יש עולם. אין סיפור

[ויימס]

אלפרד היה תותח על.

מיי גאד, דמות מעולה.

 

[אלודאה]

המם...

מה מגניב אותך בעולם הזה? מה הדבר הכי מרתק ושונה שיש בו?

 

[בלגונה]

לא בא לי לחשוף את הרעיון לגמרי

לפני שאפילו התחלתי לכתוב אותו.
מה שאני כן יכולה לספר- שזה לא ממש עולם פנטזיה טולקינאי עם מפות, ושפות ויצורים מכושפים. אלא יותר כמו עולם מקביל לעולם שלנו, מין מראה שחורה שצבועה בצבעים עליזים להחריד. זה פחות או יותר הרעיון.

 

[אלודאה]

זו לא היתה השאלה שלי.

שאלתי מה מגניב אותך בו. את לא צריכה לענות לי, את יכולה להסתכל על העולם שבנית ולשאול את השאלה הזו.

בואי ניקח את טולקין, אם כבר העלית אותו.
העולם שלו מגניב כי הוא שונה מאד משלנו, כי הוא מציית לקודים אחרים, וכי הוא מאפשר ליצורים בגובה מטר להיות גיבורים.
מכאן - הוא הוציא חבורה של יצורים בגובה מטר להציל את העולם, מה שמאפשר להם להסתכל מסביב ולחוות את כל הדברים המגניבים (מלאי הפזמונים והאוכל) שיש בעולם הזה.

לכן אני שואלת - מה מגניב אותך בעולם שלך? מה גורם לך להגיד "או! זה כל כך שווה שיספרו עליו!"

 

[בלגונה]

סבבה, אני אחשוב על זה

בינתיים עולה לי לראש התשובה "כל-העולם", אבל זה לא תופס. אני אחשוב על מהו ממש מגניב.

 

[אלודאה]

דוקא "כל העולם" זה קל.

אז מה שאת רוצה זה סיפור מסע כלשהו. הגיבורים יוצאים מנקודה א' ומגיעים לנקודה ב' (או חוזרים לנקודה א'), והמסע יאפשר לך להראות כמה שיותר מהעולם שלך.
&nbsp

 

[בלגונה]

כן,

הסיפור שחשבתי עליו היה סוג-של סיפור מסע. הבעיה היא שהוא לא היה מספיק מעניין.
נראה לי אני אלך קודם על העצה של גלורי, ואני אפתח את הדמויות שלי. משם נראה לאן זה יוביל.

 

[חתול השיממון]

החלק הראשון קרה

החלק השני לא.
תראי, בלגונה. זה לא שרעיונות טובים (של עולמות או דמויות או סתם פיסות עלילה שלא מתחברות לכלום) הם סנדביץ' שאמא שלך הקריבה את חייה כדי להכין אותו, ובשביל לקנות את לחם הקינואה הפלצני ממנו הוא עשוי היא מכרה מכונת זמן שאפשר היה להשתמש בה כדי למנוע את השואה. במקרה כזה מובן למה תרגישי מחויבת לאכול את הסנדביץ' גם אם הוא דוחה נורא, ותתאמצי עד כלות למצוא דרך יצירתית לדחוף אותו במורד הגרון שלך ולדאוג שישאר שם.
אבל כאן היה לך רעיון יפה לעולם. לא התפתח לסיפור. אז? אין שום סיבה שתשבי ותסחטי ממנו סיפור בכח. באחריות, כל דבר שאת סוחטת בכח יהיה איכותי פחות מדבר שפשוט צץ מעצמו (חוץ מגרביים). אף אחד לא יאשים אותך בבזבוז רעיונות משווע וחסר אחריות בזמן שיש ילדים רעבים באפריקה. so move on.

 

[בלגונה]

תראי

אני מבינה מה את אומרת. אבל זה מסוג הסיפורים שחייבים להיכתב- מכירה את זה?
אולי אני צריכה לתת לזה עוד קצת זמן. לפתח דמויות מעניינות,וכו'

 

[וולדמורט לשלטון]

בערך קרה לי

עם הסיפור של רפאל, שמתרחש בעולם שהוא לדעתי מאוד מגניב אבל אני לא מצליחה למצוא את הפתיחה המושלמת בשבילו.

בכל מקרה, הנה מה שלדעתי צריך לעשות: תחשבי על איזושהי דמות שלדעתך הכי תסתבך בעולם הזה שהמצאת. תחשבי מה היא רוצה להשיג ולמה היא לא מצליחה להשיג את הדבר. האם זה קשור בעולם איכשהו? אם כן, ממש מגניב - העלילה מסתבכת.
זה גם תלוי בסוג הסיפור שאת רוצה לכתוב. אבל אני חושבת שנקודת ההתחלה שלך היא להמציא את הגיבור.

 

[בלגונה]

את צודקת

הדמות שלי מסתבכת בגלל משהו שקשור בעולם. לא חשבתי על זה ככה קודם. אני מסכימה איתך שאני צריכה לפתח יותר את הדמות הראשית, וגם את הדמויות המשניות. תודה וולדי, עזרת לי להבין משהו

.