יש דברים שאי אפשר להאיץ
"יש דברים שאי אפשר להאיץ, אמרת לי בקפה, בימים האחרונים של הבימה. אתה ישבת ואכלת פסטה עם רוטב שמנת ועגבניות. ואני חשבתי על הדיאטה שהתחלת רק לפני שלושה ימים. ברור שזה כבר לא עובד. כבר חצי שנה שאנחנו לא, ואף פעם לא היינו יותר כן. מצחיק איך מה שלא עבד במסגרת ההיא פתאום מסתדר בקומפוזיציה הנכונה, בשילוב הצבעים, בכנות, ואפשר לתלות על הקיר את הציור שלנו. יש לך ניסיון, אתה יודע לקרוא אותי, ככה לפחות אתה חושב, אבל אני לא ספר ולא עיתון. אי אפשר לקרוא אותי, ואי אפשר להכיר אותי, כי גם אני לא מכיר את עצמי. אכלת את הפסטה שלך והסתכלתי עליך באדישות החמודה שלי. לא הפריע לך שאני לא אוכל. שאין לי עכשיו חמישים שקל להוציא על פסטה. עוד כמה ימים יהרסו את הבימה, סיפרתי לך או לעצמי. הבניין הזה עתיק יותר ממני וממך, ואתה נותן לו את הכבוד ומעביר עליו מבט לפני שתחזור להסתער על רוטב עגבניות ושמנת. נהנתנות. איזה תכונה של מגניבים." ההמשך בבלוג שלי:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=adamben אשמח לראות אתכם שם
