ספירה
נתחיל בזה שתנסה לענות,על השאלה,האם ספירה, היא סבסטנציה תודעתית?
האם היא איכות תודעתית כמו כלי,ובמה היא נבדלת מכלי,והאם היא אור-מילוי?
ותאר יותר על ספירה מעבר להיותה מורכבת מחיבור של עשר ספירות,לפי סידורם.
ממה שאני יכול להבין מדבריך,מדובר באיכות בסיסית מעולם התודעות,
בדומה לאבחנה של חלקיק,בעולמינו,האם אני טועה?
תשובה:
ראשית ארשום את ההגדרה הקבלית לספירה
ספירה: עשר ספירות של אור ישר המלובשות בעשר ספירות של אור חוזר, היוצאות על זיווג אחד הנקרא "ספירה אחת" על שם הספירה העליונה שבקומה, אף על פי שכוללת עשר ספירות באורך ובעובי.
ספירה זה מה שמאיר, נוצץ. הכול פשוט מאוד. האגו שרוצה רק לבלוע הכול לתוכו, מהווה גוף שחור לחלוטין ולא יכול להאיר, אבל אם הוא "סוגר" את עצמו ומתחיל לעבוד בכיוון הפוך, בכוונה על מנת להשפיע, אז הוא מחזיר אור וכל מה שמגיע אליו. למשל, גוף שחור שבולע, אינו מחזיר קרני אור, לכן אנחנו יכולים גם לא לראות אותו. אבל אם הוא נוצץ הוא אינו בולע קרני אור, אלא מחזיר אותן לאחור ואז הוא נראה לעיני כל.
ספירה, זה אגו מתוקן בחלק מסוים שלו, באיזו צורה שלו, לכן הוא נוצץ ומאיר ונקרא "ספירות" מהשורש ספיר, מאיר. אנחנו בנויים בכזאת צורה, שקיימים בנו עשרה חלקים, ועלינו לעשות כך שהם יאירו במלוא העוצמה. מצב כזה נקרא "גמר תיקון שלם של האדם", כאשר הוא הופך לאדם של אור.
לכל אחת מהבחינות (בחינות דאור ישר שהשתלשלו ממחשבת הבריאה) יש שם. שמותיהן של הבחינות נקראות "ספירות" – "ספיר" מלשון מאיר, שכן רצון שבתוכו יש אור, מאיר בשל האור הממלא אותו. הספירות נקראות "כתר", "חוכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות"
כתר מלשון כותרת. כתר הוא תחילת הכול – מחשבת הבריאה המכתירה, הפועלת והשולטת על כל המציאות, מתחילתה ועד סופה.
חוכמה נקראת כן משום שבבחינה א' רואים את כל האור והכלי שהקדיש הבורא לבריאה. בחינה א' מכילה בתוכה את כל הכלי והאור הבאים מבחינת שורש בצורתם הגולמית. כל שאר הבחינות הן רק ההתפתחות שלה. אמנם, בבחינות ב' ג' וד' הנברא רוכש הבנות, תכונות ומצבים חדשים, אך למעשה כל אלה קיימים בכוח כבר בבחינה א', ולכן היא נקראת חוכמה: "כוח-מה".
"בינה" היא מלשון "הבנה". בבחינה ב' הנברא מתחיל להבין במידת מה מיהו שעשה את כל זה, מה טבעו ומה רצונו. מחשבת הבריאה מתגלה לראשונה בבינה. כתוצאה מהכרת הבורא והבנתו מתעורר בבינה רצון להשפיע. גם האדם, אם ברצונו להגיע לתכונת ההשפעה, עליו להבין תחילה מהי: עד כמה היא גדולה ביחס לרצון שלו, המקביל לרצון לקבל שבחוכמה.
"זעיר אנפין" (ז"א) פירושו פנים קטנות. "פנים" היינו: הארת חוכמה, מה שהבורא מציג כלפי הנברא, ההטבה שלו. זעיר אנפין נקרא "פנים קטנוֹת" משום שהשתדלות הנברא להידמות לבורא דומה לילד הרוצה להידמות לאביו ומחקה את פעולותיו.
מלכות נקראת כן משום שהיא מולכת על רצונותיה. הרצון של מלכות הוא הרצון העצמאי הראשון. מלכות עצמה היא אשר ממלאת את רצונה, מרגישה בו כמקבלת ונהנית מהמתנה ומנותן המתנה.
