המצב הרצוי
אודה שאני לא מכיר כלכך את הפסיקה הרלוונטית, ואיני יודע כד כמה שכרות אכן מתקבלת כטיעון בהקלה לעונש, אבל אילו אני הייתי יושב על כס השופט, הייתי נוקט בגישת "השיכור המועד". מצד אחד, יש מידה של צדק בטיעון ששיקול הדעת של שיכור משובש והוא עלול לנקוט בפעולות אלימות שלא היה נוקט בהן במצב רגיל, קשה להאשים אדם בפעולות שעשה בשעה שאינו מודע לחלוטין למעשיו ולהשלכותיהם ולכן אני מבין את השיקולים להקלה בעונש. מצד שני, אותו אדם היה בהחלט מודע למעשיו כאשר בחר להתחיל לשתות לשוכרה. הרבה אנשים נוהגים לשתות לשכרה ורובם אינם הופכים למפלצות אלימות באופן אוטומטי בעקבות השתיה, אולם ישנם אנשים שיש להם נטיה חזקה יותר להפוך לאלימים בשעה שהם שותים. אם אדם מודע לכך ששתיה תהפוך אותו לאלים ומסוכן, אי אפשר לפטור אותו מאחריות למעשים שעשה בעת שהיה שיכור. לפיכך, לדעתי אם מוכח שאדם כבר היה מעורב במעשי אלימות בשעה שהיה שיכור כך שהיה עליו לדעת שכשהוא שיכור הוא מהווה סכנה לסביבתו - עקרון האחריות האישית תופס כאן ולא רק שהיותו שיכור לא אמור לדעתי להוות טיעון לעונש במקרה כזה - זה אמור להוות טיעון לחומרה מבחינתי. אם מיישמים את אותו העקרון על נהיגה בשכרות, הרי שכל אדם ששתה הוא "שיכור מועד" בהקשר זה, ולכן יש כאן טיעון להחמרה בעונש.