אני שמח לחלוק מנסיוני
כשיש משהו קונקרטי, אבל עושה רושם שאתה לא ממש זקוק לinput מאף אחד כי יש לך פתרונות.
לגבי פתיחת המסעדה, זה היה אחד החששות הגדולים בכל השנים שאישתי רצתה לפתוח משהו כי זה באמת סיכון (והיום אני מבין עד כמה הסיכון גדול, לא הייתי מעז לעשות את זה שוב). העניין הוא שפתחנו את זה עם שותף וההשקעה הראשונית שהוא אמר לנו היתה קטנה יחסית (עשרות אלפי דולרים) כי חלק ניכר היה הלוואה ממשלתית לעסקים שבמקרה של פשיטת רגל מחזירים רק 20% ממנה, מאחר ושמחנו על הנסיון שהיה לו (לכאורה) אז סמכנו עליו.
בדיעבד ההשקעה היתה הרבה יותר גדולה, היינו צריכים גם לקנות את החלק שלו מה שהביא את ההשקעה הסופית לבערך פי 10 מהתכנון, אבל ברגע שעלית על רכבת ההרים אי אפשר לרדת.
מעבר לכך מה שכתבתי לך אני רואה בשטח, אתה צריך צפיפות אוכלוסין מסויימת סביבך כי אלה הלקוחות הפוטנציאליים. אצלנו זה סביר אז הולך לנו לא רע (וכמובן אנחנו מאד טובים) ולשמחתנו בונים הרבה מאד סביבנו אז תוך שנה יהיה עוד יותר צפוף, סניף אחר שפתחו מהרשת בישוב אחר במיקום עם צפיפות נמוכה הולך להם חרא. סניפים ותיקים שנמצאים בלב איזורים צפופוים מאד הולך להם מעולה. הנה חלקתי את הנסיון שלי איתך.
אגב, מיכאל מאד חזק בלראות את הרע כי מה לעשות שיש הסתברות גבוהה יותר לרע במרבית המיקרים מאשר לטוב. מיכאל גם בעל יכולת לראות לאן משהו הולך בסבירות גבוה, ולמרות שבמקום העבודה של מיכאל לרוב לא הקשיבו לו אז לרוב הוא גם צדק בדיעבד. מיכאל לא צריך עוד מיכאל שיספר לו על רעיונות כמה הם גרועים כי העולם לא בנוי לעוד אחד כמוני, וכי הקטגור הכי גדול של עצמי הוא אני (אני מניח שאם נחפור מספיק נגלה שזה מתבסס על חוסר בטחון שנובע מאמא שתלטנית בילדות, וחינוך רוסי שאף פעם לא היה מרוצה ממה שיש ותמיד ראה את הרע (קיבלת 90, למה לא 100?, קיבלת 100, אז למה בהוא קיבלת רק 90?)), אז אני דווקא שמח לאינפוטים שליליים במקרה שאני פספסתי משהו, אבל לרוב זה לא קורה, אני די יסודי בזיהוי הצדדים השליליים של כל דבר, לפעמים טוב מדי it's a gift and a curse
