כותבת ומקווה לתמיכה כלשהי

[נישנושיט2]

תודה על התגובה

ועל הלינק

מיותר נראה לי לציין שבחיים לא אמרנו לה מילה רעה על אמא שלה וגם כשהיא טוחנת שוב ושוב סיפורים מהיומיום שלה ושבכולם מככבת אמא שלה אז תמיד אמרתי דברים טובים כמו "איזה יופי שאמא עשתה לך והכינה לך ובלה בלה בלה".
אני לוקחת לתשומת לבי את התגובות שלכן...

 

[רפסודיה]

מבינה שקשה לך

אבל את מתייחסת לילדה כאילו היא מקור כל הרע שלך. הפכת אותה לשעיר לעזאזל במקום לקחת אחריות על חלקך במצב. גם לבעל שלך יש חלק בזה אבל גם לך. וכשהתחתנת עם גבר + ילדה קטנה זו העסקה בילט-אין. היא תגדל ובהמשך אולי יהיה קל יותר אבל כעת היא רק בת 5+.

 

[רפסודיה]

עוד משהו- מקוה שיש לך מקורות לתמיכה שאת זקוקה

אולי משפחה קרובה או חברים. או שיש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום.

 

[נישנושיט2]

לא, כולם רחוקים

 

[נישנושיט2]

תודה

אך אני דווקא מפחדת מההמשך יותר מעכשיו. היום היא בשליטה ומחר כבר לא.

 

[MAMALY]

אואההההההה

אני רוצה לבהגיד משהו.
זה שהתחתנו עם גבר שיש לו ילדים זה לא אומר שמגיע לנו שיניחו אותנו רגשית או פיזית או בכלל.
נכון לקחנו בעל שהיתה לו משפחה כבר והיא אמורה להיות חלק בלתי נפרד לא כל המשפחה אלא הילדים שלו.
וגם לנו גיע אפילו אוסקר כי אנחנו בצד שתמיד צריך להתפשר אבל זה לא ככה.

גבר שיש לו ילדים ונישא שוב ומוליד עוד ילדים צריך לתת מקום גם למשפחה החדשה שלו וזה מאוד קשה זה תהליך נרכש זה קשה כי גם בכל משפחה או כל בני זוג יש תקופות טובות יותר או רעות יותר יש גרושה ברקע שהיא אמא של הילדים שפעמים רבות יש לה שליטה גדולה והאבא מפחד לאבד את הילד שלו ואני רואה הרבה סיפורים שהאבות האלו לא יודעים לחיצור את האיזון הנכון מה שמביא לתסכולים רבים עד כדי דחייה מוחלטת של הילדים שלו כי כרב אין כוח ויש משבר.

אני מציעה ששניכם תלכו לייעוץ וטיפול מיוחד של משפחות מורכבות את הגעת למצב קיצוני מאוד אני בטוחה שאת לא שונאת ילדים ובטח לא את הילדה שלו אבל נשארת לבד כל כך הרבה בעיקר רגשית והיית במצבים שפגעו בך מאוד והוא לא יכול היה להכיל זאת "בשם ילדיו הקודים" אני מתה על זה על המניפולציה הזו הרי הוא ורק הוא אשם בהזנחה הזו ואת היית צריכה להתעורר קודם ולנסות לנוווט ניסית נכשלת ונכנעת זו לא ביקורת זה מאוד קשה וצריךם המון נסיון בשביל זה המון ויתורים זה נורא נורא קשה ולא קל אני ווזכרת המון טעויות שאני עשיתי בהתחלה בלי להבין בכלל אז הלכתי לייעוץ לבד כי היה לי חשוב להבין מה אני עושה עם החיים שלי והיו המון תובנות וכלים שקיבלתי בשביללעזור לי לעבור את המשבר הזה.

כתץבו לך פה שאת לא בסדר וככה לא עושים ושתלכי מיד לטיפול כי "את לא בסדר" נאי חושבת שזה לא נכון שאת לא בסדר אני חושבת שעברת מספיק וקשה נורא ואת במשבר ובצדק ליצור איזון במשפחה מורכבת זה קשה מאוד שני בני הזוג צריכים לעשות הרבה מאוד בשביל שהכל יעבוד כמו שצריך יהיו ויתורים כחלקם כואבים מאוד אבל לפעמים זה שווה את זה.

הגרושה היא לא מענינית בכלל , חשובה הזוגיות שלכם חשובה ההבנה ההכלה וההתמודדות של שניכם עם המצב הזה לא יתכן שהוא יצא טהור וזך כי הוא "האבא" הוא היה צריך להכניס אותה למשפחה החדשה שלו כבת משפחה ילדים של גרושים יש להם שתי משפחות גם אם זה לא מוצא חן בעיני הגרושה לטובת הילדה ככה זה צריך להיות וגם לטובת הילדה המשותפת.

אצלינו האחרים מסתדרים נפלא 3 משותפים 2 ממקודם 11 שנים ביחד היו לנו ויכוחים ומריבות אפילו קשות אבל מעולם לא נגענו בקשר בין האחים וזה הוכיח את עצמו אני מבינה שאת עוד לא בשלה בשביל זה אבל זה יכול לקרות זה יכול להיות.

קחי את הבעל שלך לשיחה בלי להאשים אותו בלי לתקוף אמרי לו שאת עצובה שאת כועסת שאת מרגישהנורא שיעזור לך לשניכם לבת שלכם ולבת שלו לכו ביחד!!!!! לקבל ייעוץ וטיפול שייתן לשניכם כלים להתמודד עם המצב הזה.

חיבוק גדול לא קל מה שאת עוברת ומרגישה אבל יש לזה מוצא כל עוד יש לך אהבה עם החצי שלך יש סיכוי אפילו גדול מאוד שדברים יקבלו את התפנית שאת רוצה וצריכה וגם הוא אפילו שהוא לא מבין את זה בכלל.

 

[נישנושיט2]

כ"כ שמחה שמישהו מציג את הזווית השנייה

תודה לך

אני גם חושבת שלהגיד שאני לא בסדר וצריכה טיפול (אולי צריכה טיפול אבל לא כי אני הגורם המקולקל פה!) וזהו זה לבטל את כל החוויה שלי... איך שנים עשיתי את כל המאמצים לקבל אותה למרות שלאף אישה שנייה זה לא פשוט. אז על אחת כמה וכמה אישה שנייה שהילדה אצלה בשישי-שבת ובראשון מגלה שהגרושה מגישה כל מיני תלונות שקריות שהיא(!) ובעלה מתעללים בילדה.
האינסטינקט שלי תמיד היה- אם ככה אומרים אז אני לא רוצה לראות את הילדה *הזאת* שלך (כי היא באמת לא של אביה לפי מידת הריחוק שגרושתו יצרה ביניהם), שלא אהיה חלק ממעגל השקרים שלך. וזה מה שקורה עכשיו. נמאס לי להיות חלק ממעגל הילדה רוצה- לא רוצה- פוגעת באביה והכל לשמחת האם שמחפשת איך להשתמש בילדה כדי לסחוט את המיץ. אני לא חושבת שיש כאן הרבה שהתמודדו עם שנים של סחיטה רגשית ברמה הזו (הגורמים המטפלים כבר הודו שזה אחד המקרים הכי קשים שהיו להם, כמעט עד רמה של המלצה על הוצאה ממשמורת האם, אבל זה תמיד רק כמעט... ובינתיים כולם מסביב נפגעים.)

 

[1Shir]

קראתי את כל השרשור, והתחושה היחידה שעלתה בי -

כעס עצום על המערכת הממשלתית.

לדעתי אם מישהו שם היה חושב על טובת הילדה (לטווח הארוך!), הוא היה מפריד את הילדה מאמא שלה לחצי שנה לפחות, כאשר בחודשים הראשונים אין אפילו קשר טלפוני. ככה. לא אכפת לי שזה אולי קיצוני. אפשר לתרץ לה שאמא חייבת לנסוע לעבוד או משהו. אם האמא בהווה עדיין נוהגת כפי שתואר, זה נזק נפשי לילדה עד המוות. אני בת 30 בת להורים גרושים. אבא שלי תמיד אמר דברים טובים על אמא שלי גם כשהתלוננתי על דברים לא טובים אצלה. אמא לעומת זאת זרקה פה ושם כמה הערות על אבא. לא משהו קשה בכלל, הערות הכי הכי מינימליות שאפשר לחשוב עליהן. אפילו לא ברמת ה"משהו שלילי". אבל מספיק שיהיה רמז הכי קל למשהו לא חיובי שאמא אמרה על אבא (בגלל שהם גרושים מגיל צעיר, אמנם בגדול התגרשו יפה, אבל כמה סכסוכים קטנים - היו), זהו. זה מלווה אותי כל החיים וזה אחד הדברים שהכי השפיעו עליי לרעה שאי פעם קרו לי מבחינתי. אז כנראה שאני רגישה מדי וכמו רובנו לא יזיק לי לעבור טיפול (עברתי בעבר, גם בתור בוגרת וגם בתור ילדה), אבל מגוף ראשון, זה משפיע. והילדה הזאת נשמעת לי רגישה, דווקא בשל העובדה שאמה מצליחה להשפיע עליה עד כדי כך. למעשה רוב הילדים בגיל הזה מאוד רגישים.
בחצי השנה הזאת וגם לאחריה כמובן הייתי מטפלת בשלושתם, ומכניסה גם אותך לנושא הטיפול, כי לא יעזור, כעת אתן סוג של משפחה, באמצעות הבת/האחות המשותפת. גם לי יש אחות קטנה מצד אבא.
למה לדעתך זה חייב להיות שזה אינטרס מנוגד? סתם מאוד מעניין אותי לשמוע את דעתך

אני חייבת לומר שדבר לא טוב שיצא לי מהפורום הזה, זה שנהייתי קצת חשדנית (אולי שלא בצדק) לגבי אשתו של אבא שלי (אמרתי את זה בזמנו לאבא שלי, אולי אני צריכה בהזדמנות להגיד גם לאשתו, או שאולי בעצם עדיף שלא, כי זה עלול לפגוע בה, לא משנה כמה יפה ומשתף ומוסבר ומנומק אגיד זאת). אני קוראת כאן סיפורים ותחושות של נשים שהצטרפו לפרק ב', ורואה איזה חששות יש להן. הפגישה הראשונה עם אשתו של אבא שלי (גיל 17.5) זכורה לי כפגישה נהדרת עם מישהי נפלאה, וכיום פתאום עולות בי שאלות: אולי עבורה הפגישה היתה פחות נפלאה? אולי היא באה בראש של חשש שלא נסתדר? זה לא נעים. אבל חפיף, אני לא האישיו כאן.
בכל אופן אולי זה מה שיסדר את המצב, מה שהייתי עושה לו אני הייתי אחראית מטעם חוק. אם לא ישתפר, הייתי בודקת טוב טוב עד כמה האשה הזאת בכלל מסוגלת להביע אמפתיה כלפי הבת שלה, ובכך את מידת הכשירות ההורית שלה. אולי צריך להגיד שאמא לא מרגישה טוב ולכן הן נפגשות רק תחת עזרה/פיקוח טיפולי! ככה עושים במקרים כאלה. מה שהיא עושה לבת שלה יפגע בה בעתיד הרבה יותר מאלימות פיזית, אני די מהמרת על זה

משמורת משותפת נשמעת לי נדרשת במצב הזה, אחרי שהיה טיפול כלשהו באם כמובן!!!
זה אומר שאת תצטרכי "לסבול" את הילדה כל חייך (ובתקווה גם להנות..) אבל בהחלט לא במצב כפי שהוא היום. הגיוני שגם לכוחותיך יש גבול. אני חושבת שלמעט הילדה שהיא חסרת ישע, האבא הכי מסכן בסיפור הזה, יותר ממך מן הסתם, וצריך להבין כל דרך התמודדות שאותה הוא נוקט.

 

[נישנושיט2]

תודה

ותודה על השיתוף...
הבעיה פה היא הפוכה ולכן קשה יותר לזהות אותה. זו לא אם מזניחנית שקל לשים אצבע ולומר- הילדה לא אוכלת כמו שצריך/ לא לבושה/ לא מקבלת יחס, זו אם שמייצרת תלות קיצונית אצל הילדה (הילדה למדה מגיל 0 שרק אמא קיימת בעולם ואבא זה סכנה) ולכן קשה יותר גם להראות התעללות פיסית (שזה מה שבית משפט מסתכל עליו) וגם לנתק את הילדה מהאם- הילדה לא מכירה שום דבר אחר.
אני מסכימה שזה נזק נפשי לילדה. ותאמיני לי שזה כואב לי באיזשהו מקום. אבל מאז שהבת שלי נולדה אני בעיקר מסתכלת עלינו, מה שזה עושה לנו. 24/7 מתעסקים בה. אמנם זה עיסוק בגרושה בעצם שרוצה תשומת לב ומקבלת אותה דרך הילדה אבל מה לעשות, הכל הופך להיות סובב סביבה והצרכים שלה, והרגשות שלנו פועלים בדרך מסוימת. אני רואה את הילדה (לא את הגרושה כמובן) ונהיה לי מחנק בגרון. אני שומעת מה היא אומרת לאבא שלה, אני רואה אותו חוזר בידיים ריקות כי הילדה סירבה לבוא ואני מרגישה שכבר נ-ש-ב-ר לי. באמת שהגעתי מעבר לקצה גבול היכולת. לא ביקשתי שזה יקרה אבל זה קרה.
אגב הם כל הזמן "מאיימים" שהם ימליצו על הוצאה ממשמורת האם אבל כולנו יודעים שבישראל צריך משהו קיצוני בשביל שזה יקרה.

 

[רפסודיה]

מקוה שיגיעו זמנים טובים יותר

וכמה שאבא שלה ואת מרגישים נפגעים הילדה הקטנה הזו היא הקורבן העיקרי מבין כולם. אלה החיים היחידים שהיא מכירה וכפי שאמרת אמא שלה ייצרה תלות קיצונית של הילדה רק בה והרעילה אותה נגד אביה.
ושוב, עם כמה שקשה לך את חייבת להתעלות מעל זה. זכרי זאת במשך כל רגע שרגשותיך מציפים אותך, היא זו לא האימא שלה. היא לא אויבת שלך היא רק ילדה חסרת אונים שעושים עליה מניפולציות קשות.
נפש רכה שלא פשעה ולא גרמה עוול לאיש אלא נולדה לנסיבות האלו בלי בחירה חופשית .
הסתה ע"י ההורה השני וסרבנות קשר של הילד שעלול להיגרם כתוצאה מזה הן תופעות חמורות שכדי להתמודד איתן כדאי לכם לערב איש מקצוע במתמחה בתחום המסוים. ככל שהגיל יותר צעיר רבים יותר הסיכויים להציל את הילדה ואת הקשר שלה עם אבא שלה ואיתך. אי אפשר לעשות את זה לבד אלא על ידי תהליך התערבות של איש מקצוע כאשר כל הנפשות המעורבות לוקחות חלק בתהליך (לא בבת אחת).
מאחלת לכם בהצלחה רבה.

 

[mother cat]

לגבי מה שכתבת על אשתו של אביך

מאד מצטערת לשמוע שזה מה שהפורום שלנו עשה לך

דווקא כל-כך שמחתי כל הזמן לדעת שיש פה משהי, "הבת של", שיש לה מערכת יחסים טובה עם האמא החורגת. אני זוכרת שספרת שאיתה חלקת את חווית יחסי המין הראשונה שלך - וממש התרגשתי (אחרי שהצלחתי להבין את כוונתך, כי כתבת את זה בצורה שיכולה להתפרש אחרת...).

אני יכולה להגיד לך שדי בוודאות היא הגיעה למפגש הראשון שלכן עם הרבה חששות - היא בטח חששה שלא תסתדרו, בטח פחדה שתשנאי אותה, שתחשבי שהיא רוצה לתפוס את המקום של אמא שלך... אבל ממה שאני שומעת אני בטוחה שהיא גם יצאה בתחושת הקלה מהמפגש. מקווה שתוכלי להסיר את החששות מלבך ולשמור על הקשר הטוב שלכן - שלא נרגיש שהפורום עשה פה איזה נזק...

אגב אולי יש דרך לדבר איתה - לא לעלות את זה כחשש, אלא לשאול אותה כמעין קוריוז איך היה לה המפגש הראשון שלכן. נשמע שיש בינכן מספיק פתיחות כדי לדבר על זה.

 

[נישנושיט2]

אם אפשר רק להוסיף

כמו שגרושה ממומרמת מיהרה לכתוב וכעת גם בת להורים גרושים- לכל אחד יש את הסיפור שלו והוא לגיטימי ולדעתי אין להשליך ממנו לסיפור האישי של כל קורא וקורא. זה שיש גרושה ממורמרת *באמת* זה לא שולל את הלגיטימיות של גרושות אחרות להתלונן על התנהגות הגרוש שלהן, זה שיש יחסים בין אמהות חדשות לילדים מגירושים שעלו על שרטון לא אומר שכל היחסים כאלה. אפילו לא ברמת הסיטואציות שהן שונות לחלוטין.
אני מקווה שזה המסר ולא שאת מצטערת שמישהו אחד "מקלקל לכולם" בגלל החוויות האישיות שלו

כי אז אני חושבת שיותר מחצי מהאנשים לא ירצו לשתף פה.

 

[mother cat]

ברור שזו כוונתי...

כל סיפור הוא עולם ומלואו, ובעוד כולנו לומדים ומלמדים מנסיונינו - זה לא אומר שאפשר להשליך מכל סיפור על כולם...

לא הייתי רוצה ששיר תסיק שבגלל שיש אמהות חורגות שלא מסתדרות עם הילדים של הבעל אז אמה החורגת לא אמיתית בקשר המצויין שיש להן. זה כל מה שהתכוונתי.

 

[1Shir]

זה בסדר

אתם לא אשמים שאני טיפוס כזה כבד שחושב יותר מדי

אני דווקא לא בטוחה שהיו לה את החששות שציינת

כי הייתי בת כמעט 18, ותחליף הורה כבר לא היה סיכוי שזה יהיה... (גם עם בני זוג קודמים של ההורים הרגשתי כמו חבר/ה ולא משהו שמזכיר הורה, אבל בגילאים צעירים, החל מ-3) מהדקה הראשונה באותה פגישה ראשונה (יטבתה בטיילת

) הרגשתי איתה כמו חברה והיתה שפה משותפת.
לצערי דווקא היינו יותר חברות בשנים ההן, ופחות היום, כי שתינו פחות נגישות אחת לשניה מבחינה טכנית, וגם העולמות שלנו יותר רחוקים זה מזה (אז היינו שתינו רווקות, היום היא אמא כבר הרבה שנים).
אם תהיה הזדמנות, אשאל אותה כפי שהצעת (כבר דיברנו על זה הרבה אבל זה היה מזמן לפני הפרנויות

). פחות יוצאות לנו שיחות כאלה היום, אלא מספיקות לדבר שיחות רק על ענייני השעה בחיים של שתינו.
הנה, אני משתחררת מהפרנויות

ואומרת שכנראה התרחקנו מהסיבות שציינתי, ולא כפי שחששתי, שהיא הרגישה שהיא כבר "קנתה" את לבי מזמן, ולכן לא צריכה/רוצה להשקיע בי. כלומר, יש בזה משהו, אבל זה גם בצורה מאוד טבעית...
זה תמיד היה מצב שאני מעדיפה אותה על האחות, והיא מעדיפה שאני אעדיף את האחות. בסוף היא "מנצחת" ב"קרב" הזה, ואני מניחה שזה גם טבעי ומאוד לטובה, כי עוד חמישים שנה אני אצטרך יותר את הקשר עם האחות ולא איתה....

 

[mother cat]

תזמיני אותה לפרי שייק ביוטבתה

for old times sake
אני יכולה להבין איך קשר מתרופף - ונשמע לי שזה באמת הנסיבות ולא ולא כי לא בא לה להשקיע בך יותר.

לא הבנתי את החלק על האחות- אחות שלך? הבת שלה?

 

[1Shir]

הצעתך מראה שלא הבנת את הסיטואציה.

בשנים האחרונות (כבר הרבה שנים), אין לי שום סיכוי או דרך לגרום לה לבוא איתי לבד גם לקפה בארומה שנמצא 2 דקות מהבית.
מבחינתה היא עסוקה מדי בשביל זה (זה לא שהיא ממציאה כדי להתחמק, אני יודעת שהיא באמת עסוקה).
אני מוקפת באנשים שתמיד עסוקים מדי אפילו בשביל לשוחח/קל וחומר להיפגש עם האנשים שהם הכי אוהבים. אבא שלי הוא השיא הקיצוני של זה. אני מודה שלצערי התכונה הזאת עברה אליי בתורשה ממנו ולכן אני לא מאוד נפגעת, אלא מזדהה ומבינה שזה לא אני זה הם. למזלי אמא שלי היא הקיצוניות השניה ותמיד יש לה זמן בשביל כולם, גם כשאין לה (בקטע טוב, לא בקטע מקריב). אני תקועה באמצע בין 2 הגישות. [אגב אני מנצלת כאן שרשור שהוא בכלל לא שלי, מתנצלת על ה

/

] בקיצור האנשים היחידים שאני מצליחה להיפגש איתם לבד זה אבא שלי (כי זה כמובן חשוב לו לא להזניח אותי והוא מוצא את הזמן. כלומר גם אני לא פנויה בשבילו 24/7 ואנחנו מצליחים לתאם), ואחותי הקטנה - כן זו חצי אחות שלי, הבת שלה ושל אבא שלי, שעולה לכיתה ו'. בעבר שמרתי עליה כמה פעמים כשההורים היו בחו"ל, הלכתי איתה ללונה פארקים וכאלה, בפעם האחרונה הצעתי ללכת איתה לארומה (כאן ההתייחסות שלי ל"ניצחון" של אשתו של אבא, שלא מצא חן בעיניה שכאשר האחות היתה תינוקת, היא לא ממש עניינה אותי, מה לעשות היא באמת לא היתה תינוקת מרשימה, ואני לא מאלה שאוהבים תינוקות רק כי הם תינוקות. היום היא הרבה יותר חמודה), ובין השאר לעזור לה שם לעשות שיעורים (כי לצערי היא מהדור שההורים מתערבים לו בשיעורים, אצלי לא היה דבר כזה, זה מתקשר למה שענית לי למעלה על האייפונים).
אני מקווה שהצלחת להבין מה כתבתי מכל ההצפה שלי...

אם את רוצה פירוט נוסף, את מוזמנת לפתוח על זה שרשור חדש בפורום אם את רוצה, ואפילו לעשות קופי פייסט לטקסט מההודעות שלי מכאן

 

[mother cat]

דווקא הבנתי - זה נאמר בחצי חיוך חצי עצב

גם לי אין זמן לכלום ולאף אחד. זה עצוב. חלק מהדברים שאני לא אוהבת בצורת החיים המודרנית - אני עובדת במשרה מלאה (מאד...), מטפלת בפעוט, ועוד שני ילדים גדולים יותר בבית... כשכבר יש לי זמן, אין לי כוח. חברה הכי טובה שלי (מאז כיתה ד') חגגה 40 לפני כמה ימים. כששאלתי אותה מה היא רוצה מתנה היא ענתה לי "ערב איתך". הצלחנו, איכשהו, לתאם את זה - השארנו את הבעלים בבית עם הילדים ויצאנו להופעה באיזה שישי בלילה. הייתי מותשת, לקח לי שבוע להתאושש מחוסר השינה - אבל זה הזכיר לי איך חסר לי זמן משלי להפגש עם אנשים שאני אוהבת...

בקיצור - אני מבינה, ומבינה את העצבות בזה.

יפה שיש לך היום מערכת יחסים טובה עם אחותך הקטנה. אני מודה שהופתעתי ואני ממשיכה להיות מופתעת כל הזמן מהילדים של בעלי שכן מתענינים באחיהם מאז שהוא תינוק. אני אישית לא מתה על תינוקות (חוץ משלי...), אז אני ציפיתי לפחות עניין עד שהוא יהפוך ל"בן-אדם".

 

[1Shir]

אני לא זוכרת בני כמה הילדים שלו,

אבל עד שהייתי בערך בת 10-11, דווקא האנשים שהכי התחברתי אליהם היו תינוקות. כשהייתי קטנה בעצמי, פנטזתי כל הזמן רק על תינוקות. דמיינתי שאני מסתובבת עם התינוקת שלי לכל מקום. כשהתבגרתי זה עבר והיום בכלל לא נראה לי שארצה להביא ילדים (לכן ארצה ואשמח להתחתן/לגור /להיות בזוגיות עם גרוש פלוס שלא מעוניין בעוד, אם יש לך כזה במלאי...

). יש תינוקות/ילדים קטנים שאני מתחברת אליהם, אבל אצלי זה כמו אנשים בכלל. יש כאלה לטעמי ויש כאלה שלא

 

[mother cat]

בן 14.5 ובת 11

כשהחתלתול נולד הבן היה בן 12 (טיפה פחות) - וממש לא האמנתי שיעניין אותו תינוק קטנטן - אבל החיבור בינהם היה מידי ומדהים. הם פשוט מתים אחד על השני.

הבת היתה בת 8.5 - היא מתה על תנוקות והיתה יותר בעניין לפני הילדה, אבל החיבור בינהם לקח יותר זמן. אני חושבת שדווקא בגלל הגיל שלה - היה לה קשה יותר להבין איך משחקים *עם* ולא *ליד*. הייתי יושבת ורואה אותו משחק עם קוביות - בקושי מצליח לשים אחד על השני, והיא היתה מגיעה ואומרת לו שהיא תשחק איתו ופשוט לוקחת לו את כל הקוביות ובנה בעצמה מגדל... מה שכמובן לחלוטין מפספס את הפואנטה. בכל מקרה היום הם ביחסים מצויינים ואני שמחה שלא התפתחה הקנאה שציפיתי לה (הוא לקח לה את המקום של הכי קטנה, הוא בלונדיני עם שיער חלק בעוד היא שונאת את התלתלים שלה...).

אם אמצא על גרוש שלא רוצה עוד ילדים אודיע לך.... אבל את בטוחה שהחלטה הזו? לא שאני מאמינה שכולן צריכות לרצות ילדים, אבל את עוד צעירה. זה משהו שיכול להשתנות וחבל שתכבלי את עצמך למשהו שאולי תתחרטי עליו.

 

[1Shir]

בניגוד לכן, על לא אפשר להתחרט

כל עוד אני אכיר מישהו שלא רוצה ילדים בתקופה הקרובה אז הכל בסדר.
אשתו של אבא עברה לידה ראשונה בגיל כמעט 43.