כאבי גב ורגליים בצבא..

[maayan1234200]

כאבי גב ורגליים בצבא..

שלום התחלתי את השירות שלי בצבא בחיל רגלים ויש לי קלאבפוט ברגל ימין עברתי ניתוח בגיל שנה וחצי עם גבסים ואחרי חודשיים של פעילות אינטנסיבית התחילו לי כאבי גב וכאבי רגליים ושורף לי בסופו של יום בשריר ברגל החלשה אני לא יודע אם לצאת מקרבי אם זה משהו שיכול להשפיע לי על הבריאות שלי בעתיד או שיש לזה פיתרון כגון מדרסים סוליות מגנטיות וכאלה.. תודה על התשובות ...

 

[פרלמנים]

ברוך הבא. אפשר אולי להבין...../images/Emo63.gif

ברכות על הגיוס! אם תוכל בבקשה לספר ולסדר את הסיפור? איך בדיוק טיפלו בך ומתי "הסתיים הטיפול", האם עשית פיזיוטרפיה או טיפולים בגיל מאוחר יחסית? האם טופלת בשיטת פונסטי או שיטה אחרת? אני נוטה לחשוב שבגיל הילדות זה כבר יהיה מאחורינו...או שאולי לא. באופן כללי במהלך כל החיים לא סבלת מכאבים? (שיעורי התעמלות,טיולים וכו') יכול להיות ששירות קרבי זה לא בשבילך אבל ניסית מדרסים, פיזיוטרפיה? מחכה לתשובות, ג'סיקה

 

[טאניוש]

שלום לך

מדי פעם נושא הצבא עלה בפורום, אני מקווה שמישהו יוכל לענות לך מנסיון. דעתי היא בכל אופן לצאת מקרבי. הרגל שלך לא עומדת במאמץ.

 

[מטיסת שבלולים]

שלום רב

אן פה כמעט בוגרי ק"פ בפורום. בעצם רק גוויניבר פעילה. תוכל לקרא את ההודעות שלה, ואף לכתוב לה מסר מישום שהיא מכירה הרבה בוגרים עם ק"פ וגם בדקה בכל מיני מקומות ובירוקרטייה- דברים שיכולים להיות לך רלוונטים. היא תהיה שמחה לעזור לך. לצערי אין לי פתרון, לך לרופא מקצועי. גם למאמן ספורט אולי? יכול להיות שזו בעיה שאפשר לטפל בה. האינסטינקט הראשון שלי יהיה לצאת מקרבי. אבל באמת אין לי מספיק נתונים, ואולי גם לך לא עדיין על החלטה. בהצלחה רבה תעדכן.

 

[maayan1234200]

פרטים..

בגיל שנה וחצי עברתי ניתוח והיה לי גבס ונעליים מיוחדות אני לא מבין כל כך בשיטות או במה עברתי אני יודע באופן כללי.. דבר שני אני מתלונן על כאבי רגליים וגב אבל בעצם לכולם יש את זה , אני לא יודע אם זה קורה אצלי בגלל האינטנסיביות שמופעלת על הרגל .שיחקתי כדורסל 9 שנים ואף פעם לא התלוננתי על כאבים או משהו בסגנון ממתי שנכנסתי לצבא יש לי כאבי גב ורגליים במיוחד בשריר של הרגל החלשה ,מן הסתם זה הגיוני שזה יקרה אבל אני לא יודע אם זה יכול לסכן את הבריאות שלי לטווח הרחוק. אני לובש מדרסים ,אבל לא מדרסים שמותאמות אישית לרגל עקב הקלאפוט אלה מדרסים של ספורטאים.יש לי תור לאורטופד אבל אני לא יודע אם אני רוצה לצאת מקרבי רק בגלל זה ..האינסטינקט הראשוני שלי היה גם לצאת מקרבי אבל חשבתי שיכול להיות פתרון..

 

[מטיסת שבלולים]

אני מבינה

זה באמת קשה להחליט אם זה קשור או לא לק"פ. אחרי שנים של כדורסל. באמת שווה להתיעץ עם מומחים. האמת שגם בלי ק"פ הנעליים האלו מזיקות לגו ולרגליים. בנוסף לחוסר שינה, מיטות מדהימיות וכו'. כך שמומלץ לכולם לצאת מקרבי 0-:

 

[יחיאלוש]

לצאת מקרבי ???

ואיך בדיוק המדינה שלנו תראה??. אני מקווה שהדברים נכתבו בציניות...

 

[פרלמנים]

תודה חיה!../images/Emo45.gif מסכימה אתך!

התעורר פה דיון קצת לא נעים,כשהכוונה של כולנו בסך הכל לעזור. מה שבסך הכל ניסיתי להגיד מקודם, וסליחה למי שנפגע, זה שלפני שיוצאים מקרבי צריך לבדוק לעומק. (רצוי באופן פרטי) מה גם שמעיין הביע רצון להשאר בתפקידו. בהצלחה!

 

[טאניוש]

מה הקשר ../images/Emo12.gif?

זה לא דיון מוסרי על כן קרבי/לא קרבי.

 

[יחיאלוש]

קשור ועוד איך

נכון שזה לא פורום "פוליטי", אך בכל זאת.. כשאני רואה אמירה גורפת כ"מומלץ לכ ו ל ם לצאת מקרבי"- אני לא יכולה לשתוק. ולכן הערתי שאני מקווה שהדברים נאמרו בציניות... בשורות טבות, חיה.

 

[טאניוש]

לא שמתי לב לאיזו הודעה הגבת

חשבתי שהגבת להודעה של מעיין. לא הולכת לפרש את דעתה של עידית, אבל יש שם אייקון על יד המשפט...

 

[מטיסת שבלולים]

שלום

מצטערת לעורר כאן דיון פוליטי, זו לא היתה כוונתי. הדברים באמת נכתבו עם איקון. אך - אין ספק שהתקווה שלי היא ש כ ו ל ם יצאו מקרבי, כי יקרה כאן במדינתינו תהליכים שיאפשרו זאת. כמו שכבר דורות מבטיחים, "כשהיילדים שלך יגדלו כבר לא יהיה צבא..., והלואי והלאוי". אז כן, הלואי. אני מאמינה שאם נאמין בזה ונפעל- כל אחד בדרכו- למען זה. בסוף זה יתאפשר.

 

[גווניבר]

שלום לך

קודם כל, אתה חייב מדרסים מותאמים אישית לך, ואולי גם פטור מנעליים צבאיות. על בריאות לא מתפשרים!!! תהיה עקשן מול הבירוקרטיה הצבאית. אני אישית לא הייתי בצבא, אבל שני שכנים שלי (בחורים) היו. אחד מהם התגייס עם פרופיל 45, ושוחרר אחר כמה חודשים עקב כאבים. שכן אחר התגייס לשיריון, ובמהלך שירותו החלו לו כאבים חזקים. היום (גיל 26) הוא עדיין סובל מכאבים. איני יודעת אם הכאבים לא היו מופיעים אם לא היה משרת כלוחם. בפורום אחר באינטרנט בחור בן 21 מארה"ב סיפר שהוא מנהל אורח-חיים ספורטיבי מאוד, והוא לא סובל מכאבים. כשנה אח"כ הוא תיאר את הכאבים העזים שתוקפים אותו כבר כמה חודשים. ייתכן והכאבים שמופיעים לך קשורים לגיל מסויים, ולא למאמץ פיזי. אתה שואל לגבי נזק עתידי - השריר שלך נהיה דלקתי, דלקת לא מטופלת עלולה לההפיך לכרונית. חבל עליך. צא מקרבי, יש מספיק תפקידים חשובים שאתה יכול למלא. מקסימום אם תראה שבמהלך הזמן מצב הרגל משתפר, ונורא תרצה להיות קרבי, תתנדב למילואים קרביים... מוזמן לפנות אלי גם במסרים האישיים.

 

[פרלמנים]

שירות צבאי

אולי זה לא הזמן והמקום, אבל לפני שאת רצה להוציא אותו מקרבי צריך לתת לרופאים לבדוק אותו. אנחנו עדיין לא רופאים אלא פציינטים. לא יודעת למה לא עשית צבא אבל אם הוא שחק כדורסל 9 שנים אז יכול להיות שהק"פ בכלל לא קשור לזה... מסכימה איתך לגבי הנעליים הנוראיות בצבא, אבל לא לרוץ ולשחרר אותו מקרבי. מעיין, אני מציעה לך להבדק באופן פרטי ואז לראות מה קורה. למרות שאני אמא ודואגת מאוד לבן שלי ולעתידו הבריאותי, יהיה לי עצוב אם הוא יפסיד את החוויה הצבאית. (עכשיו הוא בן ארבעה חודשים אז קל לי לי לדבר...חחח...)

 

[גווניבר]

אנחנו לא רופאים, נכון.

אבל מסגרת של אימונים או פעילות צבאית היא הרבה יותר מאסיבית מאשר של ספורט במסגרת תחביבית, אין אפשרות להפסיד אימון כי כואבת לך הרגל, או להפסיק באמצע כי אתה חייב מנוחה. גם יכול להיות שהשרירים המופעלים הם אחרים. שמעתי כבר על הרבה אנשים, גם בלי ק"פ, שבגלל שלא רצו להחשב 'מפונקים', הרסו להם את הרגליים עם שברי הליכה ומרעין בישין אחרים למשך כמה שנים,והכאבים נמשכו גם הרבה אחרי השחרור מהצבא. החוייה הצבאית היא לא משהו שהייתי מקדשת את הבריאות שלי עליה.

 

[טאניוש]

../images/Emo45.gif

וג'סיקה, גוון לא "רצה להוציא אותו מקרבי"

, הבחור שאל והיא ענתה ממה שהיא יודעת. ברור שאנחנו לא הרופאים, באותיות גדולות משמאל

כתוב שהעצות בפורום זה אינן תחליף ליעוץ מקצועי, ואני מניחה שאף אחד לא מקבל החלטות גורליות על סמך דעות בפורום אינטרנטי. קצת נפגעתי מרוח ההודעה שלך

.

 

[פרלמנים]

לפני שמתחיל כאן כדור שלג

טניה גווניבר וכולם. ההרגשה שלי היא שלפעמים אנחנו עונים באופן מאוד גורף ולא עוצרים לחשוב מה ההשפעה של התשובה שלנו. אני כן חושבת שאנשים מתיחסים לתשובות בפורום ברצינות, ולכן חשוב להיות זהירים. אם תשימו לב, גם בתשובה שלי למעיין רשום לא להזניח ולהבדק בקפידה אבל במקביל לא "להאשים" מיד את הקלאב פוט. אם תשימי לב, חלק מהניסוחים בתגובות לשאלתו מאוד רפואיים ומאוד "מאבחנים", ללא כל הצדקה-וזה מה שצרם לי. לא התכוונתי לפגוע אלא להבהיר את הנקודה.יכול להיות שרוח ההודעה היתה חד משמעית ונוקבת-סליחה. ג'סיקה

 

[טאניוש]

מה שצורם לי, והרבה בזמן האחרון

יש מן אשליה כזאת שקלאב פוט זה כלום, חודשיים של גבסים, עוד שנתיים-שלוש-ארבע עם הנעליים, וזהו זה, אפשר לשכוח ממנו. למעשה נדרש מעקב אחרי הרגל גם הרבה אחר כך. הלואי וכל דרכים יהיו פתוחים בפני ילדינו, אבל יש אפשרות שזה לא יהיה כך. זה מעודד מאד לקרוא על ספורטאים שנולדו עם קלאב פוט, ומצד שני- אני מודעת לעובדה שאולי הילד שלי לא יהיה כדורגלן. ואולי הוא לא ישרת בקרבי כי מצב הרגל לא יאפשר זאת. ואולי הוא יפספס עוד אי אלו חוויות, לא יודעת. אני לא רוצה להלחיץ או להפחיד, אני רק מנסה להיות ריאלית. הבעיות לא נעלמות אם נתנהג כאילו הן לא קיימות. נכון לעכשיו לדעתם של הרופאים הרגל של בני במצב מצויין

, אבל היא לא מתפקלת באותה זוית כמו הרגל הבריאה (יש לו קלאב פוט חד צדדי, אני יכולה להשוות), והשריר החיצוני של השוק חלש יחסית. לילד בן שנתיים זה לא מפריע כלל, הוא הולך ורץ וקופץ ומתפס והכל. ועדיין - אני לא שוכחת שזה קיים.

 

[פרלמנים]

ערב טוב, בהמשך לדיון קרבי/ ק"פ...

כל בוקר, כל ערב, כל יום מהעשירי באוגוסט השנה, אני: כל בוקר אני אומרת תודה על הבן הבריא שלי. שאין לו בעיה נורולוגית שכל כך פחדתי שתהיה, שאין לו עיכוב בהתפתחות ושהוא רואה אותי, שומע אותי ממלמל, ומחייך אלי. כל בוקר אני מנשקת לו את כפות הרגליים ואומרת תודה שיש לי בן כך כך יפה וחייכן ושהוא מקבל כל כך יפה את הנעליים שלו. כל ערב באמבטיה אני מותחת, מסובבת, מקפלת ומעסה את כפות הרגליים של הבן שלי. כל ערב, עדיין בקצת עצב, אני נועלת לו נעליים הדוקות עם מוט ברזל בניהן, ומקווה שנעלתי כמו שצריך ושיש דורזיפלקסיה ויש אחיזה והכל יושב טוב. כל יום לפחות פעמיים אני מסבירה לאנשים ברחוב, ששואלים, מה זה המוט והנעליים ולמה הבן שלי לא מסכן. כל יום אני נכנסת לפורום ומנסה לעשות טוב לעוד אמא, עוד הריונית, עוד תינוק שיבוא לעולם- בלי יומרה מיותרת, רק עצות. כל חודש אני הולכת לרופא ומקווה לשמוע רק בשורות טובות, הפחתה בשעות, פידבק על המאמץ וההשקעה. כל פעם שאני עושה בדיקת הריון אני מקווה שהיא: חיובית, נטולת קשיים, נטולת מומים, כרומוזומים עודפים או רגליים עקומות.(לא עלינו). כל יום אני חושבת על העתיד, על הצעדים הראשונים, הריצה הראשונה לזרועותי, שיעורי ספורט, טירונות, מסע כומתה. באמת, כל יום! קלאב פוט הפך, ביום אחד בשבוע ה-15 להריון למציאות שלי ושל אסף. אנחנו יודעים כמה לא קל, יש רגעים ויש רגעים, אבל זה הולך איתנו תמיד, מאותו היום, דרך הלידה, הגיבוסים, הדניס, וביום מן הימים- גן, בי"הס, טירונות, טיולים. אני מאחלת לכל אמא תינוק כמו דניאל.

תודה לכן על הכל, לא התכוונתי לעורר דיון כועס. ג'סיקה

 

[טאניוש]

כמו כולנו ../images/Emo13.gif

אף אחד לא כועס, מותר לעורר דיון ואפילו רצוי. אעדיף לעצור פה, כי יש לי תחושה שאנחנו מדברות בשפות שונות. ההודעה שלך מאד מרגשת