יחי המדע 1
עדן ופרידה היקרות, נו, אז קורה שגם בין חברות יש חילוקי דעות. זה מוסיף טעם לחיים, והעיקר הוא לנסות להקשיב, להמנע מפטרוניות והתנשאות, העלולה להתגנב לדברינו גם אם כוונתנו רחוקה מכך. ההשגות שהעליתן הן חשובות. ראוי היה שנקדיש להן מקום גדול יותר ממה שמאפשר לנו פורום באינטרנט. אצטרך אפוא להצטמצם מאד, תוך הצגה מעט שטחית וסכימטית של הדברים. אני מקווה שזה ייסלח לי, ונעמיק את הדיון בהזדמנות אחרת. בתפיסה המסורתית, המושג "מדע" מבוסס על האמונה שקיים תחום שנקרא "הטבע", שהוא בעל קיום נפרד, מובחן ועצמאי, וקיימת מצד שני התבונה האנושית. שני תחומים דיכוטומיים ונפרדים. הרעיון הוא, שתחום התבונה יכול להשתלט על הטבע, לכבוש חלקים ממנו, הקיימים פרא, כלומר בתחום הבלתי מודע, ולצרפם אל תחום השליטה האנושית, המתגלמת בצורת ידע. במודל הזה, הן המדענים ופעילותם והן תופעות הטבע הם נייטרלים מבחינה ערכית. המציאות הפיזית "נמצאת שם", וכל שעל המדען לעשות, בעיקרון, הוא לחקור ולחשוף את האמת. האמת היא אחת, אובייקטיבית ונתונה, וכל הקושי בהשגתה הוא מתודולוגי או מעשי בלבד. הידע האנושי על העולם נבנה נדבכים נדבכים, או אם תרצו - מעגלים מעגלים, כאשר כל דור מוסיף עוד ידע על מה שצברו קודמיו. הידע עצמו אינו קשור כלל לשינויים חברתיים, כלכליים או פוליטיים. הוא קיים איפה-שהוא במנותק מן ההיסטוריה. הוא קבוע ובלתי משתנה, למעט השינויים המתחייבים מתגליות מדעיות חדשות. אפשר לדמות את פעולת המדע לפי המודל הזה לאמירתו המפורסמת של מיכאלאנג´לו על הדרך ליצור פסל: כל מה שעל הפַּסָל לעשות הוא לסלק את השיש המיותר ולחשוף את הפסל שהיה חבוי, כמו האמת האובייקטיבית, תחתיו. גם במדע, על פי המודל הזה, המדען הוא בסך הכל המוציא לפועל של השיטה המדעית, המסלקת את הצללים ושופכת אור על האמת הטבעית, שקיימת במנותק מפעילותם של בני האדם. יש כמובן מדענים שטועים, ואפילו, לא עלינו, כאלה שעושים שימוש לרעה בממצאי המדע. אבל זה אינו נוגע לעקרונות אופי הפעילות המדעית עצמה. זו הולכת וחושפת את האמת על העולם, בלי מורא ובלי משוא פנים. בלי להכנס לדיון ארוך ומייגע על פילוסופיה של המדע ועל ביקורת התרבות (גם כך הולכת לצאת פה הודעה ארוכה כגלות), נאמר רק זאת: השיח המדעי איננו רק חשיפה נייטרלית של מצב העניינים בטבע. המדע לא רק מתאר את המציאות בלי לגעת בה, אלא מכונן אותה. המדע הוא מערכת ייצוגים וסמלים היוצרת ומשכפלת תמונת עולם ומעבירה אותה לחברה, ומושפע בחזרה מתמונת המציאות הקיימת בכל רגע נתון בה. למדע יש תפקיד מרכזי בהבניית המציאות החברתית שלנו. הוא משמש מתווך בין המציאות הפיזיקלית והחברתית לבין התודעה שלנו. לא רק טענותיו המפורשות, אלא כל עולם הדימויים שלו, השפה, תבניות החשיבה, וגם ערכים וגישות. כל אלה יוצרים בעצמם תמונה על טיבה של המציאות. אי אפשר לנתק את השפעתו זו של המדע מחקר העולם. המציאות לעולם אינה נתפסת באופן בלתי אמצעי. היא נבנית מהשפה ומהמשמעויות שמעבירים הייצוגים החזותיים, הדימויים והאסוציאציות המובלעים בתאורי המדע. לכן, כל אמירה מדעית אומרת הרבה יותר ממה שמחבריה התכוונו לשים בה. גם המדענים אינם קיימים ופועלים בחלל ריק. לא רק מכיוון שהם תלויים במערכת פוליטית, מקצועית, חברתית וכלכלית המאפשרת ומכוונת את פעילותם, אלא כי עבודתם המדעית נתונה במסגרת של פרדיגמות המסדירות אילו שאלות יישאלו ואילו לא, אילו תופעות ייחשבו "מעניינות" ואילו לא, כיצד ינוסחו שאלות המחקר. יתרה מזאת, הפרדיגמה מגדירה לא רק כיצד ייאספו הנתונים למחקר, אלא בכלל אילו נתונים יחפש המדען, איזה מידע הוא יחשיב כרלבנטי למחקר ואיזה מידע ידחה, וכמובן כיצד יתפרשו ממצאי המחקר. המדען משתמש בשפה של החברה והמעמד החברתי שאליהם הוא שייך, המספקים לו מערכת סימבולית הקובעת את התייחסותו אל העולם, כולל דרכי ייצוג ותבניות חשיבה, הטעונים ערכית ורעיונית. אן פאוסטו-סטרלינג מתארת בספרה Myths of Gender כיצד חוקרים שתיכננו ניסויים בנושא זהות מגדר לא היו מודעים כלל להטייה שמושגי הגבריות והנשיות המקובלים בחברה יצרו אצלם. אי אפשר לחקור נושא הקשור במגדר, בלי ללבן קודם כל מהו גבר ומהי אישה. עבודה הליבון הזאת אינה תלויה במחקר מדעי, אלא צריכה להיות קודמת לו ונפרדת ממנו, שכן גבר ואישה הם מושגי יסוד מכוננים, העומדים בבסיסה של מערכת הייצוג המגדרית. בפועל, חוקרי זהות המגדר לא נתנו כלל דעתם לפרדיגמות המגדר שעיצבו את נקודת מבטם שלהם עצמם על הסוגיה. לודמילה ג´ורדנובה, בספרה Sexual Visions, מתארת באופן מרשים כיצד מושגים ותבניות מחשבתיות של מין ומגדר כוננו את השיח המדעי, כיוונו ומילאו אותו ובאותו זמן נבנו ממנו, ועל ידי כך עיצבו את תמונת העולם של החברה המערבית, וכמובן את מודל המגדר שלה. ההמשך - בהודעה הבאה.
