אין לי הגדרה מוצלחת לילדותיות
בעיקר כי אני חושבת שזה תלוי נסיבות, כלומר ביחס למשהו. למשל בתחום מסוים ילדותיות יכולה להתפרש כדבר אחד, בתחום אחר כדבר אחר.
בגדול, אנסה להסביר פחות או יותר אילו דברים אני כן מוצאת בהם ילדותיות לפעמים.
למשל, אדם חסר שאיפות בחיים, מרגיש לי ילדותי.
אני מאמינה שכל אחד צריך להתקדם לאנשהו והשמיים הם הגבול.
קשה לי עם אנשים שלא רוצים ללמוד משהו בשלב כלשהו בחייהם (מבחינתי שיהיה קורס בניית ציפורניים ולא תואר אקדמי) או שואפים להתברג גבוה במקום בו נמצאים או לשנות כיוון (אני מדברת על אלה שלא מצאו את ייעודם ו/או לא טוב להם במקום בו הם נמצאים בחיים).
בעיני, השאננות או האזילת כוחות או רצון ללמוד ולהתקדם מצביעה הרבה פעמים על ילדותיות כי לרוב זה בא ממקום של חוסר מחשבה מקיפה על החיים או על העתיד או מחוסר כיוון בסיסי לחיים והמציאת כיוון הזה היא חלק מההתבגרות והגדרת הזהות שלנו בתוכה.
אני מרגישה ילדתויות בחוסר רצון או יכולת להתחייב.
זה יכול להיות למקום עבודה, ללימודים, לזוגיות וכו'.
מבין אלה שמניתי, הקושי האישי שלי ההכי גדול הוא בתחום הזוגי.
אין לי כרגע זוגיות ואני גם לא רואה את זה קורה בתקופה הקרובה. לא שאני פרפר או לא יכולה להתחייב לנאמנות, בדיוק להיפך.
פשוט קשה לי (בשל כל מיני אכזבות שחוויותי בחיי, לאו דווקא התחום הרומנטי) להתחייב למישהו חדש שאני מכירה. לא יודעת להסביר ממש למה אני מתכוונת...
בעיני, זה מרגיש אפילו לי ילדותי, הבריחה הזו...
מה עוד? יש עוד!
למשל, מי שלא חי עם רגליים על הקרקע. שחי חיים שהם נטו בילויים- יכול להיות שופינג, בתי קפה, מסיבות וכו' וזה מבלי להסתכל על החיים כמו שהם באמת.
צריך לדעת להרוויח ולהתפרנס ולא להרגיש שהכל בטוח, גם אם ניחנת בהורים מיליונרים, אי אפשר לחיות על חשבונם כל החיים. שיעזרו, מברוק!
יש אנשים שלא יודעים מחירים של שום דבר או כל מיני דברים בסיסיים אחרים, שזה בעיני לחיות לא מחובר למציאות וזה ילדותי.
דבר אחרון ילדותי שנזכרתי בו, זה דווקא משהו בי.
זו התפנקות בנושא אוכל. אני מאוד אוהבת לאכול (ורואים את זה) אבל יש דברים שאני לא אוכלת או לא אוכלת באופן מסוים או לפי מצב רוח מסוים וזה הרבה פעמים מתפרש אפילו בעיני שלי כילדותי.
כמובן שיש עוד, כתבתי רק מה שעלה לי כרע בראש...
אני רוצה את ההגדרה שלך.
