כאן אנחנו נפרדים...
יום אחד, בשנת 2006, שמענו לראשונה את צמד המילים "קלאב פוט". מאז אותו יום הקלאב פוט היה לחלק רחב וניכר מהחיים שלי ושל משפחתי.
בתוך העולם הזה הכרתי אנשים מקסימים, הורים (וסבתות) מופלאים, מעניינים, פתוחים, רגישים ואכפתיים, שחלקו איתי את העולם הזה-שהיה של כולנו.
זכיתי, כשדניאל עוז היה בן חצי שנה, לקבל לידי את ניהול הפורום הזה ומאז, נהניתי לשתף ולהשתתף במאות דיונים, שרשורים ופניות שאתם ואני ניהלנו כאן ביחד. הפורום אינו שלם בלעדי כל אחד ואחת שכתבו בו, אלה שכאן כבר שנים ארוכות, אלה שהיו וחזרו, ואלה שהיו בו רק לרגע...
במהלך שבע השנים האלה, זכיתי, באמת זכיתי, לשוחח שעות ארוכות עם חלקכם, ללמוד מכם, להקשיב לכם ולהכיר רבים מכם.
זכיתי לפגוש אתכם, אם במפגשים יזומים שקיימנו, או באקראי. ועם חלקכן אף נוצרה חברות אמת עמוקה, ארוכה ומיוחדת במינה שלעולם אנצור בליבי.
המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי כאן, מבחינתי, היתה שיכולתי לעזור. לעשות שינוי משמעותי במרחב הוירטואלי הענק והבלתי נתפס הזה- מי היה מאמין שזה אפשרי?
בימים אלה, דניאל יחגוג את יום הולדתו השביעי, ויעלה לכיתה ב', ובננו הרביעי יבוא לעולם בקרוב
, הקלאב פוט מאחורינו, והחלטתי לסיים את תפקידי כמנהלת הפורום.
ראיתי כאן, תחת הכינוי הכחול "פרלמנים", דורות של הריונות, לידות, הפתעות, תינוקות, רופאים, גבסים, ניתוחים, הישגים והצלחות.
ראיתי הורים, סבים, אחיינים וחברים אוהבים, דואגים, תומכים ומשתפים-כולנו חלקנו את הנחת, את ההנאה של ההצלחה בטיפול והאהבה לילדים הכי מדהימים בעולם-הילדים שלנו
...
ראיתי (ואולי אתם הרגשתם) את צוות הנהלת הפורומים ובעיקר את מיטל, שמפרגנת, מגבה, עוזרת, מבינה ועושה הכל כדי שמנהלי הפורומים (המתנדבים, יש לציין)יוכלו לעשות את המיטב עבור הפורום שלהם...
יש כך כך הרבה אנשים שאני רוצה להודות להם, לחבק אותם, להסתכל בעיניהם ובלי מילים להסביר כמה הם היו משמעותיים, תומכים, נוכחים, חזקים, אוהבים ואהובים במסע הזה שלי כמנהלת הפורום. כנראה שאם את/ה קורא/ת את ההודעה הזאת ומזדהה עם המילים..אז את/ה אחד מהאנשים האלה, שאני מודה להם בכל ליבי...
כשהתיישבתי לכתוב את ההודעה לא ידעתי מה ייצא, לא תכננתי, אבל ברגע שהאצבעות נחו על המקלדת, המילים הגיעו, וגם...הדמעות...
תודה גדולה, כנה ואמיתית לכולכם. הייתם כאן, תמכתם, יצרתם קהילה גדולה ומיוחדת. גיביתם אותי, מרביתכם פרגנתם לי בלי סוף, הרעפתם מחמאות וחיזוקים ופשוט "עשיתם" את הפורום.
אוהבת אתכם, באמת.
להתראות,
ג'סיקה
יום אחד, בשנת 2006, שמענו לראשונה את צמד המילים "קלאב פוט". מאז אותו יום הקלאב פוט היה לחלק רחב וניכר מהחיים שלי ושל משפחתי.
בתוך העולם הזה הכרתי אנשים מקסימים, הורים (וסבתות) מופלאים, מעניינים, פתוחים, רגישים ואכפתיים, שחלקו איתי את העולם הזה-שהיה של כולנו.
זכיתי, כשדניאל עוז היה בן חצי שנה, לקבל לידי את ניהול הפורום הזה ומאז, נהניתי לשתף ולהשתתף במאות דיונים, שרשורים ופניות שאתם ואני ניהלנו כאן ביחד. הפורום אינו שלם בלעדי כל אחד ואחת שכתבו בו, אלה שכאן כבר שנים ארוכות, אלה שהיו וחזרו, ואלה שהיו בו רק לרגע...
במהלך שבע השנים האלה, זכיתי, באמת זכיתי, לשוחח שעות ארוכות עם חלקכם, ללמוד מכם, להקשיב לכם ולהכיר רבים מכם.
זכיתי לפגוש אתכם, אם במפגשים יזומים שקיימנו, או באקראי. ועם חלקכן אף נוצרה חברות אמת עמוקה, ארוכה ומיוחדת במינה שלעולם אנצור בליבי.
המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי כאן, מבחינתי, היתה שיכולתי לעזור. לעשות שינוי משמעותי במרחב הוירטואלי הענק והבלתי נתפס הזה- מי היה מאמין שזה אפשרי?
בימים אלה, דניאל יחגוג את יום הולדתו השביעי, ויעלה לכיתה ב', ובננו הרביעי יבוא לעולם בקרוב
ראיתי כאן, תחת הכינוי הכחול "פרלמנים", דורות של הריונות, לידות, הפתעות, תינוקות, רופאים, גבסים, ניתוחים, הישגים והצלחות.
ראיתי הורים, סבים, אחיינים וחברים אוהבים, דואגים, תומכים ומשתפים-כולנו חלקנו את הנחת, את ההנאה של ההצלחה בטיפול והאהבה לילדים הכי מדהימים בעולם-הילדים שלנו
ראיתי (ואולי אתם הרגשתם) את צוות הנהלת הפורומים ובעיקר את מיטל, שמפרגנת, מגבה, עוזרת, מבינה ועושה הכל כדי שמנהלי הפורומים (המתנדבים, יש לציין)יוכלו לעשות את המיטב עבור הפורום שלהם...
יש כך כך הרבה אנשים שאני רוצה להודות להם, לחבק אותם, להסתכל בעיניהם ובלי מילים להסביר כמה הם היו משמעותיים, תומכים, נוכחים, חזקים, אוהבים ואהובים במסע הזה שלי כמנהלת הפורום. כנראה שאם את/ה קורא/ת את ההודעה הזאת ומזדהה עם המילים..אז את/ה אחד מהאנשים האלה, שאני מודה להם בכל ליבי...
כשהתיישבתי לכתוב את ההודעה לא ידעתי מה ייצא, לא תכננתי, אבל ברגע שהאצבעות נחו על המקלדת, המילים הגיעו, וגם...הדמעות...
תודה גדולה, כנה ואמיתית לכולכם. הייתם כאן, תמכתם, יצרתם קהילה גדולה ומיוחדת. גיביתם אותי, מרביתכם פרגנתם לי בלי סוף, הרעפתם מחמאות וחיזוקים ופשוט "עשיתם" את הפורום.
אוהבת אתכם, באמת.
להתראות,
ג'סיקה
