קודם כל
תודה רבה! ואילו לא קם הפורום אלא בשביל התגובה הזו - דיינו! אכן, לא אמרתי שזו תגובה מעודדת! אבל בסופו של דבר, אין דבר מעודד יותר מאשר הישר מבט לאמת ולמציאות כפי שהיא, בלי שקר עצמי! ובכן, האמת אגיד, אם אספר לאשתי - היא תזדעזע. ועוד איך. אין ברירה אלא להמתין ולראות מה יילד יום. מי יודע? אולי פתאום אחזור להיות "חרדי" מן המניין? אולי פתאום ייעלמו כל הלבטים והשאלות ואאמין באלוהים כמו שהיה כשהייתי ילד? סתתתאאםם... כן, לגוף רשימתך, המושג נישואין בעולם החרדי שונה מאוד מהמושג נישואין בעולם החילוני. בעולם החרדי (באופן מוזר), יחסי בני זוג מושתת על רציונאליות, בעוד שבעולם החילוני על אמוציונאליות. זו הסיבה שבעולם החילוני נישואין היום הוא אקט קצר מועד, משום שכשיצר ולהט האמוציות שוקטים, הגברים מחפשים כוסית אחרת, והנשים ריגושים אחרים. אצל החרדים זה מחזיק יותר זמן, אבל כמו שהיטבת לתאר, אלו הם במקרים רבים יחסים קורקטיים, כמעט הייתי אומר מלאכותיים. ובכל צד יש מעלות. וכמובן כמובן, כמו כל הכללה - ההגדרה דלעיל מלאה באי דיוקים ובחטא לאמת. ובנוגע לילדים. אמונה עזה לוהטת בליבי, שאחרי ככלות הכל, אם יתקיימו יחסים תקינים בן בני זוג ויחסי הורות בריאים ואוהבים, הילדים אינם אמורים להיפגע. אני אעשה כל מאמץ שהיחסים הללו יתקיימו, גם אם המחיר יהיה חיים כ"אנוס". זו גם הסיבה שאיני ממהר לספר לאשתי על התמורות שחלו בנפשי. לא רק שאני מפחד באופן כללי מתגובתה, אני גם חושש שהידע הזה יפתח את הדלת בפני משבר אמון וחוסר יכולת לקיים יחסי תקשורת תקינים בינינו, מה שיוביל בסוף (לא לגירושין, כי זה לא מקובל ופוגע בשידוכים [חוץ מזה שכמובן איני רוצה להתגרש. הדגשתי כמה פעמים שאני אוהב את אשתי ומעריך אותה מאוד, ולו רק מבחינה פרגמטית גרידא - איני מאמין שאוכל למצוא טובה הימנה..].!!! , אלא ) לגרימת נזק לילדים. אשמור בסוד, היא רק תדע שיראת השמיים שלי לא משהו, וזהו זה. בנוגע למה אני מוכן ומה לא - אני לא מוכן לכלום. מצידי להישאר דתי, מרוב הבחינות שום דבר לא מפריע לי שם ולא ובער לי לצאת החוצה. אממה, i don't blive that gd give the tora. פשוט מאוד...! [כנסי לבלוג שלי, אני מדבר על זה באריכות]. יותר מזה, מפעם בי רגש חם להמון דברים ביהדות, כך שאין לי שום בעיה להכניס ילדי לחופה תחת הניגון המסורתי. לפחות בשלב זה (ואני עודני צעיר לימים...). ועל המשפט האחרון של תגובתך אין לי הרבה מה לומר. אבל גם לי יש זכויות. אם הייתי יודע שהיא תכבד את זכותי לחשוב איך שבא לי, בלי להתחיל למרר לי את החיים בייסורי מצפון [הבכי שלה וכו'], הייתי שומר על זכותה לדעת כל שעובר בליבי. ואגב, שאלה מוסרית (שקשורה לפסקה דלעיל) שעולה בי עכשיו: אם נניח אני מפנטז על איזה מישהי. אני נשוי, אוהב את אשתי והכל באמת, אבל אני בן אדם, וראיתי מישהי שנראית טוב, ובלי רצוני עולה בי פנטזיה אליה - אני צריך לספר על כך לאשתי? ובכלל, יש בזה משום בגידה?
