אשתי מתמחה בעיקר בציירי הרנסאנס, ויכולה להתעניין בתקופות מאוחרות יותר אבל לא מעבר לסוף המאה ה-19.
במה שנוגע לרנסאנס היא יכולה להיות לגמרי מעצבנת. יכולה להתחפר לעומקים שאתה עומד איתה מול ציור של איזה שמן ותקבל על הציור הרצאה של שעה וחצי, מי זה השמן הזה, באיזו שנה הוא נולד, מי היתה אשתו ומי היה אבא שלה, מתי הוא הזמין את הציור וכמה הוא שילם עבורו, וזו תהיה הרצאת המבוא. על הציור הזה בלבד. בקורס המלא נדון בשיטות ובמסמכים ובארכיונים מהם השיגו את התובנות האלה על כמה הוא שילם על הציור. באיזה לייזרים השתמשו בשביל לחקור שכבות בציור ומה המשמעות של הקו הזה מצד שמאל שמתעקל ימינה ולא שמאלה כפי שהיה צריך להיות.
בסוף ההרצאה אתה לא זוכר כלום.
יש לה בעיה, אני אומר למעשה סטייה, שהיא נורא מתעניינת בזייפני ציורים ובזיופים. יותר מעניין אותה העבודה המזוייפת מהמקורית. כשהסתובבה בעולם לפני הקורונה היתה נפגשת עם זייפנים רציניים, מבלה איתם ומדברת איתם על העבודה שלהם. גם רכשה עבודות שלהם. היא אומרת שיש זיופים ששווים יותר מהמקור.
זו אשתי.
על תומרקין אני לא חושב שיש לה דעה.