ציףציף1000
New member
יש לי שאלה יותר כללית
העליתי אותה פעם, כמדומני, אבל לא התפתח דיון. אני חוזרת עליה במיוחד לאור הדברים האלה שכתב ג'ימי: “המוסיקה של פינק פלויד זה הדבר הכי נהדר שנוצר במאה ה-20, הוא כמעט קדוש, והם מעליבים את המוסיקה, ואותי בתור מעריץ וקהל שבא לראות מחווה ומקבל בחילה.” מה, בעצם, אנחנו מחפשים בהופעות-מחווה? האם אנחנו רוצים שלהקות המחווה יחקו, תו-לתו, את המקור? היינו, שהגיטריסט יחקה את גילמור, המתופף את מייסון והבסיסט יעשה פרצופים כמו ווטרס? או, האם אנו מצפים שהם שלהקות המחווה יתנו פרשנויות משלהם לשירים אותם הם מכסים, כך שבאופן טבעי הם לא יישמעו כמו המקור? ומה זה, בכלל, להקות מחווה? מה מטרתן? במה הן שונות, למשל, מלהקות סתם שעושות פה ושם גרסאות כיסוי לשירים של אחרים (ה שרוב האמנים עושים, ממילא). האם הן קיימות בגלל שהלהקות המקוריות התפרקו (ד זפלין, ביטלס) או שאינן מופיעות כרגע (פלויד), והן “ממלאות חלל” אצל האוהדים, שצמאים לשמוע את המוסיקה “חיה”? האם הקהל - אנחנו, אתם - באים לשמוע את הקטעים המפורסמים, הלהיטים הגדולים של הלהקות המכוסות (נניח, הפלויד), או שאנו פתוחים גם לאקספרימנטים (נניח, חצי שעה של אסטרונומי דומינה, עם התחרעות נוסח בארט)? לי עצמי התשובות לשאלות האלו אינן ברורות. הייתי באחת המחוות לפלויד לפני כשנה וחצי - אולי זה היו שליחי הבלוז, אני כבר לא זוכרת - ונהניתי. לא, זה לא היה קרוב למקור, אבל לשמוע את התווים המוכרים ב”חי” היה נחמד. מצד שני, זה רק הגביר את הגעגועים למקור. ומצד שלישי, אני לא יודעת אם אלך לדבר כזה שוב. אולי רק אם אתייאש מלחכות שגילמור יחליט כבר, או אם הם יתפרקו ממש. מה דעתכם?
העליתי אותה פעם, כמדומני, אבל לא התפתח דיון. אני חוזרת עליה במיוחד לאור הדברים האלה שכתב ג'ימי: “המוסיקה של פינק פלויד זה הדבר הכי נהדר שנוצר במאה ה-20, הוא כמעט קדוש, והם מעליבים את המוסיקה, ואותי בתור מעריץ וקהל שבא לראות מחווה ומקבל בחילה.” מה, בעצם, אנחנו מחפשים בהופעות-מחווה? האם אנחנו רוצים שלהקות המחווה יחקו, תו-לתו, את המקור? היינו, שהגיטריסט יחקה את גילמור, המתופף את מייסון והבסיסט יעשה פרצופים כמו ווטרס? או, האם אנו מצפים שהם שלהקות המחווה יתנו פרשנויות משלהם לשירים אותם הם מכסים, כך שבאופן טבעי הם לא יישמעו כמו המקור? ומה זה, בכלל, להקות מחווה? מה מטרתן? במה הן שונות, למשל, מלהקות סתם שעושות פה ושם גרסאות כיסוי לשירים של אחרים (ה שרוב האמנים עושים, ממילא). האם הן קיימות בגלל שהלהקות המקוריות התפרקו (ד זפלין, ביטלס) או שאינן מופיעות כרגע (פלויד), והן “ממלאות חלל” אצל האוהדים, שצמאים לשמוע את המוסיקה “חיה”? האם הקהל - אנחנו, אתם - באים לשמוע את הקטעים המפורסמים, הלהיטים הגדולים של הלהקות המכוסות (נניח, הפלויד), או שאנו פתוחים גם לאקספרימנטים (נניח, חצי שעה של אסטרונומי דומינה, עם התחרעות נוסח בארט)? לי עצמי התשובות לשאלות האלו אינן ברורות. הייתי באחת המחוות לפלויד לפני כשנה וחצי - אולי זה היו שליחי הבלוז, אני כבר לא זוכרת - ונהניתי. לא, זה לא היה קרוב למקור, אבל לשמוע את התווים המוכרים ב”חי” היה נחמד. מצד שני, זה רק הגביר את הגעגועים למקור. ומצד שלישי, אני לא יודעת אם אלך לדבר כזה שוב. אולי רק אם אתייאש מלחכות שגילמור יחליט כבר, או אם הם יתפרקו ממש. מה דעתכם?