אהובה, בהחלט אפשר להבין
מדובר בדבר נוראי מאין כמוהו, בכאב בל יתואר למשפחה. אני לא מכיר את המקרה הספציפי שקרוב אליך, אמי לא יודע מהן נסיבות אותה תאונה ומה היו העבירות שביצע הנהג הפוגע, אבל מבחינת החוק אכן אין הבדל בין ארוע בו נהרג אדם על הכביש לאירוע בו נהרג אדם בנסיבות אחרות. יתכן במקרה זה שאינך מסכימה עם שיקול הדעת של הפרקליטות והשופט, ויתכן שאת צודקת לחלוטין (שוב, אני לא מכיר את פרטי הארוע), אבל לפחות מבחינת הכלים החוקיים אין שום הבדל. אני לא חושב שמטרת הענישה בחוק צריכה להיות נקמה, ולכן מידת הכאב של המשפחה הפגועה, עד כמה שהוא עצום, הוא לא השיקול היחידי. מטרת הענישה היא בראש ובראשונה הרתעה, ולאחריה (מטרה שלצערי לא מושגת מספיק) בידוד ושיקום של גורמים עבריינים שמסכנים את הציבור. לפיכך, השאלה שצריכה להישאל בכל מקרה של תאונה שכזו היא עד כמה התנהגות הנהג הפוגע היתה לא סבירה ועבריינית. דבר אחד אני יכול לומר לך על עצמי, לדוגמה. אני נוהג כבר די הרבה שנים, ומעולם לא הייתי מעורב בתאונת דרכים כלשהי, אפילו לא תאונת פח. אני נהג זהיר למדי בדרך כלל, ועם זאת אני מעולם לא אומר לעצמי "לי זה לא יכול לקרות". אני יודע שאפילו לי יכול לקרות מקרה בו אהיה מעורב בתאונה נוראית, ואולי אף לא עלינו תאונה בה יהרג אדם. יכול להיות אפילו שאותה תאונה תהיה במידה רבה באשמתי, לא משום שהתכוונתי להתנהג בצורה מסוכנת חלילה, אלא בשל רגע קטן אחד של חוסר תשומת לב. לפיכך השאלה היא תמיד עד כמה אותה עבירה שביצע הנהג היתה חמורה ו"עבריינית" מטבעה. עד כמה מדובר במקרה שבהחלט לא היה יכול לקרות ל"נהג סביר" ברגע של חוסר תשומת לב. אם מדובר בעבירה שכזו, מאד יכול להיות שבמקרה הספציפי שלך את צודקת.