יש תקווה!למיטב נסיוני - הנימה הכללית בפוררם פסימית מדי. אני יו``ר של ארגון שמארגן טיפול בבעיות נפשיות בחוגים מסורתיים, ובמשך הזמן הצטבר אצלינו נסיון רב, לפיו ישנם מקרים רבים מאוד בהם הבעייה נעלמת כליל! בדרך-כלל אנחנו מתחילים בטיפול תרופתי ובמקביל עוזרים לחולה לעצב תובנה אודות עצמו וקשייו ההתנהגותיים. אחרי שמצאנו את המינון הנכון של הטיפול התרופתי (נדירים המקרים בהם שום תרופה לא עוזרת!), ואחרי שהסובל הגיע לתובנה ההולמת את עולמו ואת מושגיו - אנחנו ממשיכים בטיפול התנהגותי מאוד מאוד מדורג, ולעיתים משלבים גם טכניקות של התערבות פרדוקסלית - אם הדבר נראה כמתאים לחולה. (ראה מאמרו המצויין של חיים עומר בספר ``פסיכותרפיה קצרת-מועד`` הוצאת מגנס תשמ``ט). עם הזמן התברר לנו, שחשוב מאוד להוסיף עוד גורם אחד - משמעותי ומרכזי - שעדיין איננו מוכר דיו בציבור המקצועי: אנו מציעים לחולה לעצב לעצמו אתגר או אידיאל רוחני כחלק מרכזי מחייו, כלומר: למצוא משמעות ערכית לחייו (מעין הרעיון שבלוגותרפיה של פרנקל). הנסיון מלמד, שהתוספת הזו יעילה מאוד, ובמקרים רבים היא קריטית! אין כאן מקום להסביר את התיאוריה שמאחורי הפרקטיקה הזו, כי העיקר שהיא יעילה מאוד! בנוסף אנו ממליצים על אוטוסוגטיה - השאה עצמית - מעין שטיפת מוח מתמדת, שבה החולה מדמיין עצמו מתפקד בשלווה וברגיעה. בד``כ אנו מליצים לחול לביים במוחו סרט מאוד מפורט שבו הוא השחקן הראשי והוא מתפקד בהתאם לרצונו ולהגיונו - ללא כניעה למתחים - מתוך שלווה וסיפוק. השילוב של כל הנ``ל אפקטיבי מאוד. יש לנו למעלה משלושים מקרים בהם התופעה לא חזרה על עצמה במשך למעלה משמונה שנים, ומקרים אחרים בהם הבעיה אומנם חזרה - אבל החול הצליח להתמודד איתה בעצמו ולהתגבר עלה. נסו ותווכחו! אני מאחל לכם ולכולנו שהפורום הזה יהיה מיותר!