כאן נמחקה הודעה

[mona02]

כאן נמחקה הודעה

על ידי הנהלת הפורומים משום שלא עמדה בתקנון הפורום

 

[יונה לבנה 1]

ברוכה הבאה מונה יקרה

אצלכם לפעמים יש כאבי ראש ,,,,אצלי לפעמים אני לא מוצאת את הראש מרב כאב לב.. מונה בואי הצטרפי לבית הנחמד שלנו שתפי וונשתף גם אותך

 

[*יערית]

יונה../images/Emo24.gif ../images/Emo23.gif

כאבי ראש חולפים עם כדור קטן..והרבה שתייה, כאב לב זה עמוק יותר...אסור לתת לזה מקום, יש לטרפד את הכאב הזה בהרבה אופטימיות בהרבה אהבה ...גם עבור עצמך

ותראי שהמועקה שהיתה...לאט לאט..תתמוסס לה

וכמובן ברוכה הבאה מונה

 

[יונה לבנה 1]

תודה יעריתוש

שמעתי על הכדור הזה.................... סתם ,זה הכל בהומור ,גם כאב הראש

 

[העין ה 3]

ברוכה הבאה, מונה

ומקווה שבקרוב מאוד יהיו לכם ילדים משותפים... זה אמנם מוסיף קשיים למשפחה המורכבת, אבל זה בהחלט שווה את המחיר!!!

 

[oehhe]

שלום למונה

שבי עמנו מיד יכינו לך הבנות כוס קפה ועוגת פירורים (אני משאיר את הפירורים לנמלים) זה המקום הנכון לתנות צרותייך להתגאות בשמחותייך ולהחליף חוויות על ניהול משפחה מורכבת. בתור זה שישן בלילות ליד המנהלת, ויודע שהיא בישיבה כעת, אני לוקח לעצמי את החירות לברכך בשם ההנהלה. oehhe

 

[עלמה 3]

מונה , ברוכה הנכנסת ../images/Emo24.gif

 

[מורכב]

מונה ברוכה הבאה

אבל למה את משאירה אותנו במתח אבל מה עם ההההההההה

מורכב

 

[yaeli4]

ברוכה הבאה, מונה, שבי וספרי לנו עוד

 

[mona02]

תודה רבה לכולם! ../images/Emo140.gif

 

[הפרי האסור 2003]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

 

[mona02]

ועכשיו הסיפור שלי (קצת ארוך)

אז ככה, לבעלי כאמור יש שלושה ילדים: ילדה גדולה בת 13, ילד בן 11 וילד בן 5. אני מכירה אותם כבר 4 שנים (מאז שאני ובן-זוגי גרים ביחד). יחסיי עם הילדה הגדולה מצויינים (להפתעתי היא בכלל לא מקנאה!), היא ילדה חכמה שכיף להיות איתה. הקשר עם ילד בן ה-11 יותר חלש כי קשה לנו יותר למצוא שפה משותפת, הוא ילד רגיש וקיבל יותר קשה את הגירושין ואף המשיך לקוות זמן מה שאביו עוד יחזור לאמו. מדי פעם הוא מנסה למשוך תשומת לב על ידי אלימות כלפי אחיו הקטן וירידה בלימודים בבי"ס. אבל אלו לא בעיות גדולות... הבעיה שלי היא דווקא עם הילד הקטן בן ה-5 אשר הכרתי אותו מאז שהיה תינוק. מהתחלה משום מה היה לי קשה לקבל אותו (אולי השפיעה עלי גם העובדה שהוא לא היה ילד מתוכנן מבחינת בעלי, האקסית פשוט החליטה לעשות עוד ילד על מנת לתפוס את בעלי יותר חזק כי כבר אז היו להם בעיות...) מיותר להגיד שאני מבינה שהילד לא אשם בכלום ומגיע לו הרבה אהבה משני ההורים שאפילו לא זכה אף פעם לראות אותם ביחד. מהתחלה הרגשתי קנאה גדולה כשראיתי איך שהתינוק נדבק לבעלי ולא עוזב אותו בזמן ביקור הילדים אצלנו. במיוחד אכלה אותי הקנאה הרעה כשהילד ישן איתנו במיטה... פשוט לא הייתי יכולה לסבול זאת... טוב היום הוא כבר ילד גדול (בן 5) ולא ישן איתנו יותר וגם זקוק לפחות מגע מצד בעלי. הוא ילד מפותח מאוד ומאוד מפונק (איך לא?). עד היום הזה בעצם לא הצלחתי להשתחרר לגמרי מהקנאה שמשולבת עם רגשי אשם כלפי הילד המסכן שאני לא מצליחה לאהוב בכנות. מה אתם אומרים, כיצד לומדים לאהוב ומפסיקים לקנאות???

 

[הפרי האסור 2003]

ברוכה הבאה גם לך../images/Emo24.gif

תקני אותי אם אני טועה...הבנתי כי את מקנאת בגלל שהילד "נדבק" לאביו עוד מההתחלה והפריעה לך עצם העובדה שהיית צריכה להתחלק במיטתך עם עוד אדם שלא את ילדת. זו הסיבה לקנאה?

 

[mona02]

הבנת נכון, בערך...

תראי אני יודעת שהקנאה נובעת מאגואיסטיות שלי ורכושנות מסוימת. בכלל לא קל לי לקבל את העובדה שבעלי היה נשוי לאישה אחרת ועוד עשה איתה 3 ילדים. תוסיפי לזה שאני צעירה ממנו בהרבה ובעצמי עד לא מזמן הרגשתי ילדה... בשמחה הייתי מוותרת על הקנאה הטיפשית אבל זה לא קל! לא קל להשתחרר ולהתחיל לאהוב את כולם!

 

[הפרי האסור 2003]

גם אני צעירה יחסית מבן זוגי

ההבדל הוא שאני כבר הרבה זמן לא מרגישה ילדה

את צודקת, לא תמיד קל להשתחרר ולהתחיל לאהוב את כולם אחרי הכול, ביום בהיר אחד נכנסו לחייך 3 ילדים קטנטנים אומנם הם מהגבר שלך אך הם תוצרת של אישה אחרת ועם זה מאוד לא קל להתמודד. אם היתיי יודעת כיצד את יכולה להפטר מרגשות אלו הייתי אומרת לך בשמחה. אני בטוחה שיש חברי פורום שייתנו לך פתרונות יותר אפקטיביים מאלה שלא נתתי לך. ו...בהצלחה

 

[*יערית]

מונה../images/Emo39.gif

רוצה לנסח את דבריי שלא יצאו מהקשרם, שלא יובן שאני שופטת אותך,מבקרת אותך, או חלילה פוגעת ברגשותייך. קינאה=רגש עז מאוד....הרגש הזה כשהוא לא נמצא ועומד בפרופורציות הנכונות מאבד ממשמעו..ז"א כשאדם קנאי מאוד לX אדם מיטשטשת בעיניי מהות האהבה...רכושנות,אובססיביות,פחד לאבד..וכו'. אני מבינה שאם שני ילדיו הגדולים את פחות או יותר מסתדרת גם עם יש קושי לאחד מהם והוא ניפגע מאוד מעיניין גרושיו של הוריו, הוא לא "תלוי" על אביו...כך שזה מאפשר לך להיות קרובה כמעט ב-100% לאביו...כך גם עם הגדולה..היא ילדה שכייף להיות לידה{גם שאלה שאני שואלת..למה?מה הסיבות?}שוב גם כאן לא מרחיקים אותך מבעלך..להיפך את קרובה אליו יותר{אין קשיים } הילד הקטן..הנסיך הזה שגדל לתוך עובדת החיים שהוריו גרושים, מקבל אולי יתר תשומת לב כי...הוא מעולם לא הרגיש את משפחתו, נכון ילדים אוהבים לישון איתנו במיטה...יכולה להבין את הצורך שלו לקירבה לאביו כשהוא נפגש איתו..{רוצים להסניף כמה שיותר} ד"א גם ילדיי ישנים לפעמים איתנו ,אני יודעת שלבן זוגי העיניין מפריע,מנסים בכל פעם לעבוד על העיניין, אך הוא מקבל את הפשרה הזו לפעמים שאני מרגישה שילדיי זקוקים לשינה לצידי.....אני לא מונעת! עכשיו...את מרגישה ויודעת שאת קנאית מאוד ורכושנית לגביו אף אחד לא אשם...גם את לא אשמה שזה הדרך שלך... מציעה ללכת לאיש מקצוע שיעזור לך בעיניין, אני חושבת שלקנא לילד בן 5 בתשומת לב שהוא מקבל מאשיתו של אביו זה אומר שמשהו לא בריא שם, משהו מעוות במחשבה..אבל אני חלילה שוב חוזרת לפתיח שלי לא מבקרת את ריגשותייך...כמו שאומרים זה מה יש ואת רוצה לעזור לעצמך... תחילה תעשי לעצמך חושבים..מה את מפסידה כאשר הילד מקבל את מלוא תשומת הלב מאביו...האם את אהבתו? את הנאמנות שלו אליך?כסף?מתנות?זמן? כשתגיעי לנקודה עם עצמך ...{זה בטח לא משהו שבא מהיום אנשים קנאים הם בד"כ קנאים עוד מילדותם}כשתבחני היטב לעומקם של דברים מדוע בחרת בגבר שנישא לאחרת לפנייך והקים איתה משפחה פתאום גורם לך לקינאה.תביני שאולי הדרך שלך לראותאת הדברים או להרגיש בדברים מתפספסת. ביטחון עצמי ....ביטחון עצמי... תשומת לב ואהבה אינה נילקחת לנו ע"י הילדים נהפוך הוא...היא מתעצמת! מקווה שתמצאי תשובה לבעיה עם עצמך או עם גורמים מקצועיים, עם זה ימשיך..זה ילך ויתגבר עם הזמן...אחר כך הקינאה והאהבה שלך..תהפוך אולי..... אולי... לשינאה. מאחלת לך בהצלחה אישה

 

[mona02]

תודה, יערית, אני מסכימה עם הרבה

דברים שאמרת. אני מבינה שרגשותיי זרים לך מאוד ואפילו שאת לא שופטת אותי נראה לך שמשהו לא בריא אצלי ואני צריכה לפנות למומחה. תראי, אין לי ניסיון בזה אבל ממה שאני רואה לרובכם כאן בפורום יש ילדים מנישואים קודמים. תסכימי איתי שאם גם לי היו ילדים משלי לא הייתי מקנאה לילד של בעלי. כנראה שאז הייתי רואה ומבינה את הדברים אחרת. ואגב אני לא טיפוס קנאי, ואני לא אומרת את זה סתם, אולי עשיתי רושם לא נכון. ותאמיני לי שזה גם לא עניין של בטחון עצמי כי אני לרגע לא חושבת שאהבתו של בן-זוגי אלי נלקחת ע"י הילדים, ההיפך הוא מעריך אותי עוד יותר כשאני מטפלת בילדיו. הבעיה שלי היום כבר לא קינאה (שהיתה חזקה בהתחלה כשהילד עוד היה תינוק), אני מרגישה שככל שהוא גדל הרגשות שלי אליו משתפרים, אבל זה לא מספיק. לפעמים אני נורא מרחמת עליו, מלטפת אותו ומנסה לדבר איתו, מנסה לגרום לו להרגיש טוב, קונה לו מתנות. שלא תבינו לא נכון, הילדים נורא אוהבים לבוא אלינו (הם באים כל שבת שניה), אנחנו משחקים הרבה ביחד ובסה"כ נהנים.

 

[בונוסית]

שלום שלום לך וברוכה הבאה

קודם כול- כול הכבוד על הכנות ועל הפתיחות. לא קל לנו להגיד דברים כאלה על עצמנו. לנו יש הרי לב מאוד גדול, אנחנו אנשים בוגרים ובעלי ביטחון עצמי. מה לנו ולקנאה??. ראשית אני באמת בטוחה שיש לך לב גדול-הרי לא קל לאהוב ילדים של מישהוא אחר. לפתוח להם את ביתך וליבך. זה לא כמו לעשות בביביסיטר... אני מודה ומתוודה (ואיזו הקלה זו, ואיזה כיף שיש את הפורום הזה שנותן את האפשרות)גם אני מקנאה, קנאתי ואקנא. זה בא והולך יש לי תקופות טובות יותר ותקופות קשוות יותר. זה לא רציונאלי. זה לא הגיוני. אבל זה שם. ואני מנסה ונלחמת בעצמי להתגבר (ולהתבגר). אם את חושבת שמקור הקנאה היא בתלות הילד באב, הרי שככול שהוא יגדל, הזמן יעשה את שלו. מהנסיון שלי, כשנולד לנו ילד, הקנאה פחתה. חלק ממנה אצלי הייה מתחושה שהוא (בן זוגי) עבר חויות עם אישה אחרת. חוויות שלא עבר איתי. גם שהוא אוהב ילדים של אישה אחרת, שהם חלק מימנה. הילד המשותף, במקרה שלנו, עזר לי מאוד לקבל את הבונוסים (ילדו), להבין אותם ולרצות שהקשר יתחזק. (למרות שהוא הייה חזק גם ככה) מה דעתך?

 

[הפרי האסור 2003]

אני דווקא לא מקנאת

בקשר שהיה לבן זוגי עם גרושתו אולי מפני שהוא סבל רבות בקשר הזה. בילד עצמו ובמערכת היחסים שלו עם אביו אני לא מקנאת אם כי רוצה ששלי תתחזק ותגיע לרמה כזו שזה אוכל להחזיק, להשאר עם הילד לבד, שיאהב אותי, שירגיש עימי בנוח ועוד. על זה אנחנו עובדים וצועדים לקראת. לפעמים אני מקנאת בכל הוויתורים שהוא עושה למענו ורץ אליו כשהוא זקוק לו (ונמצא בבית גרושתו) הייתי רוצה שגם למעני יעזוב הכול וירוץ. אני זוכרת שנפלו עלי שני מדפים מעץ מלא וראשי דימם הוא לא יכל לעשות דבר מפני שבאותה תקופה בנו לא הכיר אותי כל כך טוב כך שלהגיע הנה הוא לא יכל והוריי לא היו בהשג יד. בסופו של דבר הסתדרתי לבד למרות שהרגשתי מאוד רע. אז נגיד שזו לא קנאה אם כי יותר הרצון לקבל את אותו היחס למרות שאני כבר ילדה גדולה

מה יש, גם אני רוצה שידאגו לי לפעמים וירוצו להרגיע אותי ולהיות אתי

 

[rolan]

על קנאה וסלחנות

אני כל כך מבינה את עניין הקנאה זו אינה קנאה לשמה זה הרצון הזה, לקבל מבן הזוג את המקום הראוי כמו שכתבה על כך פרי... אצלנו אין קנאה אך היתה גם היתה בהתחלה מן מלחמה קטנה בין חתלתולית וביני, משהו בין הקנאה לכעס... היא רצתה את אבא ומן הסתם גם אני רציתי את אבא (לא שלי...) שלה... ברגע שהבנתי, שהילדה נקרעה מאביה ביד קשה וזדונית, לא בגלל שהיא בחרה ואני למעשה תקועה לה כמו עצם בגרון... השתחרר הפקק ועברתי לסלחנות... יכולתי לקבל יותר בקלות את נסיעותיו של אוהי אליה (היא לא הסכימה בהתחלה לשמוע את שמי), יכולתי לקבל את הקריזות שלה ואת הנסיונות של אוהי לרכך אותה. הסלחנות, רק הסלחנות תעזור במקרים כאלו...