כביית מנוע אחרי המראה

צור בנר

New member
כביית מנוע אחרי המראה

בטיסותי כמדריך מלווה טייסים בטיולי טיסה בארה"ב, אני אוהב להדגים לשותפי לדרך כמה דברים שלא יוצא להתנסות בהם באימונים בארץ. היתרון הגדול של ארה"ב הוא שניתן למצוא שם מנחתים לא מבוקרים, אשר אין בהם פעילות כלל או פעילות מעטה ביותר, ובהם ניתן לנסות דברים, בצורה בטוחה, ללא סיכון עצמי או סיכון של מטוסים אחרים בהקפה. אחד הדברים שאני אוהב להדגים הוא כביית מנוע אחרי המראה תוך התיחסות לשאלה: " האם לפנות לאחור לכיוון המסלול או לא?" בדרך כלל, התשובה היא בפירוש "לא" - אם "הולך" מנוע - נחת ישר לפני או ב 45 מעלות לכיוון הטיסה. בהדגמה אשר אני מבצע, איני רוצה לומר "כן" כתשובה לשאלה, אלא פשוט לתת חומר למחשבה, ולהראות כי ישנם מקרים , ואפילו רבים, אשר הפנייה לאחור למסלול הינה הדבר הנכון לעשותו. ראשית, יש להדגיש כי אין מדובר בכביית מנוע בגובה מתחת 400 רגל מעפ"ש, סיטואציה בה נראה לי כי אין לשקול בה פנייה חזרה למסלול . ההדגמה אותה אני עורך מתבצעת כך: מוצאים מסלול באורך של כ 3000 רגל, או מדמים את האורך הזה ע"פ "סימון" בזכרון של נקודת ה 3000 רגל על המסלול. ממריאים המראה רגילה, ובגובה שבין 400 עד 500 מעפ"ש, אני מוציא מאייד וסוגר לסרק. מיידית אני מוריד אף בחדות ונכנס לפנייה של 45 מעלות נגד כיוון הרוח, על מנת לצמצם את רדיוס הפנייה. בפנייה אני שומר על מהירות 65 (ססנה 172), דבר אשר מביא לעיתים קרובות את אתראת ההזדקרות להשמיע קול. אני מכוון את אף המטוס לתחילת מסלול ורואה האם אני מגיע. אם לא - הליכה סביב. הסבר: ע"פ חומר שקראתי ווידאו של בארי שיף שראיתי, זווית הטייה של 45 מעלות היא הפשרה הטובה ביותר בין: שיעור הפנייה המקסימלי, רדיוס פנייה מינימלי, סכנת הזדקרות במהירות בה נעשית הפנייה, תוך התחשבות באפקט הפאניקה של הטייס כשכבה מנוע אחרי ההמראה. מהירות 65 אינה המהירות לגלישה מיטבית בזמן הפנייה, עקב הגידול בזווית ההתקפה, אלא היא עוזרת בשמירת רדיוס קטן יחסית של פנייה. יש לזכור שברוב הפעמים אנו ממריאים עם רוח אף, ורוח זו עוזרת להביא אותנו למסלול לאחר הפנייה לאחור. את הפנייה, יש לבצע תמיד לכיוון ממנו באה הרוח. תוצאות: מגובה 400 רגל עם רוח גב (שהיתה רוח אף בהמראה) של כ 5 עד 10 קשרים, במסלול שאורכו כ 1000 מטר, הצלחתי להגיע למסלול באובר שוט של כ 10 עד 15 מטר מסף המסלול. ללא רוח כלל, היו מקרים שהיה אנדר שוט קטן ונאלצתי ללכת סביב. מסקנה (לדעתי האישית והלא מחייבת בלבד): א. אין לפסול תמיד את הפנייה לאחור בכביית מנוע אחרי המראה בגובה שמעל ל 400 רגל מעפ"ש ורוח אף בהמראה על מסלול שאורכו מעל ל 1000 מטר. ב. לפני המראה, יש לקבוע בתדריך ההמראה, מה יהיה הגובה, אם בכלל (כתלול באורך המסלול, המטוס, משקלו, טמפ´, רוח וכד´), שבו , בכביית מנוע, תנסו לפנות לאחור (כמה פעמים אנו באמת עושים תדריך המראה?) הערה חשובה: לפני שתרגישו שתוכלו לבצע פנייה שכזו, נסו את התמרון מספר פעמים עם מדריך מנוסה במנחת ללא תנועה אוירית ובמקום בו ביצוע התרגיל חוקי. אם יש הרוצים לנסות זאת - אשמח להיות המדגים (כמובן שלא בהרצליה, חיפה או שדה דב...)
 

רן בג

New member
אתה מפספס כאן משהו...

למרות "שהמומחיות" שלי היא באזמי"ם נראה לי שאתה מפספס כאן משהו עקרוני לחלוטין...הרעיון של "התנהגות בחירום" הינה לגרום למתרגל (בכל נושא שהוא -לאו דוקא טיס) לבצע "פעולה תכופה ומעצורים" ללא כל שיקול דעת. בנוהלי צניחה או אפילו הפעלת נשק בודאי שנתקלת בדבר זה. הרעיון שאתה מביא כאן, שבדר"כ "יש להמשיך ישר אולם במיקרים מסוימים לא" הינו בניגוד מוחלט לפסיכולוגיה של "פעולה בחירום".(הכנסת שיקול הדעת) הרעיון הוא - קרה לך A , אתה צריך לעשות B.אני בכל מקרה (למרות שאיני מדריך..) אמליץ "בשיחות מרפסת" ללכת קדימה ולנסות לנחות.
 
צודק.

תשים לב שבאמת כל האימונים שאנחנו עושים למקרי חירום עובדים בצורה כזו. ספציפית למקרה של אבדן מנוע אחרי המראה, יש פה המון משתנים. אפילו אם אתה עושה תדריך לפני המראה לך תדע איך תגיב אם זה באמת יקרה. מה אם המנוע לא עבד טוב מלכתכילה והגעת לגובה החלטה רחוק יותר? מה יקרה אם תתמהמה כי אתה בדיוק 10 רגל לפני גובה החלטה. אני יודע שבחיפה אם הולך לי מנוע אחרי המראה אני מכוון על החוף. בכל מקרה. הוודאות הזו מונעת ממני לבזבז את השניות בהתלבטות מה לעשות ותיתן לי אפשרות טובה יותר לשרוד. אין ספק. אני מסכים עם רן ב100%.
 

dantzur

New member
תגובה ללא שיקול דעת?

לצערי הרב איני מכיר תגובה אוטומטית המתאימה לטווח רחב מספיק של מצבים. לעניות דעתי חלק חשוב מעבודתו המסודרת של טייס נעוץ בהיכרות עם עץ ההחלטות ועבודה לפיו, כאשר חלק מקביעת המיקום בעץ נעשה בעת ההכנה וחלקו בשעת הצורך. גם בנשק הפעולה אינה אוטומטית אלא תלויה בסוג הנשק (לגבי מצנחים, לא השתמשתי במספיק סוגים כדי להעיד, אולם האם רצף הפעולות זהה אם מדובר במצנח צבאי עגול או במצנח מזרון המיועד לצניחה חפשית? דומני שאופן השימוש ברזרבי שונה מעט), לא כל שכן כאשר מדובר במטוס שונה, שדה שונה ותנאים שונים. התדרוך שצור הזכיר לפני המראה חיוני ואינו מוקנה כהרגל לטייסים בארץ וחבל. התדרוך נועד בדיוק לרענן את ההחלטות המיידיות בהתאם לתנאים המשתנים כדי לאפשר תגובה מהירה ו**מתאימה**, ולא רק תגובה מהירה אשר יכולה להיות לא אופטימלית במקרה הטוב והרת אסון במקרה הרע. אפרופו צניחה ופעולה אוטומטית, נזכרתי בסיפור עצוב של צניחת מחאה באל-קפיטן ביוסמיטי, בה נהרגה צנחנית BASE כיוון שחיפשה את ידית המצנח במקום הלא נכון כיוון שלא צנחה עם מצנחה הרגיל...
 

צור בנר

New member
לא לכך התכוונתי

ברור לי לחלוטין כטייס ומדריך, שהפעולות בכביית מנוע אחרי המראה צריכות להיות ברורות ומיידיות לטיס, ואין להכניס שיקול דעת באמצע החירום. לכן, הנקודה שטענתי לה בהודעתי המקורית, היא להכניס נקודה למחשבה לפני שקורה חירום שכזה, על מנת שטייסים יתרגלו גם דרך אחרת ויחליטו האם ביכולתם לבצע תמרון כגון זה שהצעתי, תמרון שיציל את חייהם. לכן גם הוספתי שיש לתרגל זאת עם מדריך מוסמך ומנוסה, אשר יוכל לחוות דעתו ולומר לטייס אם הוא יכול לבצע בבטחה חזרה למסלול. לגבי הביצוע עצמו - אין בעייה להגדיר בתדריך גובה שמעליו חוזרים לאחור, אם תרגלת את התמרון בתצורה בה אתה טס באותו רגע. אין אני אומר שיש לעשות זאת בכל פעם, וגם לא בכל שדה. גם אני בחיפה אנחת על החוף ולא אעבור מעל הכביש בדרך חזרה לנחיתה רק כי אני יודע שיש סיכוי מצוין כי אגיע. לעומת זאת, במסלול הארוך במגידו, אעדיף לחזור למסלול מגובה 600 רגל מעפ"ש כשהרוח בגבי. לסיכום: מטרת הודעתי היתה להכניס נקודה למחשבה, שתניע תרגול עם מדריך כדי שבסופו של דבר תעמוד לרשות טייסים אופציה נוספת בהמראה משדה, אשר בתנאים המתאימים (לאור נסיונם) יוכלו להגדיר חזרה למסלול. אין הכוונה שטייס יקרא את השורות שכתבתי ויגיד: "פעם הבאה שיכבה לי מנוע, אנסה לחזור למסלול..."
 
מסוכן ביותר

במקומך,לא הייתי אפילו מציע לחשוב על פנייה לאחור בגובה זה מעטים ואולי רק מבין המנוסים ביותר,יצליחו בביצוע קר ומחושב של פנייה כזאת בחרום אמיתי. מוכר לך מקרה ירון ניב?-טייס מנוסה וראה התוצאה רוב טייסי הססנה בארץ שאני מכיר,כולל אותי, הינם טייסים לא מנוסים מספיק לביצוע מהלך כזה בחרום. לא מציע לאף אחד לחשוב אפילו על פנייה לאחור במצב ובגובה המתוארים.
 
מאמר בנושא

למי שרוצה קצת להתעמק, ועדיין לא קרא, ראו הקישור. צור, מכיר המאמר הנ"ל? דודי.
 
האם לחזור לשדה - דעתי בנושא

אני דווקא מסכים עם צור. יחד עם זאת יש לי תחושה שדבריו לא הובנו כראוי: צור לא המליץ לחזור למסלול כנוהל קבוע בחרום. צור המליץ לתרגל (עוד ועוד) ולאחר שאתה מתורגל בנושא, מכיר היטב את המטוס שבו מדובר (ולכן התרגול אפקטיבי במיוחד עם המטוס הוא שלך), ומתקיימים התנאים המתאימים, החזרה למסלול בטוחה יותר מנחיתה בשטח. יתרה מזאת, לא בכל סוף מסלול יש שדה מוכר ומתאים לנחות בו לאחר המראה והחזרה יכולה להיות התקוה היחידה לצאת מהענין בשלום. צור הזכיר את "בארי שיף", דמות ידועה בענף התעופה בארה"ב. בזמנו (נדמה לי ב - 1995) תרגמתי מאמר שלו שפורסם בירחון "באויר" שבו מתואר כל ההליך כולו, התנאים המוקדמים והשיקולים. מכאן, שהחיים לא תמיד כל כך פשוטים למרות שכולנו שואפים למצב של "פתרון אחד אולטימטיבי לכל הבעיות כולן" זה מצב שקיים רק באגדות ובספרי הלימוד. לדוגמא: מנוע כבה ביציאה מחיפה ואתה כבר מעל קו החוף, לחזור או - ישר קדימה למים ? המראה משדה הררי (כמו ירושלים ז"ל), לאן לטוס, חזרה או לבולדרים שלפנים? - למי שתרגל חזרה למסלול יש אופציה, למי שלא אין !! והכי חשוב לזכור - נחיתה לא מתוכננת בשטח היא לא פקניק ! זו לא אלטרנטיבה בין לנחות בשלום (ישר לפנים) לבין לההרג (לחזור למסלול), זה האם יש לך אופציה נוספת לצאת בשלום, או לא. יוסי מיליס
 
מה עם תירגולים?

למה לחרוש בתאוריות על גבי תאוריות ולהכניס לאנשים רעיונות לא בריאים לראש? ברור שרצוי לתרגל על מנת שתהיה אופצייה נוספת. האם מישהוא בארץ מתרגל? האם יש היכן לתרגל? קרא בעיון את המאמר שדודי היפנה אליו. העניין מסובך יותר מדי,לדיון פשטני כאן בפורום. ה"פחד" הוא כמובן שמישהוא מהטייסים כאן,יכניס לעצמו לראש שהוא יכול לבצע את התימרון בחרום ואז (ראה מיקרה ירון ניב)
 

צור בנר

New member
אני לא תומך בגישתך

"להכניס לאנשים רעיונות לא בריאים לראש?" - עם כל הכבוד - אני חולק על דעתך. הרעיונות האלה יכולים להציל אנשים שיתרגלו אותו. מדוע לא להעשיר את האנשים עם רעיונות שונים? את המאמר קראתי כבר לפני כשנתיים ולכן הדגשתי את התרגול הרב אשר חובה שיבוא לפני החשיבה על ביצוע החזרה לאחור, אם בכלל. העניין לא מסובך "יותר מדי". הוא רק דורש תרגול רב ונסיון. אם בפורום לא נדון בו, אזי כיצד נעביר בינינו דברים ורעיונות מעין אלה?
 
תירגולי חזרה למסלול

תקרא את מה שכתבתי: "מסובך יותר מדי,לדיון פשטני כאן בפורום" אני בעד תירגולים בנושא ואף ניסיתי בעבר להציע זאת בבי"ס מסויים תגיד לי מתי והיכן אתה מתרגל זאת בארץ
 
אני תרגלתי את הנושא הנ"ל עם צור באר

הפלא ופלא,אמנם לא מהפעם הראשונה,אך הענין עבד. לתרגל, כדי שתהייה בחרום אופציה להחליט-חובה. לבצע זה כבר לשיקול דעתך שמעון שכטר
 
צור - אם יש בידך AOPA PILOT

תמצא את AOPA PILOT של חודש יולי. שם יש מאמר, ניתוח, מעניין בדיוק על סוגיה זו. בגדול- מוצע שם ממש לחשב וללמוד לפי מטוס ולפי נתוני ש"ת כיצד לבצע ומתי חזרה לשדה. הדבר באמת מורכב ודורש אימון מדויק. הייתי שמח לראות תגובות על המאמר מפי חברי הפורום.
 

צור בנר

New member
זה בערך המגזין היחידי שאני לא מנוי

עליו, אך אנסה לחפש את המאמר באתר ה AOPA תודה
 

mayafit

New member
הרצליה - 29, כיבוי מנוע - היכן נוחת

בואו נהיה מעשיים. לפני כל המראה מהרצליה אני שואל עצמי היכן אני נוחת אם כבה לי מנוע בגובה 100 עד 200 רגל. ישר פנים? חניה, תחנת תדלוק, שורת ברושים. שמאלה? כים ניר וכו´. ימינה? מטעים. אז מה עושים לכל הרוחות, ויפה שעה אחת קודם!
 
תשתדל לנחות ישר לפחות אם אין ברירה

ואתה חייב לנחות בשטח "מלוכלך"... כשאני אומר ישר אני מתכוון - כנפיים ישרות. בהרבה מקרים - טייסים שנחתו בתוך עצים ובלאגן ונכנסו לתוך מבנים ואני לא יודע מה עוד - נותרו בחיים - כי המנוע פילס להם את הדרך. הוא כבד , ולכן התנע הקווי שלו גבוה. נחיתה בלתי מיושרת עם האופק - בין אם ככה ובין אם אחרת - תגרור סיכויי הינצלות נמוכים. קראתי על זה מאמר ארוך - מסתבר שהדרך הטובה ביותר להחלץ מתאונה (עזוב נזק למטוס) היא בהתרסקות במהירות נמוכה ככל האפשר (כי קיים מושג שנקרה "עוצה הרסנית" המבטא את "כמות הנזק" שנגרם למטוס או יותר נכון - עוצמת ההרס שייגרם לו וקיימת משוואה סטטיסטית דיי חד משמעית ומדוייקת אשר בה העוצמה ההרסנית עומדת בריבוע למהירות המטוס בעת ההתרסקות) ועם כנפיים ישרות ואף גבוה. שלא נתהפך לצדדים ושלא נתהפך קדימה. מסתבר שהעניין לא טריוואלי - הרבה טייסים ניסו לפנות בגובה אפס לשטח פחות מלוכלך אולם כתוצאה מכך פגעו בקרקע כשהם אינם ישרים והתהפכו או נהרגו.הם גם שקעו מאוד ברגע שניסו לפנות. בססנה,שם הדלק נמצא למעלה בכנפיים , קיים גם שיקול של להרחיק אותם מהקרקע,כמה שאפשר. מכאן - שאם אתה כבר בגובה נמוך,אין לך איפה לנחות ואתה בכל מקרה עומד להתרסק - תיישר כנפיים,ותנסה לגרום לכך שהפגיעה תהיה במהירות איטית - אם אתה על מסלול ומולך יש ליין של מטוסים לדוגמא - אולי עדיף להרים מדפים וליפול על הקרקע בכדי שתוכל להפעיל את הבלמים כמה שיותר מוקדם, וכך לפגוע בליין במהירות נמוכה יותר... או אולי אם אתה מעל בולדרים ועצים אז כדאי להציף כמה שיותר בכדי ליפול במהירות נמוכה על הצמרות... לעניין מה שצור כתב : יש גם על זה מאמר , אם אני לא טועה בלקט, שטוען שמתחת ל 700 מעפש עם רוח אף לפחות - אסור לבצע פנייה חזרה . הפעם היחידה בה תירגלתי פנייה חזרה היתה במבחן - מייד לאחר ההליכה סביב מהמנחת בו תכננתי לנחות נ.א הוא סגר לי שוב מנוע - היה לי גובה , הכל היה סבבה- ואפילו הייתי באובר שוט לא רע - רק שמייד לאחר קו העצים המתין לו קו מתח גבוה , שמנע את הגישה לשדה מהכיוון בו פניתי... הצעתי לעבור מתחת לקו החשמל - אבל זה קצת הרגיז אותו אני חושב,אולי כי זה הצביע על זה שבמקום להפנים את הלקח של "לא חוזרים לשדה" התחלתי לחפש את ההצדקות לכך שכן פניתי , ואולי זה כן היה מצליח וכולו וכולו... לדעתי המבט הראשוני צריך לחפש שדה מלפנים - אם אין ברירה וממש לא מוצאים שום דבר שאפשר אולי לנחות בו - אז מסתכלים על הגובה, המהירות והרוח ושוקלים להתסובב. תרגול של העניין לדעתי שווה את הזמן טיסה: אם היית חייב לחזור , היו לך את הנתונים אבל לא ידעת לבצע זאת כמו שצריך (ובהחלט יש מה ללמוד - זה לא ביצוע פשוט) אז תהיה לך תחושה אדירה של פספוס, ועוד כמה תחושות עוד פחות נעימות ...
 
למעלה