יש לי שאלה מצחיקה בעקבות הרבה

[שביב שני]

שולחת לך מסר

 

[הילה_והגבר]

איזו שאלה ? ודאי שכן !

ויותר מזה, גם הגבר פמיניסט. שורפת חזיות ? לא תודה, הן עלו לא מעט כסף. ואני גם מורידה שערות מהרגלים ואין לי שפם ואני מתאפרת ואוהבת שמחמיאים לי ושפותחים לי את הדלת ועוזרים לי לסחוב ולפלרטט עם גברים (ועם הגבר) ולהתלבש סקסי ולבשל ולפנק את הגבר שלי. הכי חשוב - אני מסרבת להרוג ג´וקים בכל תוקף. כי כמו שרוני וסמיילי אמרו, פמיניזם זה בראש ובראשונה ערעור על האמונה בעליונות הגברית. יש המון גישות וכל אחת מציגה גירסא משלה לנושא השוויון והאפליה, לכן זה לא רלבנטי לאיזו גישה אני שייכת. אבל אני לא מוכנה לקבל תכתיבים שאומרים "יש דברים שאת לא יכולה לעשות כי את אישה", או "יש דברים שאת חייבת לעשות כי את אישה". אני אדם בזכות עצמי ורוצה לבחור מה אני עושה ומה לא. יותר מזה, פמיניזם הוא גם מודעות לאותן זירות בהן ראיית האישה בתפקידיה ודימוייה המסורתיים נתפסית כמובנית מאליה. למה הכוונה ? הנושא של שינוי שם משפחה, למשל. הנושא של מי לוקח חופשת לידה. האם זה שאני מודעת לנושאים אומר בהכרח שאני אתעקש על לעשות ההיפך ? כמובן שלא. אבל אני בוחרת מה לעשות ומה לא לעשות. שוב, חופש הבחירה המודעת, ולא הבחירה העיוורת. דוגמא - המון ספרי נעורים קלאסיים שגדלתי עליהם (נשים קטנות, למשל) מכילים תיאורים ודימויים מאוד סטריאוטיפיים של נשים ונשיות. האם זה אומר שאני אוהבת אותם פחות ? כמובן שלא. האם זה אומר שאני לא אתן לילדיי (בנים ובנות) לקרוא אותם ? ברור שאני אתן להם לקרוא את הספרים - ואפילו אעודד אותם, כי קריאה היא קריאה היא קריאה. אבל במקביל אני אתן להם עוד ספרים (לדוגמא אני גדלתי על במקביל גם על ז´ול וורן, שנתפס ´לבנים´). ויותר מזה, כשהם יהיו גדולים מספיק אני גם אלמד אותם קריאה ביקורתית - לא בצורה אקדמית משמעממת אלא ע"י שיחה, חשיפה לאלטרנטיבות, קריאה של ספרים על ספרים ועוד. אם הבת שלי תרצה ללמוד בלט, היא לא תלמד ? ברור שכן, ובמקביל אני אציע לה חוגים במדעים, מחשבים, ספורט, חוגי סיור ועוד. היא תוכל לבחור מה היא רוצה. וכנ"ל, אגב, לבן - אם הוא ירצה בלט... והכי הכי חשוב - הדוגמא שהם יקבלו בבית תהייה של משפחה פמיניסטית, של נשים חזקות - ללא קשר להשכלה, קריירה או תפקידים בבית, אלא של נשים שמאמינות בעצמן, שיש להן זהות שאינה תלויה בזו של בן-זוגן, שיודעות לנצל את הכוח והיכולת שלהן, שמעצבות את חייהן במו-ידיהן. כי זה פמיניזם. [וסליחה על הנאום, זה נושא שקרוב לליבי]

 

[Ronnie*]

מסכימה איתך...

וגם אני מחכה ליום שבו אוריש לילדי את "נשים קטנות" ו"האסופית"

(ובהערת שוליים: נושא שם המשפחה שהזכרת נראה לי בעייתי, כי השם שאת שומרת עליו הוא בכל זאת שמו של אביך, כך שיש כאן מלכוד 22 שאני אישית לא הצלחתי לצאת ממנו עדיין). כתבת יפה מאוד, בדיוק מה שהתכוונתי להגיד...

 

[הילה_והגבר]

זה תלוי בשם המשפחה

במקרה שלי, למשל, שם המשפחה המקורי הוא שם של שני הורי - היו לשניהם שמות לועזיים, וכשהם התחתנו הם "יצרו" שם חדש שהוא שלהם ושלנו... לכן, מצד אחד, לשם הזה אין ´ערך היסטורי´ כמו לשם המשפחה של הגבר שהולך אחורה המון דורות, אבל מצד שני - אני הרבה יותר קשורה אליו ברמה האישית... ולכן גם חשוב לי ולגבר שהוא ישמר. אבל זה מלכוד 22 שחבל להיכנס אליו - ברוב המקרים זה אמנם שם האב, אבל עבור הילד/ה זה בראש ובראשונה השם של המשפחה אליה נולד - של אבא ושל אמא... והוא (השם) מייצג את משפחת המוצא כולה...

 

[הילית*]

אני איתך...

אם זה יהיה תלוי בי- הבנים שלי ילמדו גם קרמיקה והבנות גם נגרות... זה אמנם רק דוגמא אבל בישוב בו גדלתי למדו בנים ובנות מלאכה וכלכלת בית בחטיבת הביניים ואף אחד לא מת מזה... ומאחר ואני עצמי אמשיך להביא פרנסה מכובדת הביתה בין השאר בשביל לאפשר לילדים שלי יותר חוגים, יותר פינוקים, יותר רווחה. את הבנים והבנות אדחוף במידה שווה ללמוד, להשיג משהו בחיים שלהם ואת הבנים שלי אני לא אחנך על סטראוטיפים בשום תחום, לא רק בתחום של בנים ובנות. אני אחנך את ילדי לסובלנות כלפי כולם, לקבלת השונה/ האחר אני מקווה שאצליח.... ושוב... בעניין להרוג ג´וקים- עד כאן....