וכאן הגענו לנקודה
שעומדת בבסיס השנאה שלך, בבסיס הכאב שלך על כך שהנכתב הוא על המתנחלים. תקשיב, שוב. בפעם המאה. כשדנים על כיוון אחד, לא כל הכיוונים צריכים להיות מוזכרים. ללא ספק, החיילים גם הם עברו טראומה. אבל הם ממשיכים בחיים שלהם, משפחה, אנשים שהם מכירים סביבם, בית, שיגרה. עליהם לא נכפה דבר. הכל נעשה מרצומם. כן, זאת תקופה קשה להרבה אנשים במדינה. מתנחלים וחיילים. אחד צריך להבין את השני. ועוד דבר, לוחמה פסכולוגית? מונח יפה, גם הוא שלוף מהתקשורת. בני האדם האלו, דיברו מהלב הוציאו החוצה. כן היו התבטאויות לא ראויות, אבל לא תמיד בן אדם יכול לשלוט בעצמו {מדברת על ההתבטאויות הפחות קצוניות דווקא}, בטח לא בשעת צער, בטח לא כשכואב לו. תנסה להבין.