גם וגם.
כמה שלא נרצה, הקהילה עוד בחיתולים שלה וסובלת מכאבי גדילה. יש אנשים שלא ממש רוצים קהילה, אלא שיהיה להם לפעמים את מי לשאול שאלות. הרבה אנשים זה מפחיד להכנס בשלב כזה. אחרים לא חושבים על זה שההשתתפות בשלבים האלה תסייע בקביעת האופי של הקהילה, ואם הם רוצים לראות קהילה שתתאים להם - כדאי להם לשים את ההשקעה שלהם כאן ועכשיו. קהילה לא בונים ביום אחד, גם לא בחודש, ולפעמים גם שנים. לדעתי, אחת הבעיות היא שגם אלו שנותנים ורוצים לתת לא מסתכלים מספיק קדימה. מסתפקים במטרות קרובות ללא חזון רחב יותר ורחוק יותר של קהילה (הנושא של חזון, בין אם בקהילה פגנית גדולה ובין אם בקהילות קטנות יותר וספציפיות יותר עלה לאחרונה כמה וכמה פעמים בכמה חוגים אישיים) - זו גם לדעתי היתה הבעיה בפעמים הקודמות - לא היה חזון כללי כלשהו משותף לטווח רחוק, וכאשר חזון אחד התנגש בחזון אחר, וחלק מהמריבות היו על אופי הקהילה, אנשים פשוט שברו את הכלים. בארץ, לדעתי האישית, אין מקום להרבה קהילות פגניות-כלליות קטנות, אנחנו מעט מדי אנשים בשביל זה. אני לא מתייחס לקהילות של נתיב ספציפי שזה משהו שונה. צריך לעבוד לכיוון מטרה משותפת וחזון משותף ולהתגבר על גחמות אישיות. עכשיו, יש שיגידו שהמטרה שהם רואים היא שהמדינה תכיר בקהילה שלנו בצורה חוקית (והרבה דיונים כבר נסובו סביב לכך), וזו לדעתי טעות לרכז את הכוח לכיוון מטרה שכזו. המטרה שלנו, לדעתי, צריכה להיות הקמה של קהילה תומכת ופלורליסטית שמתנהלת תוך כבוד הדדי לדרכים השונות וההכרה של היכולות של האנשים השונים לתרום לקהילה. זו צריכה לדעתי להיות המטרה הכללית. ברגע שאנשים ימצאו/יגיעו/יחזרו לקהילה וימצאו אותה ככזאת הם ישמחו להשאר ולתרום.