יש לי שאלה ואני אשאל אותה בפשטות

על ההסטוריה הגנובה

למשל, ספרה של לסלי פיינברג Transgender Warriors מכיל מידע רב על חברות בעולם הישן והחדש שבהן היו מקובלים דפוסים אחרים של זהות מגדר. פיינברג עשתה מחקר מקיף וחלוצי על מנת להתחיל בחשיפת ההיסטוריה הטרנסג´נדרית שנגנבה מאתנו, את סיפורן של כל אותן חברות ותרבויות שקיומן הועלם, או שאופיין המגדרי טושטש ונוכס על ידי גורמים אחרים. תוכל לקרוא, למשל, על העמים הילידים ביבשת אמריקה, בעיקר בצפונה, ועל האנשים המכונים "שני רוחות", שנולדו זכרים אך חיו כנשים ונהנו מיוקרה חברתית ומכבוד רב, על שבטים שבהם נקבות מילאו תפקידים גבריים של לוחמים, ועל פולחנים נפוצים במזרח הקרוב והרחוק, באפריקה ובאירופה שבהן שימשו כהנים טרנסג´נדרים, או שהכילו מוטיבים טרנסג´נדרים מובהקים. נורה
 
עדן, זה לא ש..

היא לא תומכת במדע אני אישית די תןמכת במדע רק אסור שנהפוך משועובדים למדע. הרי אם כך יהיה המצב אנחנו נמצא עצמנו מוצגים כל שני וחמישי באור אחר לפעמים זה יהיה בעדנו ולפעמים זה לא מיכל
 

Eden Arazi

New member
אז נתמודד

וזה לא הופך אותנו להיות "משועבדים" למדע. חקר הסיבות לדברים הוא מן הטבע האנושי. ברגע שהתוצאות ישנן (א´ גורם לב´ שגורם לג´, למשל) מתחיל הקטע של הפירוש שלהן. עם פירושים ומסקנות שתהיינה "לא בעדינו" - נתמודד. חיבוקים עדן
 

Freeda

New member
מקרה הפרוזאק

אותו מדע שלפני כמה עשורים קבע שאנשים מסויימים פסיכיים וזקוקים לטיפולים קשים ואישפוזים, המשיך לנסות ולהבין אם יש לכך סיבות ביאולוגיות / ביוכימיות. גורם המחסור בסרוטונין במוח זוהה, והומצאה התרופה פרוזאק שהחזירה למעגל השפויים מיליוני אנשים סובלים, שאיכות חייהם שופרה ללא הכר. ועדיין מחפשים סיבות ביוכימיות לכל האחרים. לי העניק המדע את ההורמונים הנשיים ששינו את איכות חיי לבלי הכר. ולו רק בגלל אלה - אני מוכנה להתמודד עם משגי המדע - אלה שהיו, הווים, ויהיו. לתחושתי, עולם המדע עשה תמיד כמיטב יכולתו לעזור לבני האדם לשפר את איכות חייהם ותוחלת חייהם. כאופטימיסטית, אני שמחה ש"מיטב יכולתו" משתפר פלאים משנה לשנה, בקצב הולך וגובר. הגישה הפסימיסטית המביטה אחורה בזעם אל עבר משגי העבר - חבל"ז, כי את העבר לא נתקן. רק עם העתיד - חובה עלינו לחיות בשלום, בהבנה, ובנחישות להתמודד. חיבוקים הורמונליים FREEDA
 
נפלאות ההורמונים

כולנו אסירות תודה להורמונים הנקביים. עם זאת, מתבקשת גם מחשבה נוגה משהו. עד היום לא ראה לנכון שום מכון מחקר, חברת תרופות, או מוסד מדעי, לחקור לעומק מה האפקטים של נטילת הורמונים נקביים על גוף הזכר הגנטי העובר פמיניזציה, או של הורמונים זכרים על גוף של נקבה העוברת זיכור. אנחנו בשנת 2002. יש בעולם עשרות אלפים של טרנסקסואלים שעברו שינוי, וזאת בלי להביא בחשבון את סין, שם יש עוד כמה רבבות, אם לא יותר (אומרים שיש שם 400,000. אני אינני יודעת). תהליך הפמיניזציה מוכר זה עשרות שנים. הצטבר עכשיו גוף של נסיון מכובד, כי יש כבר אנשים רבים הנוטלים הורמונים מזה עשרים או שלשים שנה, עם או בלי ניתוח. אפשר היה לצפות מגופי המדע העמלים לקידום האנושות שיגלו עניין בתופעה. אחרי הכל, זאת ללא ספק תופעה מעניינת, גוף זכר המערה לתוכו אסטרוגן, וגוף נקבה הסופג טסטוסטרון. ועם זאת - שום מחקר. נדה, זילצ´. חקר האפקטים של הורמונים לטרנסקסואלים - יוק. כל המחקרים על אסטרוגן ופרוגסטרון נערכים על נשים גנטיות. כל המחקרים על טסטוסטרון נערכים על זכרים גנטיים. כמובן, עדיין מספר הטרנסקסואליות בעולם קטן לעומת זה של נשים גנטיות, הנוטלות הורמונים כשצריך, ולפעמים גם כשלא צריך (ראו למשל את הכתבה שהתפרסמה במוסף "הארץ" בסוף השבוע האחרון). השיקול הכלכלי גובר על הרצון להיטיב עם האנושות. ועם זאת, אי אפשר שלא לחוש איזו תחושה של חוסר נוחות. הרי יש מחלות ומומים נדירים, שבהם לוקים מעט מאד אנשים, ובכל זאת מושקעים במחקר עליהם מיליונים רבים של דולרים. אי אפשר להשתחרר מהתחושה שחוסר הנראות של הטרנסקסואלים והסטיגמה הדבוקה להם יש גם להם איזה שהוא קשר להימנעות ממחקרים בנושא. כנראה שכל הסקס-אפיל שלנו לא מספיק לעשות אותנו מעניינות בעיני המדענים. נורה
 
למעלה