מנסיוני נעה, מספיקה לעיתים פגישה
אחת טובה ומעשירה, כחפצו. לא צריך ללכת ולבוא. זה גם היופי שבהומיאופתיה. המפגש עצמו בעל השפעה עצומה בגלל סוג האנפורמציה העולה. את יודעת, שאלות שאיש לא ישאל מעולם. המטופל יוצא פעמים רבות נרגש משהו קרה, זז. פעמים רבות המטופל גם אינו רוצה ללכת, או שמתמהמה ביציאתו, יש סקרנות ועיניין. ואז ההומיאופת אומר לו לשוב בעוד חודש חודשיים, המטופל מתבלבל הרי התרגל להגיע כל יום או כל שבוע, לקחת תרופות כל יום, כמה פעמים ביום. שיגרה משמימה וחסרת תכלית. ופתאום ראיה אחרת רעננה, עם הגיון, וסיבה. על פי המאמר תפיסתנו דומה, ההבדל הוא הכלים שיש בידיים.