מעבר למצופה!
אני ממש, ממש לא יודע כיצד להגיב. או בעצם.. יודע, אבל מתלבט. אפתח במימד מציצני - רק עכשיו גיליתי את השרשור. אין הרבה הזדמנויות בו יכל מי להציץ כמו מהצד על דברים הנאמרים לגביו. אני אומר להציץ, כיוון שבכינות, אילוליא ההפניה לאביה 47 לגבי תגובות - ולא בקשר אלי - לא הייתי נכנס, הנה אני בו, ורותקתי! ועכשיו? מה עכשיו? והרי גם כטרול הרי האפימנדים המושבעים שבכם לא כיוונו דבריהם לאויר, וגם לו לא יודו אבל לוודאי מסוקרנים.. לא, מה פתאום..! אם הטרול קיבל את המסר.. ובכן קיבלתיו. ועכשיו? עכשיו מה? מתלבט ברצון להוסיף, והרבה שמן למדורה, להוכיח את "טרולותי" ומאידך.. לחזור בתשובה? (הסדר אגב לא מרמז לקדימות כל- שהי ואולי אגיע לתגובה כינה ואולי לא.) לגבי אפימנדס.. פרדוקס קליל - השקרן אפימנדס - האומר, (כאתונאי) - "כל האתונאים שקרנים". היה לפחות אפימנדס אחד במגיבים, אולי בפרשנות מעט סטויה שלי, אבל מאוד נהניתי משקריו.
צינסקי היקר, אל לך לאהוב אותי, אבל אם לא הייתי אני (ומי אני..?) הייתי משבח אותך על תגובתך "המאוחרת". ואסגור שורות לחצי המפוצל הרישעי, ואותו לוודאי לא תכחישו! צודק צינסקי - כטרול, שיחקתם לידי.. אשר לאולי צד אחר בפצילות נפשי לו מפוצלת היא - גם אם עומד על סף החרטה, התשובה. ההתנצלות והעוזב והמודה - הרי עצם ההתיחסות בשרשור השלימה לי, ואולי אף טובה מההתייחסויות עצמן בפורום על אפם של אבירי מיסדר הטרול! לו אינני אני הייתי מעז להגיד - עריותי הוא שיר. אני שונא ת'מילה יצירה. זו מילה מיתנשאת. הוא שיר במלוא מובן המילה - ולו בחתך התגובות המסעיר הזה שכאן. כאן מכליל כמובן גם את הפורום - "שם". אגיד בנוסח אחר - גם כאן מבלי לחוות האחזור בחרטה או אהפוך שוב את הדלי בבעיטה - אין בדברים שאמרתם דבר להנאת ה- "טרול" והמשחק כביכול לידיו, כפי שאין בהחמאה הכינה לשנות לעריותי. ארשה לעצמי נימה רגשנית - אני קורא אותו שוב ושוב ולא מאמין שנכתב בידי. לרגע כמעט גלשתי לגאווה עצמית.. טוב נו.. לא כתבתי מימי דבר כמותו. ולו אכתוב בעתיד ורק אגע ואתקרב לעריותי, אשרי. הלוואי. עריותי הופקע ממני מרגע יציאתו ואיננו שייך לי, יש לו סיגלות משל עצמו, חיות ועמידה. עובדה - אי אפשר להשאר אדיש לשיר הזה. מעבר לעד כמה באגבאסטר הוא נבלה רעה . זה יכעיס לוודאי את חונטת הטרול - אבל היא היא הנקודה. נראה שעד כה רק הוכחתי עד כמה זכיתי בצדק להקלנת נידוי הטרול, עובדה, לא הבעתי חרטה להתנהגותי ולו במילה אחת, אלא ש... .