כיצד ומתי אובחנתם כבעלי פטור??

[newKiticat]

אני גם מאובחנת כחולת סוכרת

בעקבות הצו הראשון שלי... הגעתי לצו ראשון אחרי שנשלחו לבית שלי כבר 4 התראות, ובכוס שמשתנים לתוכה... גילו לי סוכר..... בכל אופן, אצלי די ידעו מהרגע הראשון שמשהו לא הסתדר.... בנוסף שגם חיפשו על מה להוריד לי פרופיל... אגב- איך עבר עליך קבלת הסוכרת עצמה?

 

[המרחפת]

היה ברור מלכתחילה שלא אתגייס

לקויית שמיעה מגיל שנתיים, וידעתי שאני אתנדב. ישבתי מול הרופא בצו ראשון מלאת מוטיבציה והוא התפתל, ניסה לבשר לי בעדינות שלא כל כך נראה לו שיגייסו אותי.

 

[black_magic]

למה יש תחושה

שלהיות לקוי שמיעה פתאום נשמע משעמם?

לכולם יש סיפורים קורעי לב על סיבת פרופיל 21.. ואנו הלקוי שמיעה.. פשוט.. חיים עם זה, לוקחים את זה כמובן מאליו, מקבלים באהבה את פרופיל 21.. כשקיבלתי את הצו הראשון ישר פיקססתי ללשכת הגיוס את האודיוגרמיה שלי ויותר מאוחר כבר קיבלתי את תעודת הפטור שלי (כן בכזאת קלות..) כשרציתי להתנדב פשוט באתי למדור הפרט והצהרתי על רצוני להתנדב ומשם העניינים פשוט זרמו בקלות.. (איזה שעמום..)

 

[Dawson girl]

חחחח צודקת..

חוץ מהקטע של "מקבלים באהבה את פרופיל 21", שלא תקף, לפחות לא לגביי

 

[adistolo]

ניתוח בראש..

אני עברתי שנה שעברה ניתוח בארה"ב במוח. התפוצץ לי כלי דם בראש... הכל עבר בשלום והיום אני בריאה לגמרי! רק לוקחת כדורים... הצבא לא ממש מרחם ולא רוצה לקחת סיכונים ובלי לחשוב פעמיים שיחרר אותי...הכל קרה לפני הצו ראשון כה שלא היה ממש הפתעה.... גם די ציפיתי לזה... ממש התבאסתי כי רציתי להיות מדריכת חיר, שריון או הנדסה ועכשיו זה די ברור ששום דבר לא יצא.... בכל אופן אם מישהו יודע אני שמח לדעת מה לעשות עכשיו אחרי ששיחררו אותי..... איך מתנדבים ומה האפשרויות.... מי שיכול לענות לי באי מייל [email protected] ממש תודה ובהצלחה לכולם....

 

[Dawson girl]

אממ..

לי נתנו ישר על הצו ראשון 21, כי אני כבדת שמיעה... הרופאה אפילו לא בדקה אותי

והכי באסה זה שכל הקטע היה אחרי שאחת מהכיתה שלי קיבלה 97. נו טוב. מודיעין!! ווהו!!1 טוב סתמתי

 

[מתנדבת19]

ואגב...המשך לשאלה על סיבת הפטור-

עכשיו, אחרי שכמעט כולנו פה ניצחנו את הבירוקרטיה, ועוד חלקים מאיתנו באמצע או תחילת התהליך המתיייייייייש הזה, השאלה שלי היא בעצם לאלה מאיתנו שמתגייסים עוד שבועיים בדיוק מהיום!

ואלה שכבר התגייסו...אני מרגישה שנוסף לתחושת ההתרגשות הרגילה של להגיע למקום חדש ולהתחיל פרק חדש בחיים, ועוד במסגרת צבאית, גם תחושת גאווה המתווספת לכל זה. גאווה על זה שלמרות המגבלה שלי (הם קוראים לזה ככה..אני לא מרגישה "מוגבלת" בשום צורה שהיא!) ניצחתי. אםפילו את הצבא שכמו שמישהו אמר פה פעם, זרק אותי מכל המדרגות וניפץ לי את החלום להיות חיילת מן המניין בחתימת רופא אחת! אני מרגישה שאני מתרגשת כפליים. וחוגגת פעמיים.. מסיבת גיוס ו"מסיבת ניצחון". האם גם אתם מרגישים אותו דבר? התרגשות שהיא מעבר להתרגשות רגילה..התרגשות שמהולה בהמון גאווה, והרגשה שסוף סוף הגענו למנוחה והנחלה...כי השגנו משהו שלכל החיילים ה"רגילים" בא כמובן מאליו ואנחנו היינו צריכים להלחם עליו? אוי כמה דמעות הולכות להיות בבקו"ם חח

 

[סיונתו]

אמממ...

בהצלחה לכולם

ו...שאני ארגיש גם את הניצחון הזה...אני יודיע לך...

 

[מאורי 1]

תגובה למתנדבת 19

הייי !!! אני מאור (17 וחצי) ..חח ואני לא בן..כמו שכולם חושבים לפי השם.... קיבלתי פטור מהצבא וביקשתי להתנדב. כעת אני נמצאת בתהליכים. הייתי שמחה אם תפני אליי בחזרה ונדבר קצת על ההתנדבות ואיך הכל מתנהל

 

[LordNor]

אני ועצמי

קיבלתי את הצו הראשון וכבר ידעתי מהתחלה שישר אקבל פטור מהסיבה הכי פשוטה שאפשר לעלות = ליקוי שמיעה. רק בצו השני הרופא התאמץ כל כך להגיד לי שהצבא לא יגייס אותי בגלל הבעיה שלי והמליץ ללכת על התנדבות ומשם כל העסק

תהליך ההתנדבות שלי נמשך איזה חצי שנה בלי שום נדנודים.