זוכרים את הסרט דלתות מסתובבות? באופן קצת אירוני זה היה הסרט האהוב עלי כשהייתי ילדה. בכל אופן, יש שם את הרגע הזה, שבו גווינת' פאלטרו צריכה לעלות על הרכבת, ומשם החיים שלה מתפצלים לשניים- איך הם ייראו אם תפספס אותה, ואיך הם יראו אם היא תספיק. אני חושבת שהימים האחרונים היו הרכבת שלי, ואני עדיין לא יודעת להגיד אם עליתי עליה או פספסתי אותה מה שבטוח- אני מחוץ ל-Comfort zone שלי, אולי בפעם הראשונה בחיים
אהבתי את התיאור ששמת כאן בפורום והייתי חייבת להכנס לבלוג שלך. כבר עשיתי מנוי (RSS) ומצפה לקרוא רשומות נוספות שלך. שיהיה בהצלחה עם הכתיבה, בבלוג, ובחיים בכלל.
בעקרון, אני לא נכנס לקישורים שלא מספרים לי קצת לפני זה מה יש בהם. כמו שכתבת, יש כל כך הרבה מה לקרוא, למה שיקראו דווקא את מה שאת כתבת? אבל יכול להיות שזה רק אני...
זה היה לצורך הדיון. עכשיו למשל, עם ההסבר הקטן הזה, משך אותי יותר להכנס ולקרוא. זה כל מה שרציתי להגיד - שלוש ארבע מילים על מה הרשומה/ בלוג. לא יותר. נכנסתי ואני קורא ושולח חיזוקים וחיבוקים... והמון המון בהצלחה