מאז שסיימתי שירות צבאי לא שייכת לשום מחנה ../images/Emo13.gif
ברור שצחקתי מהשטויות של יוסי, נקרעתי ממיון התולעים והסוטול סוטול שעשה ל"פקאנים", אבל גם אם לא שאגתי מצחוק, הקטע הכי משעשע בעיני היה בסיטואציה הבאה: הם בערך שבועיים בבית, צבר ושפרה שוכבים על הדשא על הגב, כשרק הראשים שלהם קרובים ומשוחחים על הסיבות בגללן באו לתכנית. שפרה מספרת שהיא באה בתקוה למצוא כיוון לחיים, היא מספרת על רצון לפתוח גלריה, ואולי לכתוב ספר ומוסיפה: "לא ספר של רם אורן אלא ספר של דוד גרוסמן". צבר אפילו לא מביט וצוחק צחוק קצר. הוא אומר לה: אחד יושב וכותב. שואלים אותו: " מה אתה כותב"? והוא עונה: " אני כותב שירים". שואלים אותו איזה שירים והוא עונה:" של ביאליק". שניהם פורצים בצחוק. זו בדיחה עם זקן, אבל לספר אותו בסיטואציה המתאימה ועל הדרך לרמוז לשפרה שתרגיע קצת....
ברור שצחקתי מהשטויות של יוסי, נקרעתי ממיון התולעים והסוטול סוטול שעשה ל"פקאנים", אבל גם אם לא שאגתי מצחוק, הקטע הכי משעשע בעיני היה בסיטואציה הבאה: הם בערך שבועיים בבית, צבר ושפרה שוכבים על הדשא על הגב, כשרק הראשים שלהם קרובים ומשוחחים על הסיבות בגללן באו לתכנית. שפרה מספרת שהיא באה בתקוה למצוא כיוון לחיים, היא מספרת על רצון לפתוח גלריה, ואולי לכתוב ספר ומוסיפה: "לא ספר של רם אורן אלא ספר של דוד גרוסמן". צבר אפילו לא מביט וצוחק צחוק קצר. הוא אומר לה: אחד יושב וכותב. שואלים אותו: " מה אתה כותב"? והוא עונה: " אני כותב שירים". שואלים אותו איזה שירים והוא עונה:" של ביאליק". שניהם פורצים בצחוק. זו בדיחה עם זקן, אבל לספר אותו בסיטואציה המתאימה ועל הדרך לרמוז לשפרה שתרגיע קצת....