אני בעד חופש כלכלי, ואישי
אבל לא צריך להתעלם מכמה בעיות שצצות בדרך ולחשוב שזה לבדו פתרון קסמים.
דוגמה אחת היא למשל משאבים משותפים. אוויר,מים, קרקע ציבורית.
יש מפעל שמזהם את האוויר והמים. הוא יזהם את למרות שזה פוגע
בבריאותם ואף בחייהם של אנשים אחרים, כל עוד יש לו חופש לעשות זאת.
בשביל למנוע ממנו לעשות זאת אנו זקוקים לאיזה מנגנון ביורוקרטי. לא?
דוגמה שניה היא מרשם מקרקעין, בו רשום לגבי קרקע פרטית ואחרת איזה זכויות קניין
וזכויות אחרות יש לאנשים על קרקע כזאת או אחרת. איך נעשה את זה בלי פקידים וביורוקרטיה כלל?
ואם כבר מדברים על נדל"ן, מה לגבי תיכנון בניה?
תאר לעצמך שליד הבית שלך מישהו קונה שטח ומחליט לבנות שם מפעל גדול (ראה המפעל קודם)
שפרט לזה שהוא מזהם, הוא גם עובד ביום ובלילה ומפיק רעש שלא נותן לך לישון?
ללא חוקי תכנון בניה, במצב של חופש כלכלי גמור, ללא ביורוקרטיה, פקידים ואכיפה, אין
שום דבר שאתה יכול לעשות נגד זה.
לאן אני רוצה להוביל?
הדוגלים בחופש מוחלט מתעלמים בדרך כלל מאלמנט חשוב ובסיסי בקיום האנושי, וזהו מושג הקונפליקט, העימות.
הקונפליקט מצוי בכל מקום שאין הסכמה בין שני גורמים או יותר. המנגנון הבסיסי ש"פותר" קונפליקטים זה כח.
במידה ואין בלמים ואיזונים יש לנו מערכת מאוד פשוטה - החזק רומס את החלש.
זה בא עוד לפני שיש כלכלת שוק ובודאי שכלכלת שוק לא משנה את העיקרון הפשוט הזה.
יש איזה טענה שכלכלת שוק תמיד מונעת מצד מסוים להתחזק יתר על המידה ומצד אחר אחר להיחלש יתר על המידה.
אני לא קונה את זה. אני חושב שיש מקומות בהם כלכלת שוק יכולה לעזור ומקומות אחרים בהם לא.
מערכת הבלמים והאיזונים יש לה מרכיב אחד כאמור שהוא תחרות בשוק חופשי, אבל יש למערכת הזאת עוד גורמים חיוניים,
כמו מערכת חוק ומשפט המכירה בזכויות בסיסיות של החלשים והמאפשרת לאכוף חוזים .
(אם כי אפשר להעלות על הדעת גם מערכת כלכלית ללא אכיפת חוזים פןרמלית.)
כמו כן מערכת פוליטית, עם חופש פוליטי, עם הזכות להתאגד ולהתארגן, להפגין ולמחות, וגם לשבות, כולל איגודים מקצועיים, וכיו"ב.
צריך להכיר בכך שמערכות האיזון גם גורמות לעיוותים. אבל בלעדיהן לדעתי המערכת החברתית בלתי יציבה בעליל,
לפחות לא בתחום שבו בני האדם רוצים לחיות.