יש למישהו הסבר?
- פותח הנושא מזרון ים
- פורסם בתאריך
האיש במסכת הברזל
New member
Dont ask Dont tell
יפה אמרת
כששאני נשאלת לפעמים מתי התחיל הבלגן במוחי, אני ממש מתקשה להצביע על נקודת התחלה. ואני זוכרת בוודאות שגם כשהייתי נערה בתולה וחסודה, שאף גבותיה לא חוו מגע פינצטה, ובאמת דבוקה לאלוהים, כששמעתי סיפורים שכאלה זה טלטל וסקרן וגירה את דימיוני. עכשיו כשכתבת אני מבינה. החופש לעשות מה שאתה רוצה, כשאתה תקוע לך במקום גם אם אתה בטוח שהוא הטוב ביותר. זה חזק. לא זוכרת מחשבות על היוצאים כמו שהייתי אמורה לחשוב לפי התוכנה שתיכנתה אותי אז. (מה שנקרא רקובה מהשורש) בלי קשר, עכשיו קראתי כתבה במסע אחר על טקס קרבן פסח שהשומרונים מקיימים בהר גריזים. מאז ומעולם קראתי חומרים מהסוג הזה. פעם קראתי ועברתי הלאה, ואין לי מושג איך. היום אני קוראת ואומרת לעצמי, איך כל מי שיודע את זה וקורא את הדברים, עדיין ברורים לו כל כך החיים כאדם דתי.
כששאני נשאלת לפעמים מתי התחיל הבלגן במוחי, אני ממש מתקשה להצביע על נקודת התחלה. ואני זוכרת בוודאות שגם כשהייתי נערה בתולה וחסודה, שאף גבותיה לא חוו מגע פינצטה, ובאמת דבוקה לאלוהים, כששמעתי סיפורים שכאלה זה טלטל וסקרן וגירה את דימיוני. עכשיו כשכתבת אני מבינה. החופש לעשות מה שאתה רוצה, כשאתה תקוע לך במקום גם אם אתה בטוח שהוא הטוב ביותר. זה חזק. לא זוכרת מחשבות על היוצאים כמו שהייתי אמורה לחשוב לפי התוכנה שתיכנתה אותי אז. (מה שנקרא רקובה מהשורש) בלי קשר, עכשיו קראתי כתבה במסע אחר על טקס קרבן פסח שהשומרונים מקיימים בהר גריזים. מאז ומעולם קראתי חומרים מהסוג הזה. פעם קראתי ועברתי הלאה, ואין לי מושג איך. היום אני קוראת ואומרת לעצמי, איך כל מי שיודע את זה וקורא את הדברים, עדיין ברורים לו כל כך החיים כאדם דתי.
ל י מ ו נ י נ ה
New member
כן, תשאל את מבולבלונת
אני שמה לב שאני צריכה עדים לחרדיותי, מה זה אומר?
אני שמה לב שאני צריכה עדים לחרדיותי, מה זה אומר?
ל י מ ו נ י נ ה
New member
אנ'לא עד כדי כך נואשת...
אני סבור
שהנקודה "פוספסה" מעט... הכמיהה לחופש, היא התחושה שאתה מתאר. האיסורים מורגלים ומושרשים, ואין כל תאווה מיוחדת לעבירות כלשהן. הכמיהה היא לעצם התחושה של להיות חופשי, בדעות, במעשים, לא כתאווה לתחושה או תוצאה פיזית מוגדרת, אלא כתאוות חופש אוניברסלית. זה לגיטימי, בעיני. הקונפורמיות המקובלת, מדכאת (לרוב) כל סוג של רצון ודעה חופשיים, יצר החופש פועל בנקודה הזו, ולא בהכרח בנקודות התאווה הפיזיות. לדעתי, יצר חופש שכזה טהור יותר, אם ניתן לכנותו כך. הוא בא ממניע "טהור" של חופש הדעת, ולא ממניע פיזי בר חלוף. השוואת חיי המגזר ל 1984 מעניינת וראויה לדיון כשלעצמה.
שהנקודה "פוספסה" מעט... הכמיהה לחופש, היא התחושה שאתה מתאר. האיסורים מורגלים ומושרשים, ואין כל תאווה מיוחדת לעבירות כלשהן. הכמיהה היא לעצם התחושה של להיות חופשי, בדעות, במעשים, לא כתאווה לתחושה או תוצאה פיזית מוגדרת, אלא כתאוות חופש אוניברסלית. זה לגיטימי, בעיני. הקונפורמיות המקובלת, מדכאת (לרוב) כל סוג של רצון ודעה חופשיים, יצר החופש פועל בנקודה הזו, ולא בהכרח בנקודות התאווה הפיזיות. לדעתי, יצר חופש שכזה טהור יותר, אם ניתן לכנותו כך. הוא בא ממניע "טהור" של חופש הדעת, ולא ממניע פיזי בר חלוף. השוואת חיי המגזר ל 1984 מעניינת וראויה לדיון כשלעצמה.
זה שם של ספר על רוסיה
מפגש חגיגי לרגל יובל מאה אלף ערכים בוויקיפדיה העברית ייערך ביום שישי, 15 בינואר 2010, באוניברסיטת תל אביב. השתתפו בו גם אתם! 1984 (ספר) מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית קפיצה אל: ניווט, חיפוש כריכת הספר בגרסה העברית1984 (באנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא שם הרומן הדיסטופי של ג'ורג' אורוול. בספרו מתאר אורוול חיים המתנהלים לפי ערכים טוטליטריים קיצוניים. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש בו ביקורת פוליטית חריפה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל טוטליטריזם בכלל, אך היו שמצאו בו כנושא מסר מוסרי, פסיכולוגי וסוציולוגי. לספר ולרעיונות הגלומים בו נודעה השפעה תרבותית עצומה הניכרת עד ימינו אלה. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטאלית, שרבים המשטרים, הטוטליטריים והאחרים, שאינם נמנעים מלנקוט בהם. ראייתו הייחודית של אורוול את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה, יכולה להביא לראייה שונה גם של משטרים וחברות שונים לחלוטין מאלו שכתב עליהם אורוול. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך למטבע לשון, שמשמעותה מצב בו הפרט מפוקח על ידי השלטונות, המנטרים את כל צעדיו. זהו מצב שחזה אורוול בדמיונו, אך כיום יש למדינות ולגופים החפצים בכך את האמצעים הטכנולוגיים ליישם אותו במידה זו או אחרת. בנוסף טבע אורוול את המושג משטרת המחשבות שהיא משטרה חשאית שדואגת שאזרחים לא יחשבו דברים הנוגדים את המשטר. מקובל להשתמש בביטוי זה כששלטון מגביל את חופש הביטוי של אזרחיו. תוכן עניינים [הסתרה] 1 עלילת הספר והעולם המוצג בו 2 פרשנויות שניתנו לספר 2.1 ביקורת על הקומוניזם 2.2 משמעות סוציולוגית 2.3 משמעות פילוסופית ופסיכולוגית 3 עיבודיו של הספר לקולנוע, לטלוויזיה ולמוזיקה 4 התרגומים לעברית 5 השפעותיו של הספר 5.1 יצירה תרבותית בהשפעת הספר 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים [עריכה] עלילת הספר והעולם המוצג בו הספר, שנכתב בשנת 1948 ופורסם ב-8 ביוני 1949, הוא מעין חזיון של הכותב על שנת 1984. בשנה זו העולם מחולק לשלוש מדינות־על הנלחמות זו בזו ללא הרף: אוקיאניה, המשתרעת על פני ארצות הברית, אמריקה הלטינית, האיים הבריטיים, אוסטרליה והחלק הדרומי של אפריקה, איראסיה הכוללת את ברית המועצות ואירופה היבשתית, ואיסטאסיה הכוללת את יפן, סין, קוריאה וחלק מן המדינות בהמזרח הרחוק. גיבור הספר, וינסטון סמית, חי ב"אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, והשפה המדוברת מותאמת, והופכת לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), כך שתוגבל יכולת החשיבה של האזרחים. מטרת ה"שיחדש" היא לצמצם את אוצר המילים, תוך סילוק מונחים כ"חופש", ובד בבד ליצור מצב בו הדיבור הופך להיות פעולה אוטומטית שמקורה בגרון האנושי, ולא פעולה מנטלית שמקורה במוח. כך למשל, תרגום לשיחדש של הפסקה המפורסמת מהחוקה האמריקאית, המדברת על חופש ועל המרדף אחר האושר, הינו מילה אחת- "חשובפשע" (Thoughtcrime) - המילה המיוחדת בשיחדש לכל פעילות מנטלית שאינה על פי עקרונות המפלגה. מפה מדינית של העולם המתואר בספרבעולם הקודר המתואר בספר, אין לאדם חופש חשיבה, הוא מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין (Telescreen) נמצא בכל פינה והאח הגדול - עינו תמיד פקוחה. כל סטייה ולו הקטנה ביותר - חיוך בלתי צפוי; הליכה לכיוון שונה מהרגיל; מחשבה המביעה ביקורת על השלטונות - תביא על המעז את יד המפלגה. הגיבור עובד בשיכתוב ההיסטוריה עבור המפלגה. הוא מקבל קטעי עיתונות "בעייתיים" כגון קטעים המספרים בשבחם של חברי מפלגה שלאחר מכן סרחו, "אויידו" והפכו ל"לא אנשים", כאשר במקומם יש לשתול ידיעות על הגידול הצפוי בייצור השוקולד. דווקא שם, ב"מיניסטריון האמת" מוצא וינסטון את האהבה שלו (פועלת במחלקת ייצור רומנים זעירים ופורנוגרפיה זוטא להמונים, "הפרולים", רומנים המיוצרים בידי מכונה מבלי שתיגע בהם יד אדם). ג'וליה יודעת בדיוק כמוהו, שאין העולם יכול להתקיים כמו שהוא כעת וביחד הם מנסים לשמר את אהבתם אל מול כוחה העצום של המפלגה. שלוש סיסמאותיה של המפלגה, המתמצתים את עקרונות ה"סוצאנג" (IngSoc), שהוא התורה השלטת, הסוציאליזם האנגלי, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים: מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח. חבר המפלגה המצוי אצל עקרונות הסוצאנג והשיחדש, אמור להיות מיומן ביותר ב"דוחושב" (doublethink) האומנות העדינה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת - רק כך ניתן להבין את ססמאות המפלגה, וכן את העובדה כי המקום בו מופצים שקרים גסים נקרא "מיניסטריון האמת" והמקום אליו נלקחים האסירים הפוליטיים נקרא "מיניסטריון האהבה". בסופו של הספר וינסטון וג'וליה נתפסים בידי המפלגה, ומובאים אל "מיניסטריון האהבה" הוא הכלא של המפלגה. לאחר עינויים פיזיים ומנטליים קשים, מתוודה וינסטון על "פשעיו" כנגד המפלגה, אך עדיין אינו נשבר. גרעין האישיות הפנימי שלו נותר כשהיה. אז מובא וינסטון על ידי החוקר אובריאן אל "חדר 101". בחדר זה מתעמת כל אסיר עם הדבר המפחיד אותו ביותר[1]. אצל וינסטון אלו הם עכברושים. משמתקרבים אליו העכברושים זועק וינסטון - "לא אותי, קחו את ג'וליה, היא אשמה בכל". זוהי נקודת השבירה הפסיכולוגית שלו. מכאן ואילך הוא כחומר ביד היוצר בידיו של אובריאן, חוקרו והאדם שמחנך אותו מחדש. וינסטון וג'וליה, לאחר שבגדו זה בזה, (גם ג'וליה נלקחה לחדר 101) מושארים במצב של "קיום מושעה", אינם מוצאים להורג אלא נותנים להם לחיות את חייהם לפי שעה מתוך ידיעה כי מאסרם והוצאתם להורג צפויה בכל רגע. דווקא במצב זה, לאחר שבגד באישה שאהב, בכל עקרונותיו, ועבר עינויים פיזיים ומנטליים מחרידים, לומד וינסטון סוף-סוף לאהוב את האח הגדול. [עריכה] פרשנויות שניתנו לספר [עריכה] ביקורת על הקומוניזם בספר נכללת ביקורת על המשטר הקומוניסטי, בעקבות השינוי שחל בדעותיו של אורוול מספר שנים קודם לכתיבת הספר בהמשך לספרו "חוות החיות". בנוסף, פרטים רבים בספר מהווים תיאור מדויק למדי של החיים בברית המועצות בשנת 1948, ולא תיאור של עולם דמיוני בשנת 1984. ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בספר (כגון מסך הטלסקרין המשדר תוכניות רדיו ובה בעת מקליט את האיש המאזין לו, עוקב אחר אמרותיו, בין היתר כאלו הנאמרות תוך כדי שינה, ומשדר אותן למרכז מעקב) אינה דמיונית או מהפכנית כמו בספרי מדע בדיוני אחרים, ובשנת 1984, הטכנולוגיה המתוארת בספר נראתה מיושנת לחלוטין (התפתחות הטלוויזיה כמכשיר בידור מרכזי במקום הרדיו, לדוגמה). עיקר כוחו של הספר בתיאור החברה הדיסטופית שבה מתרחש הסיפור, וזאת כאשר עיקר חוזקו של תיאור זה הינו כי המדובר בתיאור ריאלי של ברית המועצות כפי שהכירו אותה אורוול, וידידיו הקומוניסטים: עבודתו של וינסטון כמשכתב רטרואקטיבי של ההיסטוריה אינה כה דמיונית, ובברית המועצות אכן נעשה שכתוב רטרואקטיבי של ההיסטוריה, בריטוש תמונות, בהשמדת ספרים ומגזינים, והסרטת קטעי סרטים "דוקומנטרים" מחדש. דוגמה יפה לכך היא שכאשר לאה גולדברג עבדה בספריה הלאומית בשנות החמישים, שמה היא לב לכך שהתקבל עדכון לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה שעיקרו החלפת הערך "לברנטי בריה" בערך ארוך העוסק במצר ברינג. מכך הסיקו הסובייטולוגים כי בריה חוסל, וכפי שהתבטאה גולדברג: "בריה טבע במצר ברינג". דמותו של הארכי-אויב של הסוצאנג, האדם שכולם מחונכים לשנוא, "עמנואל גולדשטיין" הינה תיאור מדויק של לאון טרוצקי הוא לייב דוידוביץ' ברונשטיין. יש הרואים משמעות לדמיון בין שמו לשמה של האנרכיסטית היהודית א
מפגש חגיגי לרגל יובל מאה אלף ערכים בוויקיפדיה העברית ייערך ביום שישי, 15 בינואר 2010, באוניברסיטת תל אביב. השתתפו בו גם אתם! 1984 (ספר) מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית קפיצה אל: ניווט, חיפוש כריכת הספר בגרסה העברית1984 (באנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא שם הרומן הדיסטופי של ג'ורג' אורוול. בספרו מתאר אורוול חיים המתנהלים לפי ערכים טוטליטריים קיצוניים. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש בו ביקורת פוליטית חריפה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל טוטליטריזם בכלל, אך היו שמצאו בו כנושא מסר מוסרי, פסיכולוגי וסוציולוגי. לספר ולרעיונות הגלומים בו נודעה השפעה תרבותית עצומה הניכרת עד ימינו אלה. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטאלית, שרבים המשטרים, הטוטליטריים והאחרים, שאינם נמנעים מלנקוט בהם. ראייתו הייחודית של אורוול את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה, יכולה להביא לראייה שונה גם של משטרים וחברות שונים לחלוטין מאלו שכתב עליהם אורוול. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך למטבע לשון, שמשמעותה מצב בו הפרט מפוקח על ידי השלטונות, המנטרים את כל צעדיו. זהו מצב שחזה אורוול בדמיונו, אך כיום יש למדינות ולגופים החפצים בכך את האמצעים הטכנולוגיים ליישם אותו במידה זו או אחרת. בנוסף טבע אורוול את המושג משטרת המחשבות שהיא משטרה חשאית שדואגת שאזרחים לא יחשבו דברים הנוגדים את המשטר. מקובל להשתמש בביטוי זה כששלטון מגביל את חופש הביטוי של אזרחיו. תוכן עניינים [הסתרה] 1 עלילת הספר והעולם המוצג בו 2 פרשנויות שניתנו לספר 2.1 ביקורת על הקומוניזם 2.2 משמעות סוציולוגית 2.3 משמעות פילוסופית ופסיכולוגית 3 עיבודיו של הספר לקולנוע, לטלוויזיה ולמוזיקה 4 התרגומים לעברית 5 השפעותיו של הספר 5.1 יצירה תרבותית בהשפעת הספר 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים [עריכה] עלילת הספר והעולם המוצג בו הספר, שנכתב בשנת 1948 ופורסם ב-8 ביוני 1949, הוא מעין חזיון של הכותב על שנת 1984. בשנה זו העולם מחולק לשלוש מדינות־על הנלחמות זו בזו ללא הרף: אוקיאניה, המשתרעת על פני ארצות הברית, אמריקה הלטינית, האיים הבריטיים, אוסטרליה והחלק הדרומי של אפריקה, איראסיה הכוללת את ברית המועצות ואירופה היבשתית, ואיסטאסיה הכוללת את יפן, סין, קוריאה וחלק מן המדינות בהמזרח הרחוק. גיבור הספר, וינסטון סמית, חי ב"אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, והשפה המדוברת מותאמת, והופכת לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), כך שתוגבל יכולת החשיבה של האזרחים. מטרת ה"שיחדש" היא לצמצם את אוצר המילים, תוך סילוק מונחים כ"חופש", ובד בבד ליצור מצב בו הדיבור הופך להיות פעולה אוטומטית שמקורה בגרון האנושי, ולא פעולה מנטלית שמקורה במוח. כך למשל, תרגום לשיחדש של הפסקה המפורסמת מהחוקה האמריקאית, המדברת על חופש ועל המרדף אחר האושר, הינו מילה אחת- "חשובפשע" (Thoughtcrime) - המילה המיוחדת בשיחדש לכל פעילות מנטלית שאינה על פי עקרונות המפלגה. מפה מדינית של העולם המתואר בספרבעולם הקודר המתואר בספר, אין לאדם חופש חשיבה, הוא מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין (Telescreen) נמצא בכל פינה והאח הגדול - עינו תמיד פקוחה. כל סטייה ולו הקטנה ביותר - חיוך בלתי צפוי; הליכה לכיוון שונה מהרגיל; מחשבה המביעה ביקורת על השלטונות - תביא על המעז את יד המפלגה. הגיבור עובד בשיכתוב ההיסטוריה עבור המפלגה. הוא מקבל קטעי עיתונות "בעייתיים" כגון קטעים המספרים בשבחם של חברי מפלגה שלאחר מכן סרחו, "אויידו" והפכו ל"לא אנשים", כאשר במקומם יש לשתול ידיעות על הגידול הצפוי בייצור השוקולד. דווקא שם, ב"מיניסטריון האמת" מוצא וינסטון את האהבה שלו (פועלת במחלקת ייצור רומנים זעירים ופורנוגרפיה זוטא להמונים, "הפרולים", רומנים המיוצרים בידי מכונה מבלי שתיגע בהם יד אדם). ג'וליה יודעת בדיוק כמוהו, שאין העולם יכול להתקיים כמו שהוא כעת וביחד הם מנסים לשמר את אהבתם אל מול כוחה העצום של המפלגה. שלוש סיסמאותיה של המפלגה, המתמצתים את עקרונות ה"סוצאנג" (IngSoc), שהוא התורה השלטת, הסוציאליזם האנגלי, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים: מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח. חבר המפלגה המצוי אצל עקרונות הסוצאנג והשיחדש, אמור להיות מיומן ביותר ב"דוחושב" (doublethink) האומנות העדינה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת - רק כך ניתן להבין את ססמאות המפלגה, וכן את העובדה כי המקום בו מופצים שקרים גסים נקרא "מיניסטריון האמת" והמקום אליו נלקחים האסירים הפוליטיים נקרא "מיניסטריון האהבה". בסופו של הספר וינסטון וג'וליה נתפסים בידי המפלגה, ומובאים אל "מיניסטריון האהבה" הוא הכלא של המפלגה. לאחר עינויים פיזיים ומנטליים קשים, מתוודה וינסטון על "פשעיו" כנגד המפלגה, אך עדיין אינו נשבר. גרעין האישיות הפנימי שלו נותר כשהיה. אז מובא וינסטון על ידי החוקר אובריאן אל "חדר 101". בחדר זה מתעמת כל אסיר עם הדבר המפחיד אותו ביותר[1]. אצל וינסטון אלו הם עכברושים. משמתקרבים אליו העכברושים זועק וינסטון - "לא אותי, קחו את ג'וליה, היא אשמה בכל". זוהי נקודת השבירה הפסיכולוגית שלו. מכאן ואילך הוא כחומר ביד היוצר בידיו של אובריאן, חוקרו והאדם שמחנך אותו מחדש. וינסטון וג'וליה, לאחר שבגדו זה בזה, (גם ג'וליה נלקחה לחדר 101) מושארים במצב של "קיום מושעה", אינם מוצאים להורג אלא נותנים להם לחיות את חייהם לפי שעה מתוך ידיעה כי מאסרם והוצאתם להורג צפויה בכל רגע. דווקא במצב זה, לאחר שבגד באישה שאהב, בכל עקרונותיו, ועבר עינויים פיזיים ומנטליים מחרידים, לומד וינסטון סוף-סוף לאהוב את האח הגדול. [עריכה] פרשנויות שניתנו לספר [עריכה] ביקורת על הקומוניזם בספר נכללת ביקורת על המשטר הקומוניסטי, בעקבות השינוי שחל בדעותיו של אורוול מספר שנים קודם לכתיבת הספר בהמשך לספרו "חוות החיות". בנוסף, פרטים רבים בספר מהווים תיאור מדויק למדי של החיים בברית המועצות בשנת 1948, ולא תיאור של עולם דמיוני בשנת 1984. ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בספר (כגון מסך הטלסקרין המשדר תוכניות רדיו ובה בעת מקליט את האיש המאזין לו, עוקב אחר אמרותיו, בין היתר כאלו הנאמרות תוך כדי שינה, ומשדר אותן למרכז מעקב) אינה דמיונית או מהפכנית כמו בספרי מדע בדיוני אחרים, ובשנת 1984, הטכנולוגיה המתוארת בספר נראתה מיושנת לחלוטין (התפתחות הטלוויזיה כמכשיר בידור מרכזי במקום הרדיו, לדוגמה). עיקר כוחו של הספר בתיאור החברה הדיסטופית שבה מתרחש הסיפור, וזאת כאשר עיקר חוזקו של תיאור זה הינו כי המדובר בתיאור ריאלי של ברית המועצות כפי שהכירו אותה אורוול, וידידיו הקומוניסטים: עבודתו של וינסטון כמשכתב רטרואקטיבי של ההיסטוריה אינה כה דמיונית, ובברית המועצות אכן נעשה שכתוב רטרואקטיבי של ההיסטוריה, בריטוש תמונות, בהשמדת ספרים ומגזינים, והסרטת קטעי סרטים "דוקומנטרים" מחדש. דוגמה יפה לכך היא שכאשר לאה גולדברג עבדה בספריה הלאומית בשנות החמישים, שמה היא לב לכך שהתקבל עדכון לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה שעיקרו החלפת הערך "לברנטי בריה" בערך ארוך העוסק במצר ברינג. מכך הסיקו הסובייטולוגים כי בריה חוסל, וכפי שהתבטאה גולדברג: "בריה טבע במצר ברינג". דמותו של הארכי-אויב של הסוצאנג, האדם שכולם מחונכים לשנוא, "עמנואל גולדשטיין" הינה תיאור מדויק של לאון טרוצקי הוא לייב דוידוביץ' ברונשטיין. יש הרואים משמעות לדמיון בין שמו לשמה של האנרכיסטית היהודית א
גברת פלפלת מתפלפלת
New member
אולי הנשמה שלך מנסה לתקשר איתך?
אולי היא מחפשת חופש? אולי היא יודעת את האמת שלה? האם אתה חי את האמת שלך? אולי כדאי שתחיה עם הנשמה שלך בשלום? תקשיב לה ותשכיל לבחור בטוב כדי שהחיים יובילו אותך למקום טוב?
אולי היא מחפשת חופש? אולי היא יודעת את האמת שלה? האם אתה חי את האמת שלך? אולי כדאי שתחיה עם הנשמה שלך בשלום? תקשיב לה ותשכיל לבחור בטוב כדי שהחיים יובילו אותך למקום טוב?
מחפש מאהבת נ
New member
כולנו ניראים יותר צדיקיםם
מאחרוני הצדיקים... אבל זה כ"כ קשה להיות לא אתה באמת ולשחק משחק של מאמין...
מאחרוני הצדיקים... אבל זה כ"כ קשה להיות לא אתה באמת ולשחק משחק של מאמין...
אולי אתם תבינו
כתבתי בפורום אחר ולא הבינו אם אין אלוהים אז אלוהים זה לא עיקר החיים אצל החרדים אלא החברה וכו' ולכן מי שלבוש כחרדי וחי ביניהם הוא חרדי גם אם איננו מאמין יש דברים טובים אצל החרדים ויש אנשים שמעדיפים להישאר חרדים גם בלי האלוהים מקוה שמישהו יבין וזה יעשה לו טוב אנשים התעסקו עם אלוהים כי זה עשה להם טוב אז מה שמוביל אותנו זו הכמיהה שיהיה לנו טוב ואם כיום העיסוק הזה עושה למישהו רע הוא יכול לחזור לדור של תרח ולהשאר חרדי כי חרדי זה סוג חברה לא אמונה אמנם יש לנו פנטזיות על חופש אז מה לא כדאי לנו החופש הזה
כתבתי בפורום אחר ולא הבינו אם אין אלוהים אז אלוהים זה לא עיקר החיים אצל החרדים אלא החברה וכו' ולכן מי שלבוש כחרדי וחי ביניהם הוא חרדי גם אם איננו מאמין יש דברים טובים אצל החרדים ויש אנשים שמעדיפים להישאר חרדים גם בלי האלוהים מקוה שמישהו יבין וזה יעשה לו טוב אנשים התעסקו עם אלוהים כי זה עשה להם טוב אז מה שמוביל אותנו זו הכמיהה שיהיה לנו טוב ואם כיום העיסוק הזה עושה למישהו רע הוא יכול לחזור לדור של תרח ולהשאר חרדי כי חרדי זה סוג חברה לא אמונה אמנם יש לנו פנטזיות על חופש אז מה לא כדאי לנו החופש הזה
עוד נקודה
אנשים ונשים אינם נשארים בני עשרים הכוחות והיופי הולכים ופוחתים רוב ימי חיינו אנחנו זקנים וזקנות החיים הכי טובים בזיקנה הם במשפחה יציבה הדרך היחידה להבטיח משפחה יציבה זו הדרך החרדית תחשבו על זה הישארו חרדים מתוך אהבת עצמכם ורצון לחיות חיים טובים ככל הניתן בדמינות יש לנו יכולות אין סופיות אבל במציאות אנחנו חלשים מאד וזקוקים לעזרה רבה שהמקום היחיד בו נקבל אותה הוא העולם המוכר שלנו ועכשיו שיש את האתר הזה אז כבר לא חסר כלום בעולם החרדי סתם סתם לבשו טלית על עורכם החשוף קישרו תפילין על ה.......... זה כיף
אנשים ונשים אינם נשארים בני עשרים הכוחות והיופי הולכים ופוחתים רוב ימי חיינו אנחנו זקנים וזקנות החיים הכי טובים בזיקנה הם במשפחה יציבה הדרך היחידה להבטיח משפחה יציבה זו הדרך החרדית תחשבו על זה הישארו חרדים מתוך אהבת עצמכם ורצון לחיות חיים טובים ככל הניתן בדמינות יש לנו יכולות אין סופיות אבל במציאות אנחנו חלשים מאד וזקוקים לעזרה רבה שהמקום היחיד בו נקבל אותה הוא העולם המוכר שלנו ועכשיו שיש את האתר הזה אז כבר לא חסר כלום בעולם החרדי סתם סתם לבשו טלית על עורכם החשוף קישרו תפילין על ה.......... זה כיף
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.