול 3 לטאות בבית, ובלבד שלא יהיה ג´וק אחד. למזלי אני גרה בבית יחסית חדש, אך לפני שעברנו אליו, גרנו בדירת גג קומה+גג, ככה שמדי פעם מצאנו על קירות הגג לטאות קטנות ולכן אני מורגלת לא לפחד מהם. אבל ג´וקים בהחלט יכולים להקפיץ אותי ולהפוך אותי לאחוזת אמוק היסטרית פרנוידית צרחנית מבועתת לא בקו השפיות. פעם בתכנית של דודו טופז, הייתה בחורה שפחדה מגו´קים ונכנסה למתקן שקוף מלא גו´קים, בכוונה לא ראיתי את התכנית באותו היום. לא מבינה איך היה לה אומץ להכנס למתקן ג´וקים. זה נראה לי ממש לא שווה את הפרס. והסבל שנגרם לה בוודאי לאחר החוויה, לא שווה את זה.
איך אפשר לפחד מכלבים?
הם כאלה מתוקים וחמודים, בונבונים. במיוחד הקטנים והשעירים האלה והקופצנים. אבל אני מבינה את הפוביה מכלבים, מכירה מישהי באופן אישי שפוחדת מכלבים, ממש משימה ללכת איתה ברחוב סתם, וזה מצחיק לאללה, לא יפה לצחוק על זה אבל אותי זה מצחיק, איך שהיא בולשת אחרי כלבים ואם היא רואה איזה כלב בצדה השני של הרחוב, היא לעולם תחצה את הכביש למדרכה ממול, היא ניסתה פסיכולוגים, לקרוא על זה , ולא יודעת עד היום למה היא מפחדת מכלבים.
הם כאלה מתוקים וחמודים, בונבונים. במיוחד הקטנים והשעירים האלה והקופצנים. אבל אני מבינה את הפוביה מכלבים, מכירה מישהי באופן אישי שפוחדת מכלבים, ממש משימה ללכת איתה ברחוב סתם, וזה מצחיק לאללה, לא יפה לצחוק על זה אבל אותי זה מצחיק, איך שהיא בולשת אחרי כלבים ואם היא רואה איזה כלב בצדה השני של הרחוב, היא לעולם תחצה את הכביש למדרכה ממול, היא ניסתה פסיכולוגים, לקרוא על זה , ולא יודעת עד היום למה היא מפחדת מכלבים.
פעם--
ידיים שיתפסו לי ת´רגליים מתחת למיטה..
מושפעת סרט שראיתי בגיל 5.. (רציני! עד גיל 7 בערך, אם הייתי נכנסת לחדר שלי בחושך הייתי קופצת מרחוק על המיטה..
) וגם כל מיני גנבים/רוצחים/ נאצים שיקפצו עליי מהחלל של המדרגות שיש לנו בבית! רק שאני לבד! היום קצת התגברתי..
אבל בעיקר מקומות סגורים וחשוכים כשאני לבד..איכשהו.. במיוחד עכשיו שיש באיזור שלי כל שבוע רצח..
ידיים שיתפסו לי ת´רגליים מתחת למיטה..
שהייתי קטן... 
היה לי רווח די גדול ודי קטן שאיש יכול להיכנס בו, בין המיטה לאיזה מדף מגירות או משהו... :/ וראיתי פעם פאוור ראיינג´רס ופחדתי מוות מהמכשפה שם... אז פחדתי שהיא שם ברווח הזה מזריקה לי משהו שירידם אותי לנצח ברגליים!! כל הלילה הסתכלתי. אבל הדרך שהתגברתי על זה היית לשים את הרגליים בתוך השמיכה...אם אתם מבינים על מה אני מדבר.... זה הרגל שנשאר לי עד היום.
היה לי רווח די גדול ודי קטן שאיש יכול להיכנס בו, בין המיטה לאיזה מדף מגירות או משהו... :/ וראיתי פעם פאוור ראיינג´רס ופחדתי מוות מהמכשפה שם... אז פחדתי שהיא שם ברווח הזה מזריקה לי משהו שירידם אותי לנצח ברגליים!! כל הלילה הסתכלתי. אבל הדרך שהתגברתי על זה היית לשים את הרגליים בתוך השמיכה...אם אתם מבינים על מה אני מדבר.... זה הרגל שנשאר לי עד היום.
¥EleVatioN¥
New member
חחח גמאני ככה../images/Emo70.gif
תמיד לפני שאני הולכת לישון אם אני חושבת על משו רע אני תמיד מתכסה עם השמיכה
תמיד לפני שאני הולכת לישון אם אני חושבת על משו רע אני תמיד מתכסה עם השמיכה
סיפור מפחיד מס´ 1 - פורום א.א.א:
סיפור מפחיד מס´ 1 – פורום אגדות / אגדות אורבניות: סיפורינו מתחיל בעיירה קטנה בטקסס בשנת 1981: מבול, גשם בכל מקום, שום מסתור, שום מחבוא ממנו. - כולם מסתגרים בבית. חוץ מדונה. את דונה כל טקסס הכירה – הבחורה הכי יפה, הכי מושכת, ומצד שני, בחורה הכי רעת לב, קמצנית, וכל דבר רע אחר שתחשבו עליו. היא הייתה הפגם של העיירה, השבב הקטן שצריכים להוציא. אבל בגלל שהיא באה ממשפחה עשירה ומכובדת, כולם שתקו. דונה - חולצת סוודר בצבע תכלת, חצאית קצרה עד הירך וכובע יאפי. היא לא הייתה דומה לאחיה האחרים - ג´ורגי, ווילי וטומי. ג´ורג´י בן 17, ווילי בן 11, וטומי בן 8. לעומת דונה, הם היו מכובדים, מתלבשים כראוי, ולא מזלזלים בכבוד שלהם או של משפחתם. אבל זה לא הסיפור - הסיפור הוא שהיו שמועות באותה תקופה על מישהו חדש שבא לגור. לא יודעים איפה הוא גר, טוענים שהוא גר באחד ממקלטי העיר, אבל לאף אחד אין אומץ וזמן כמובן להיכנס. אתם מהרהרים למה דונה הייתה בחוץ? בגשם? בלי מעיל?, כדי לבדוק את ביתו של האיש החדש. זה שכולם מדברים עליו. השעה הייתה 23:30 בלילה בערך, אף אחד לא ידע שדונה מסתובבת בגשם, חוץ ממשפחתה. דונה נכנסה לכל מקלטי העיירה. כולם היו ריקים - ולא נעולים. עד שהיא הגיעה כמעט לגבול העיירה, שם היה מקלט נטוש אחד. דונה ידעה שזה המקום שהיא חיפשה... היא כנראה לא ידעה כמה מסוכן יכול להיות מה שהיא עושה, כי בשנות השמונים שאומרים שמישהו גר במקלט נטוש, הוא לא חייב להיות חסר בית… פתחה את דלת הפלדה. ירדה במדרגות האפלות והחשוכות. היא המשיכה לגעת בקיר כדי לדעת לאן היא הולכת, אם יש המשך למקום אחר. לפתע הרגישה מקק זוחל על גופה. מתחת לבגדים. דונה נבהלה ביותר, במילא היא הייתה בסערה של פחד. היא הזיזה את גופה אבל החדר היה קטן וחשוך ולא יכלה לראות מה היא עושה. עד שהרגישה דלת פלדה נפתחת. ישר דונה נכנסה והדלת נטרקה בחוזקה. דונה הסתכלה לאחור, ניסתה לפתוח את הדלת אבל הדלת הייתה נעולה. דונה הוציאה את המקק מחולצתה וגילתה עוד 2 מקקים על נעליה. מחצה את כולם והבינה שבמקום היו הרבה יותר מקקים ממה שחשבה. היא ניסתה להירגע. התחילה לצעוק בקול לוחש, הלו?, הלו?, בטח אין כאן אף אחד, אומרת לעצמה. מתוך החשכה, היא ראתה אור מבחוץ. היא ידעה שזאת היציאה היחידה מהמקום אז ישר טיפסה וניסתה לצאת מהחור הקטן. לפתע הרגישה יד מושכת בבגדיה. יד של מישהו מבוגר וחזק. הפיל אותה על הרצפה, דונה פותחת עיינים ורואה איש הלבוש במעיל עור וכובע שחורים. היא לא ראתה את פרצופו כי עמד מלפני האור. הוא הרים את ידו עליה, דונה ניסתה לברוח אך ללא הצלחה, וחנק אותה 3 דקות שלמות. ידו החזקה גברה על נשמתה, ודונה, דונה מתה. 1992 - לאחר פתיחת התיק מחדש, בגלל אי הידיעה של מי הרוצח, פתח את התיק מחדש ג´ואל סטוקטון וגילה לאחר בדיקת עדים ושמועות, שמשפחתה של דונה רצחה אותה ולא שום רוצח אחר. את כל השמועות שעברו אז בעיר הפיצה משפחתה. גם את הרצח. לא היה שום רוצח, לא היה שום מקלט. הוא גם שם לב שהסיפור הוא לא הגיוני, בגלל שאם נועלים דלת פלדה במקלט, צריכים כמה דקות טובות כדי לשים את המנעול.
סיפור מפחיד מס´ 1 – פורום אגדות / אגדות אורבניות: סיפורינו מתחיל בעיירה קטנה בטקסס בשנת 1981: מבול, גשם בכל מקום, שום מסתור, שום מחבוא ממנו. - כולם מסתגרים בבית. חוץ מדונה. את דונה כל טקסס הכירה – הבחורה הכי יפה, הכי מושכת, ומצד שני, בחורה הכי רעת לב, קמצנית, וכל דבר רע אחר שתחשבו עליו. היא הייתה הפגם של העיירה, השבב הקטן שצריכים להוציא. אבל בגלל שהיא באה ממשפחה עשירה ומכובדת, כולם שתקו. דונה - חולצת סוודר בצבע תכלת, חצאית קצרה עד הירך וכובע יאפי. היא לא הייתה דומה לאחיה האחרים - ג´ורגי, ווילי וטומי. ג´ורג´י בן 17, ווילי בן 11, וטומי בן 8. לעומת דונה, הם היו מכובדים, מתלבשים כראוי, ולא מזלזלים בכבוד שלהם או של משפחתם. אבל זה לא הסיפור - הסיפור הוא שהיו שמועות באותה תקופה על מישהו חדש שבא לגור. לא יודעים איפה הוא גר, טוענים שהוא גר באחד ממקלטי העיר, אבל לאף אחד אין אומץ וזמן כמובן להיכנס. אתם מהרהרים למה דונה הייתה בחוץ? בגשם? בלי מעיל?, כדי לבדוק את ביתו של האיש החדש. זה שכולם מדברים עליו. השעה הייתה 23:30 בלילה בערך, אף אחד לא ידע שדונה מסתובבת בגשם, חוץ ממשפחתה. דונה נכנסה לכל מקלטי העיירה. כולם היו ריקים - ולא נעולים. עד שהיא הגיעה כמעט לגבול העיירה, שם היה מקלט נטוש אחד. דונה ידעה שזה המקום שהיא חיפשה... היא כנראה לא ידעה כמה מסוכן יכול להיות מה שהיא עושה, כי בשנות השמונים שאומרים שמישהו גר במקלט נטוש, הוא לא חייב להיות חסר בית… פתחה את דלת הפלדה. ירדה במדרגות האפלות והחשוכות. היא המשיכה לגעת בקיר כדי לדעת לאן היא הולכת, אם יש המשך למקום אחר. לפתע הרגישה מקק זוחל על גופה. מתחת לבגדים. דונה נבהלה ביותר, במילא היא הייתה בסערה של פחד. היא הזיזה את גופה אבל החדר היה קטן וחשוך ולא יכלה לראות מה היא עושה. עד שהרגישה דלת פלדה נפתחת. ישר דונה נכנסה והדלת נטרקה בחוזקה. דונה הסתכלה לאחור, ניסתה לפתוח את הדלת אבל הדלת הייתה נעולה. דונה הוציאה את המקק מחולצתה וגילתה עוד 2 מקקים על נעליה. מחצה את כולם והבינה שבמקום היו הרבה יותר מקקים ממה שחשבה. היא ניסתה להירגע. התחילה לצעוק בקול לוחש, הלו?, הלו?, בטח אין כאן אף אחד, אומרת לעצמה. מתוך החשכה, היא ראתה אור מבחוץ. היא ידעה שזאת היציאה היחידה מהמקום אז ישר טיפסה וניסתה לצאת מהחור הקטן. לפתע הרגישה יד מושכת בבגדיה. יד של מישהו מבוגר וחזק. הפיל אותה על הרצפה, דונה פותחת עיינים ורואה איש הלבוש במעיל עור וכובע שחורים. היא לא ראתה את פרצופו כי עמד מלפני האור. הוא הרים את ידו עליה, דונה ניסתה לברוח אך ללא הצלחה, וחנק אותה 3 דקות שלמות. ידו החזקה גברה על נשמתה, ודונה, דונה מתה. 1992 - לאחר פתיחת התיק מחדש, בגלל אי הידיעה של מי הרוצח, פתח את התיק מחדש ג´ואל סטוקטון וגילה לאחר בדיקת עדים ושמועות, שמשפחתה של דונה רצחה אותה ולא שום רוצח אחר. את כל השמועות שעברו אז בעיר הפיצה משפחתה. גם את הרצח. לא היה שום רוצח, לא היה שום מקלט. הוא גם שם לב שהסיפור הוא לא הגיוני, בגלל שאם נועלים דלת פלדה במקלט, צריכים כמה דקות טובות כדי לשים את המנעול.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.