יש לי שאלה

אוהד11

New member
הווה קיים בערבית, אך אני בפרוש

כתבתי שבשפה הערבית לשון איחולים ולהבדיל קללות הינה בצורת עבר ולא בצורת עתיד, והדוגמא של אחו שילינג אינה במקומה, משום שהיא שעטנז שאינו שייך לשפה תיקנית.
 
קללות מטבען אינן שפה "תקנית"

הן חלק מהסלנג של השפה, חק משפת הרחוב, ולכן רובן מכילות צורות "לא תקניות" של השפה, וברבות מהן גם שאילה משפות זרות. אחו-שילינג, אגב, הנה תקנית לחלוטין (כולל הניקוד הסופי והכל). ולעניין נוסף, כמעט כל הקללות הערביות שאני מצליח לחשוב עליהן מורכבות כסמיכות של שני שמות, כך שאין להן ממש זמן (אלא אם מחשיבים צורות בינוני פועל ופעול כהווה, מה שאני לא עושה).
 

progrock

New member
אתה לא צודק לגמרי

אני מכיר את הצורה עליה אתה מדבר והיא זהה ל-ראח או ח(HA)במדוברת המצרית. בהגדרה צורות הבינוני בערבית הן הפעיל והסביל (פאעל - מפעול) או במדוברת נוטים לעיתים להוסיף את המילה עם(AM) לפני הפועל לציון הווה. למשל: שו עם בתסווי? כלומר: מה אתה עושה (עכשיו)? לא תמיד הסוופה מופיעה וברוב המקרים הזמן המדוייק הוא תלוי קונטקסט. הקביעה הנחרצת שלך עם סימן הקריאה אינה נכונה במאה אחוז. ביחס לנושא הקללות, ברוב המיקרים הן מתקשרות במקצוע, בתיאור פעולה או מצב ולכן אינן קשורות בזמן. קללה בזמן ההווה החביב על ידידי ROMINNI היא: "יא מחזוק" אך גם היא בצורת בינוני פעול..... יום טוב
 

progrock

New member
מה שכן מעניין הוא הנוהל השווה

בין קללות לברכות. הצורך בהכפלה. למשל:אהלן תשובה: אהלין (כלומר פעמיים אהלן). מרחבא תשובה: מרחבתין.צחה תגובה: צחתין וכו' ויש המגזימים ועונים אלף מראת אהלא וסהלא כלומר אלף פעם אהלן וסהלן. הנוהל שווה בקללות.(ויסלחו לי חברי הפורום על אוצר המילים הדל והספציפי שברשותי) למשל: כוס אומכ תשובה: כוס אם אמכ. ינעל רב רבכ, אבו אבוכ וכדומה. אנ מצאתי את זה נחמד....
 
למעלה