יתומי צה"ל

[נביאה שוטה]

מדהייםם

כל הכבוד

 

[a l m a n a 7 3]

את מערבבת 3 נושאים שאינם קשורים

אתחיל מהנושא השלישי שציינת: לגבי משפחה עם שני הורים שאינם מסתדרים ביניהם: עדיף שיתגרשו, אך לילד יש שני הורים, כשהורים מתגרשים, הילד אינו מתגרש מאף אחד מהוריו, יש לו עדיין שני הורים, ששניהם מעורבים בחייו, ויש לו קשר עם שניהם, בדר"כ, אלא אם כן אחד מהם גורם לילד להתנתק מהשני. הנושא השני שציינת: שנוגעת ליתומים, הרי יתמותם לא אירעה כתוצאה מכוונת של האם. הנושא השלישי שציינת: על נשים שמעדיפים לחיות לבד, מכל מיני שיקולים, כדברייך: בדיוק אליהן התכוונתי כשכתבתי על אגואיזם ואנוכיות, השיקולים הם שלהם, שימי לב, שלהם, לא של הילדים, השיקול המכריע צריך להיות, מה טוב לילד, לא מה טוב למבוגר, לא תמיד מה שטוב לאשה, בהכרח טוב לילד, הערתך בקשר ל"....מורשים להביא ילדים לעולם" אכן הם מורשים, אך האם הם נוהגים נכון? כלל לא, לא כל אדם שמורשה ללדת ילד, אכן עושה את משיקולי טובת הילד. אומנם למראית עין, את צודקת, אכן אנו בעידן הדוגל בזכויות האדם, אלא שבנושא ההורות, לא ישתנה דבר ממה שהאמינו בעידנים הקודמים, צרכי הילד נשארו כשהיו, וזכותו של אדם להיות הורה....... וכו', אינה מתיישבת טוב עם זכויות הילד, וזכות הילד, בראש וראשונה, הזכות לשני הורים, השיקולים שעליהם את כותבת, הם שיקוליה של האם לא שיקולי הילד, מה לעשות, אלה לא אותם שיקולים, שיקול של אשה שאינה חפצה בזוגיות אך חפצה באמהות, נובע משיקול שלה בלבד, ולכן הוא מתקרא שיקול אנוכי.

 

[a l m a n a 7 3]

מכתבי הנ"ל בא בתשובה ל"נביאה שוטה"

מכיוון שברצוני להגיב גם על מה שכתבה על עצמה, ומכיוון שלא רציתי ש"יאבד" בתוך מכתבי הקודם, בחרתי להגיב במכתב נפרד. המקרה האישי שלך, כלל אינו קשור למכתבי בקשר לאוגיאזם. אני כתבתי בהקשר לנשים שבוחרות מראש ללדת ילדים ללא אב, זהו אכן מעשה שנובע מלכתחילה ממחשבה אנוכית של אשה שבוחרת זאת בכוונה ומראש. אין לזאת שום קשר לאשה שנמצאת בהריון מבעל שנהרג, להיפך, חובה מוסרית עליה ללדת את הילד, הילד כבר נוצר, הוא חי, הפלה של הריון כזה, לדעתי, הינה בגידה באב שנהרג. לקחת 3 נושאים, שכל אחד מהם הוא ויכוח בפני עצמו, ועירבבת אותם תחת כותרת אחת.

 

[2005אורן]

תגובה לנביאה שוטה

מי שלא מתחשב בקוראי הפורום הרגיש, זו דווקא את, כשאת מצדדת בנשים שמפאת רצונן לחיות לבד, בוחרות להביא ילדים ללא אב, את פוגעת באבות, כולל בי, אני משתתף בפורום מעצם היותי יתום מלחמה, אך אני גם אבא, ואת מתייחסת אלי ואל אבות אחרים כאל מיותרים, ולא הכרחיים בחיי ילדים, כעסת על תגובות של אנשים שטענו שנשים הבוחרות להעדיף את אמהותן על חשבון יתמות ילדיהן, הם אגואיסטיות, ולדעתך זה לגיטימי שאשה שלא מתאימה לה מערכת זוגית, תביא לעולם ילד שיגדל ללא אבא, את מפחיתה את ערך הגברים ונחיצות האבות, בנוסף לחוצפה של טענה כזו, אינך מתמצאת בנושא מההיבט הפסיכולוגי שלו, וחבל שאת מביעה דיעה על נושא שלא חקרת אותו קודם, חבל שאת זורקת אמירות "מהשרוול", ועוד מאשימה אחרים בחוסר רגישות.

 

[נביאה שוטה]

לא האשמתי אף אחדד

ובאמרי שלמישהו לא מתאים מערכת זוגית,התכוונתי גם לדברים. אני לא חושבת שגברים הם מיותרים-ותאמין לי שהייתי מעדיפה לחיות עם אבא. (ולא, לא כי אני מרגישה שהוזנחתי אלא מסיבות אחרות לגמרי) חבל, שמכל מה שאמרתי עשיתם סלט גדול. אני לא חושבת שמה שאמרתי הוא חוצפה, ואני לא חושבת שבשביל להביע דעה אני צריכה תואר של פסיכולוג!!!

 

[מתחברת לשרת]

אלמנה 73, לא מסכימה איתך.

רוב הנשים שאני מכירה חושבות על עצמן, ומה רע בזה? זה לגיטימי לחלוטין (ואפילו בריא, אם זה במינון הנכון) אמא נבונה תדע לדאוג לילד/ה בכל אספקט אפשרי. פה מדובר בעניין רגיש ודי טראגי. והדיעה שלך נחרצת ונוקשה מדי. אשה כזו לא תחתום לך לעולם שהילד יגדל ללא אב. יכול להיות שמתישהו היא תשתקם רגשית, ולילד כן יהיה אב. ויכול להיות שהיא תקבל תמיכה נרחבת מהמשפחה המורחבת (שלה ושל הבעל המנוח), וחסרונו של האב יכאב פחות.. הילד יגדל לעולם ש"אבא" ביולוגי לא קיים, ומלכתחילה לא תהיה לו תחושת אבדן.. הוא יגדל ויהיה אנדרטה לאביו, שנהרג בזמן ששמר על מדינתו.. ואם זה ינחם במעט את הוריו או משפחתו, הרי זה מבורך.. טובת הילד ובריאותו הנפשית תהיה בצורת גידולו, חינוכו, שמחת חיים שלו וכיוב'.. הרי תסכימי איתי, שלא כל הילדים של חד-הורים הינם דפוקים רגשית, כשם שלא כל הילדים של זוג הורים מאושרים ומלבבים. ומה תאמרי על ילדים שנולדים למסוממים? חולים סופניים? בעלי נכות מסוימת? בעיות גנטיות? מי את שתחליטי מי ראוי להוולד ומי לא?! במדינתנו ישנם לא מעט סיפורים טראגים למדי. ואני יכולה להבין את אותם אנשים שרוצים שישאר להם זכר בעולם בגלל שהם עלולים לא לחזור משדה הקרב (חו"ח), בזמן שהם שומרים עליך ועלי. יש להם זכות מלאה! הם ראויים לחלוטין! ואם מישהי רוצה ללדת את ילדם, שתבורך!! אני בטוחה שיש לא מעט בעיות ושאלות בתחום חוק ומשפט, אבל אני לא משפטנית...

 

[ל י א ו ר ה 12]

קראתי את מכתבה של אלמנה73

ואני מסכימה עמה לחלוטין. עיקר כוונתה היתה כלפי נשים שבוחרות מראש ללדת ילד ולגדלו ללא אבא, נשים שאינן רוצות מסגרת משפחתית, מאד אופנתי כיום ללדת ילדים ללא מסגרת משפחתית, כשמטרתן להגשים את רצונן להיות אמא, אלא שזהו רצון חד צדדי שלהן, לא של הילד, זהו מעשה שיש בו אנוכיות רבה, שכן הוא בא מהרצון שלהן בלבד, ויש בכך משום ניצול הילד שהובא לעולם כדי לספק את סיפוקה של האשה, ולא מתוך דאגה לצרכיו של הילד. נכון שיתכן שבהמשך הדרך אולי היא תינשא, אך סקרים מראים שנשים שבוחרות מראש להיות חד-הוריות, נשארות כך, הילדים גדלים תמיד עם חסר אב. עיקר דבריה של אלמנה 73 לא כוונו כלפי אלמנות, שיש להן רצון להשתקם ולהינשא שוב, אלא כלפי נשים רווקות שבוחרות מראש להישאר כך, ועליהן לא מדובר על שיקום. כשאת כותבת על ילדים למסוממים, בעלי נכויות, ובעיות גנטיות, נכון, שזהו רצון האשה, אך האם זה טוב לילד? האם אין מדובר על אנוכיות? כשאשה בוחרת מראש ללדת ילד שיהיה נכה, האין זוהי חוסר אחריות? כשבוחרים ליצור ילד שמראש נגזר עליו להיות אומלל, האם זה לטובתו? האם זהו מעשה חכם לעשות ילד שניגזר עליו מראש להיות נכה? ילד שמראש גוזרים עליו חיי אומללות, האם צודק לעשות אותו? כשאת כותבת על ילד שהובא לעולם כדי לשמש אנדרטה לאביו, או כדי שישמש נחמה להוריו, האם אין כאן ניצולו? אנו לא יולדים ילדים למטרה מסויימת, כמו אנדרטה או ניחום, זוהי אכזריות, ילד אינו נולד כדי לשמש תפקיד למען המבוגרים, ילד אינו מתנת ניחומים או מצבה למת, האם את מודעת לעול הכבד שיהיה מונח על כתפיו? כתפיו של ילד רכות מידי כדי לשמש נשיאת מעמסה כה כבדה, כמו אנדרטה או ניחומים, פסול ללדת ילד לתפקיד מסוים, ילד הוא אדם חי ולא בובה, ללדת אותו כ"סתימת חור" בלב, או כתחליף לאדם שמת, זה נורא ואיום, וניצול גמור של הילד, הוא אמור להיוולד למסגרת משפחתית בריאה, ולא לאומללות מראש.

 

[No name for now]

למה את מדברת בשם אוכלוסיית הנכים?

יש הרבה אנשים בעלי נכויות שונות גם מאוד קשות שלא מגדירים את עצמם אומללים להיפך

 

[ל י א ו ר ה 12]

הוצאת דבר מהקשרו

 

[No name for now]

אז אנא הסבירי את עצמך

 

[ל י א ו ר ה 12]

לא טענתי שכל הנכים אומללים

ובכל זאת, המלצת רופאים להימנע מללדת ילדים בעלי מום. אחרת כיצד תסבירי את ההמלצות וההנחיות לכל זוג, לעבור סדרת בדיקות הגנטיות, כדי לסתור אפשרות ללידת צאצא בעל מום? בדיקות סקר גנטיות לפני ובתחילת הריון, שקיפות עורפית עם בדיקות הדם, סקירה מוקדמת, סקירה מאוחרת וכו', כשיש חשד לעובר לא בסדר, נערכת הפסקת הריון, האם יש לשלול את כל הבדיקות שנערכות לגילוי מוקדם של ילד פגוע, כמו אולטרה סאונד, בדיקת מי שפיר וכו'? כיום נעשים כל המאמצים והבדיקות שהרפואה המודרנית מאפשרת, כדי להיות בטוחים שהצאצא שיוולד יהיה בריא, ללא מחלות או בעיות, ברור שאין אפשרות למנוע את כל המחלות והבעיות שיכולות להתגלות, אך בהחלט, ניתן להקטין את הסיכויים והסיכונים, ולמטרה זו פותחו כל הבדיקות הנ"ל, בזמן בו לא היו בדיקות מוקדמות, כל זוג היה במתח עד לרגע לידת התינוק, ואומנם, הברכה השגורה היתה לכל אשה בהריון, שהתינוק יהיה בריא ושלם. אני מצטערת אם יש הנעלבים, בכל זאת, חששם של ההורים מפני תינוק חולה הינה לגיטימית. אם הכל כה נפלא ודנדי, אז מדוע הם טורחים לעבוראת כל הבדיקות שכלל אינן נעימות?

 

[No name for now]

אין לי בעיה עם כל זה

וזה דיון לא לפה, רק שדיברת האם זה הוגן כלפי הילד להיוולד להורים מכורים (כלומר הוא יהיה מכור) או להיוולד עם נכות והסברת שיהיו לו חיים אומללים עכשיו את מדברת על חששם של ההורים חשש של ההורים ואומללות של ילד זה לא תמיד אותו הדבר, וזה מה שחלק מהכותבים פה ניסו להסביר ולקיים דיון בנושא (אני מקווה שפירשתי נכון) גם לילדים יש בחירה, חלק נלחמים, חלק מרימים ידיים וחלק באמצע ואני מתכוונת גם ליתומי צה"ל לילה טוב

 

[ל י א ו ר ה 12]

לדעתי, לחשש של ההורים

ולאומללות של הילד יש הרבה במשותף, ההורים קובעים לאיזה בית יוולד וכיצד יגדל, בידי ההורים תלויים כיצד יהיו חייהם של הילדים, אני רואה כל יום כיצד אמהות מאמללות את ילדיהם, כיצד הן משתמשות בילדים לצרכיהם האישיים, אם זה כקרדום להכות באחר, ואם זה מניעת צרכיהם כי הן עסוקות בצרכיהן הן. לילדים אין בחירה, כלל וכלל לא, הם נתונים לחסדי הוריהם, מבלי שהם מודעים לכך, הם נשלטים טוטאלית ע"י הוריהם, כשהילדים עדיין קטנים, ההורים שולטים טוטאלית במוחם, מי שמכיר את המושגים, ניכור הורי, שטיפת מוח וכו', כשהורה רוצה להחדיר לילדו את דיעותיו, הוא מצליח ללא בעייה, אין בעייה להורה לעשות שטיפת מוח לילדו ולעוות את מוחו. בקשר ל"ויכוח" על אומללות, שאת טענת שלעתים נכה הוא מאושר, לדעתי, אושר הוא עניין יחסי, בעיני האחד זה אושר בעיני האחר זוהי אומללות, גם יתום יכול להיות בטוח שהוא מאושר, עד לאותו יום בו הוא זוכה לאושר אמיתי, ואז מסתבר לו שכל חייו לא היו מאושרים, ממש כפי שכתבה "מתחברת לשרת" שילד שיגדל לעולם ש"אבא" ביולוגי לא קיים, ומלכתחילה לא תהיה לו תחושת אבדן, וזוהי הטעייה, כי למראית עין הוא יחיה חיים כמו כל ילד, אך למעשה הוא יהיה אומלל מחסרון של אבא. בשלב בו הילדים כבר גדולים, כדי שתהיה להם בחירה, הם עדיין נושאים את טעויות הוריהם, ואלו משפיעים גם על חייהם הבוגרים, נכון שחלקם נלחמים, אך לעתים רחוקות מצליחים לתקן את העוול שנגרם להם בילדותם, והם תקועים, רק אלו שלא נעשו לגביהם טעויות ע"י הוריהם, מצליחים להתקדם הלאה.

 

[a l m a n a 7 3]

ילדים אינם שפניי נסיונות

את כותבת "אשה כזו לא תחתום לך לעולם שהילד יגדל ללא אב. יכול להיות שמתישהו היא תשתקם רגשית, ולילד כן יהיה אב" משמע, שעד שהיא תשתקם רגשית, הילד יסבול, את בעצמך מציינת א עובדת השתקמותה הרגשית, כלומר הילד נולד לאם שאינה מאושרת, ואינה משוקמת, ויש לה בעיות רגשיות, הרי כך כתבת "תשתקם רגשית" כלומר, האם בעצמה אינה במצב אידיאלי מבחינה רגשית, ללדת ילד לתוך סיטואציה כזאת, זה נורא ואיום כלפיו, להכניס את הילד לתוך מצב לא בריא, זה חוסר התחשבות טוטאלית בילד, ילדים אינם שפניי נסיונות. כשאת כותבת "במדינתנו ישנם לא מעט סיפורים טראגים למדי" אז את אומרת למעשה שמכיוון שבלאו הכי יש כאלה, אפשר להוסיף עוד כאלה, אם יש סיפורים טראגיים, לטעמך, לגיטימי להוסיף עוד סיפורים טראגיים, זוהי צורת חשיבה נוראית, כי הסיפורים הטראגיים שיש, כואבים, אין טעם להוסיף עוד כאב רק כדי לנחם מישהו. התייחסותך למשפחה שמחפשת ניחומים, ורוצה ילד כדי לעזור לה להשתקם, זה ממש חולני, צריך לעזור למשפחה להתנחם, צריך לעזור לה להשתקם, אך לא דרך ניצולו של ילד חף מפשע, אף ילד אינו נברא כדי לעזור למישהו אחר, המשפחה הם אנשים מבוגרים, וילד הינו רך ורגיש, הוא אינו "פרס ניחומים", הוא בן אדם. הערתך: "בזמן שהם שומרים עליך ועלי" היא הערה לא הוגנת, שעליה את צריכה להתנצל, כי גם בעלי נהרג בזמן ששמר עליך, להשתמש בכך כלפי אלמנה, זה עובר את הגבול. אני בניגוד לך, אינני מצפה שתמורת הגנה עלי, יולידו ילד אומלל אחר, בניגוד אליך, כואב לי על כל ילד יתום, ולא הייתי רוצה שיהיו יתומים נוספים, אולי בגלל שאני אוהבת ילדים, כואב לי עליהם, את רוצה שיהיו יתומים, לא הייתי רוצה שישתמשו ביתמות כדי לשמח אחרים, לא הייתי רוצה שישתמשו בילדים למטרה כלשהי. את כותבת: יכול להיות שמתישהו היא תשתקם רגשית, ולילד כן יהיה אב", ללדת ילד מראש למצב קשה, בתקווה שאולי המצב ישתנה, זהו הימור על חשבונו של הילד. עוד את כותבת: " ויכול להיות שהיא תקבל תמיכה נרחבת מהמשפחה המורחבת " ושוב את מהמרת, יכול להיות...... עוד את כותבת: "וחסרונו של האב יכאב פחות.. הילד יגדל לעולם ש"אבא" ביולוגי לא קיים, ומלכתחילה לא תהיה לו תחושת אבדן." זוהי שטות מוחלטת, יש מקרים לא מעטים של יתומים שיתאבדו בגלל החסר, גם ילד שמעולם לא היה לו אבא, גדל עם חסר, למרות שמעולם לא חש באבא, הוא גדל עם חסכים וחוסרים רבים.

 

[מתחברת לשרת]

נכון.

ילדים אינם שפני נסיונות, כולנו שפני נסיונות <זה כבר עניין פלוסופי אחר לדיון אחר לגמרי> קראתי את דבריך, קשה לי לאמר שאני מסכימה עם כל מה שכתבת. יחד עם זאת יש הרבה טעם בדבריך. במיוחד לאור העובדה, שאת מעורה בנושא. אני חושבת, וזו רק דעתי, שמה שטוב או רע בעיניך הוא לא בהכרח טוב או רע בעיניו של הזולת. דובר על תופעה של הקפאת זרע.. אם גבר שחושש שלא יחזור משדה הקרב, ורוצה להשאיר אחריו מישהו, זה כ"כ פסול בעיניך? האם אין בעיניך טעם לכבד את הבקשה הזו? את יכולה לאמר לגבר כזה "שכח מזה"? אני לא מסכימה עם מה שקראת לו "חולני". אולי בעיניך הבאת ילד לעולם בנסיבות כאלו זה דבר חולני, אבל למשפחה אחרת זה הבדל בין יאוש ודיכאון לשביב של אור.. למשפחה שחרב עליה עולמה ובנם היחידי נפל, זו האחזות בחיים. ואני בטוחה שתמצאי אינספור דוגמאות לשמחה ותקווה במשפחות השכול בצורת חיים חדשים. ילד הוא לא פרס נחומים. ילד הוא אור, הוא תקווה, הוא המשך, וילד כזה יכול לקבל כ"כ הרבה אהבה, תשומת לב וכל מה שתחלמי עליו.. הוא לא נדון מראש לחיי-סבל, כשם שיש אינספור דוגמאות לילדים של חד-הוריים שמחים, מאושרים ומתפקדים.. אני יכולה להסכים איתך, שמשפחה יציבה יותר במבנה של אבא+אמא+ ילדודס, אבל גם במשפחות כאלו לא חסרים חסכים! הסיבה היחידה שהגבתי לנושא הזה, היתה בשל מקרה שאני מכירה אישית. בו נשוי (יתום צה"ל, אגב) טרי מאוד, גויס בצו 8 כחודשיים אחרי חופתו. האימה והפחד שאחזו בו, שמא ילחם, ולא יחזור גרמה לו למחשבות להקפיא זרע, ע"מ ש"על כל מקרה" יהיה נצר כלשהו למשפחתו. זה היה לו חשוב מאוד מאוד.. אישית, לא הייתי מסוגלת לאמר לו את דבריך, כי עם כל הכאב והצער, יש לו זכות מלאה להמשיך את שושלתו. ובשבילו זו תקווה גדולה. זו רק דעתי.

 

[a l m a n a 7 3]

עם כל הכבוד לחייל,ויש לי כבוד אליו

מה לעשות, שאצלי בסדר העדיפויות עומדים הילדים, לפני ההורים. החייל שלפני צאתו לקרב, נתקף חרדות, ובצדק רב, ובשעה כזו, של חרדות ההגיון לא תמיד במקום הנכון, ראוי לא לעשות החלטות כאלו בשעה של חוסר ראציונלית, הבאת ילדים לעולם צריכה להיעשות בחישוב דעת מפוכח, ולא בשעת מצוקה, כי אחרי שזה נעשה אין דרך חזרה, שימי לב, כשאנו שומעים על אב שנהרג והשאיר אחריו ילדים, מיד אנו מרחמים על הילדים שנותרו ללא אב, גם כשאנו שומעים על תאונה שהיו מעורבים בה הורים לילדים, ישר אנו חושבים על גורל הילדים, מה זה אומר? שהילדים הם הראשונים לסבול מאובדן הורה, הילדים הם המשלמים העיקריים למחיר אובדן הורה, הילדים הם הנפגעים באופן הכי ישיר מחסרון הורה. "נצר" למשפחה, והמשך שושלת, אלה הם סיבות של ההורה לא של הילד, ולכן, בעיני יש בכך אנוכיות, כי, שוב, אלה סיבות שנובעות מתוך רצון ההורה ולא מתוך טובת הילד, על עניין הזכות אין ויכוח, לכל אחד יש זכות בלעדית על זרעו, אך האם זה נכון לעשות, זה עניין אחר, קשה להבין כיצד זוהי תקוותו, האם תקוותו היא שילדו יגדל בלעדיו? ואני לתומי חשבתי שכל הורה רוצה להעניק לילדיו חיים שלמים ולא חיי חסר. נכון שיש ילדים במשפחות שלמות שאינם מאושרים, אך אלו מתוך התפתחות לא טובה של המשפחה, ואין לצפות מראש כיצד תתפתח המשפחה, אך נתוני הפתיחה של ילד למשפחה עם 2 הורים, הם טובים יותר מאשר למשפחה שמראש חסר בה הורה. קשה להבין כיצד אשה שאך זה התאלמנה, שכל עולמה חרב, יכולה להעניק את מלוא האושר לילד, היא צריכה לשם כך להיות שחקנית, כדי לשחק מאושרת, או שהיא אינה כה אומללה, כי אשה שכואבת באמת את מות אהובה, בדר"כ כה אבלה, וכה כואבת, שקשה להאמין שהיא יכולה לתפקד באופן הטוב ביותר לילד, וזה לא הוגן כלפיו, כל יתום יספר לך עד כמה קשות היו שנות ילדותו, בעיקר משום שאמו היתה עצובה, ככל שהאם תנסה להסוות את עצבונה, למען הילד לא יגדל באוירה עצובה, הילד חש ומרגיש טוב מאד שאמו עצובה, וזה עובר לילד, אין טעם מראש לעשות ילד כדי שיולד למצב זה, זהו חוסר התחשבות בו. אם היה עומד בפני אותו צעיר, שאת מתארת, אני דווקא הייתי פונה להגיון שלו, ובעיקר לאחריות שלו, כדי לא לגרום לנצר שלו צער.

 

[a l m a n a 7 3]

דבר נוסף ל"מחוברת לשרת"

כתבת שמה שטוב או רע בעיני הוא לא בהכרח טוב או רע בעיניו של הזולת, אינני מבינה את דבריך אלה, הרי אני מביעה את דעתי, ממש כפי שאת מביעה את דעתך, ולכן הערתך זו אינה הוגנת, אני יכולה באותה מידה לכתוב לך, שמה שטוב או רע בעיניך אינו בהכרח טוב או רע בעיני הזולת, האם כתבתי זאת? לא, מכיוון שזכותך להביע את דעתך כשם שזו זכותי, הערות אלו אינן מקומן בפורום בו זכותו של אדם להביע דעות באופן חופשי, ואכן ניצלתי זכות זו, את יכולה לקבל את דעתי או לא, אך זכותי להביעה.

 

[מתחברת לשרת]

אלמנה 73,

זכותך להביע את דעתך. מעולם לא שללתי זאת. כל טוב לך, נעמת לי!

 

[2005אורן]

עם עובדות מחקריות אין להתווכח

http://www.horut-shava.org.il/parents/fatherhood/2need/lamb_lecture.htm http://www.horut-shava.org.il/parents/fatherhood/2need/dads_important.htm http://www.horut-shava.org.il/parents/fatherhood/2need/research.htm

 

[עדי כספי]

מאלף..תודה אורן..שבת טובה ושקטה.