הסכום הוא שר' כשר מתרץ/לא-מתרץ
שגיאות נסח בודדות בזוהר מתוך עשרות, ואינו נוגע בבעיות החמורות יותר. אמרתי שמוטיבים מיסטיים יהודיים מפורסמים מסויימים היו קיימים זמן רב כבר קודם לכן וטבעי שנזכרו כבר קודם ל- 1286 בכתבי גדולי ישראל. אולם, רוב הקשיים נותרו ללא הסבר: (1) אף אחד מגדולי ישראל שלפני 1286 אינו מזכיר את החבור (2) אף אחד מגדולי ישראל שלאחר 1286 אינו מעיד שראה את כתב-היד (3) אין הסבר למציאות _עשרות_ מנהגי _ימי ביניים_ _ברורים_ שזוהה מקורם, גם של אשכנז וגם של ספרד, בחבור עליו נטען כי נכתב במאה הראשונה. (4) מילא שגיאות ארמית, אולם, _אין_ הסבר למציאות עקבות תחביר _ספרדי_ בטקסט שנטען עליו כי נכתב במאה הראשונה. (5) זוהו מקורות תלמודיים מהם נשאב תאור אידילי של ארץ-ישראל (6) העדות המלאה של ר' יצחק דמן עכו אינך מבדיל בין דמיון למציאות: השכינה, או כל פקטור מיסטי אחר, _אינו_ בבחינת הסבר קביל בחקירה מעשית מן המין שלנו בענין מקורו וזמנו של כתב-יד. עצם נסיגה מעין זו ל"הסברים" ממחוזות הלימבו - היא הודאה בהעדר הסבר. צריך להדגיש כי בנגוד לתורה ולתושב"ע אשר בקשר אליהן _קיימת_ מסורת מסירה אמונית רציפה ובלתי שבורה, אין כלל אבק זנב שמץ מסורת מסירה בקשר לזוהר. החבור מופיע פתאום ב- 1286, מלהיב את כולם ברמיזות מיסטיות לגאולה שלא מגיעה אף פעם, וכעת מנסים ליצר עבורו מסורת מסירה. העדר מסורת מסירה, ביחד עם כל הקשיים להם מודעים למדנים אורתודוכסים - גורמים לכך שחלק גדול ביהדות אינו מקבל את טענות המסורת המפוברקת. כלומר, בעוד שביהדות _אין_ מחלוקת על מסורת מסירה לגבי תורה ותושב"ע, _אין הסכמה_ כלל על מקור הזוהר. "מקובלים" ו"אנשי שטח" עממיים טוענים שמקורו שמימי, אורתודוכסים למדנים ובעלי חשיבה בקורתית אינם מקבלים זאת. זה אומר הכל על הזוהר, לאור טיבה של אמונה כמו היהדות ויחסה ל- scriptures. אשר להספק ה"מופלא" של ר' משה דה לאון. הבחור נהל אורח חיים פזרני ללא מקורות הכנסה מוצקים, ומקור הכנסתו היחיד היה החבורים המיסטיים שהפיק בקצב. גם אצל כותבי רומנים מקצועיים של ימינו רואים הספקים כאלה. זו פשוט סוג של מיומנות, בצרוף כשרון. ר' משה דה לאון לא היה עם-הארץ...