כך זה נראה למתבונן בשטחיות.
מי שמכיר את החוקים ש"שונו" מבין שאין בהם כל שינוי. אלא התורה בעצמה נתנה אפשרות ל"פתח" במצווה, וחכמים קובעים אם להשתמש בזה, ומלמדים אותנו מתי ואיך להשתמש בזה. נתחיל מהדוגמא שהזכרת: פרוזבול. התורה מצווה אותנו שבהגיע שנת השבע -שנת השמיטה, ישמטו החובות, והמלווים לא יוכלו לגבותם מהלווים. התורה דיברה על הלוואות של אדם פרטי, ולא על הלוואות של בי"ד - שהם כן יכולים לגבות את חובם (אולי מפני שהם כמו מוסד ציבורי). כמו שכותב הרמב"ם [שמיטה ויובל ט] "המוסר שטרותיו לבית דין, ואמר להם אתם גבו לי חובי זה--אינו נשמט: שנאמר "ואשר יהיה לך את אחיך" (דברים טו,ג), וזה בית דין תובעין אותו" וממשיך הרמב"ם: "כשראה הילל הזקן שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, ועוברין על הכתוב בתורה "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" - התקין פרוזבול" הלל, שהיה חכם, וידע לעשות את חשבון המצווה לעומת האיסור - איפשר את השימוש ב"פתח" שהתורה איפשרה. כן הדבר בתחומים רבים. למשל, איך מותר להפעיל מכשיר חשמלי עם "שעון שבת", מה? אתה "עובד" על השבת? החכמים, שיודעים את פרטי המצווה, דיניה וגדריה, הם המוסמכים ללמד אותנו איך לספק את צרכינו וגם לא לעבור על דיני המצווה - פשוט "ללכת בין הטיפות". זה לא "עבודה בעינים" וגם לא "שינוי" זו הדרך! ולענין הראשון, החברה אכן משתנה מזמן לזמן, וזקוקה לשינוי החוקים. נכון הדבר לגבי חוקים שהחברה בעצמה חקקה, כי הרי בני האדם מוגבלים הם, ואינם יכולים לדעת איך תתפתח החברה בעתיד. אך כשמדובר בחוקים שיוצר האדם קבע, אין מקום לשינויים! מפני שיוצר האדם מכיר את הפוטנציאל הטמון בו, ויודע כיצד הוא יתפתח. למרות זאת - ואולי בגלל זאת - קבע לו דרך שבה הוא צריך ללכת.
