כיצד לספר על המחלה

ronchik

New member
כיצד לספר על המחלה

סבתא שלי בת 84, חלתה במחלה כך נודע לנו סופית לפני שבועיים, כרגע המשפחה מסתירה ממנה את הידיעה. היא איבדה את יכולת הזיכרון לטווח הקצר, מסוגלת לשאול את אותה השאלה מספר פעמים בהפרש של כמה דקות, היא גם נכנסת לפרנויות שאנשים מן המשפחה נכנסים אליה הביתה ולוקחים לה אוכל או מזיזים דברים והיא נכנסת להתפרצויות זעם בעיקר כלפי הקרובים ביותר. היא מודעת לאיבוד הזיכרון. האם לספר לה ? וכיצד? היא מעולי תימן הראשונים והבנה של דברים בסיסים קשים לה, גם בזמן בו היא היתה בריאה. האם הידיעה לא תגרום לה לפעול בצורות קיצוניות? האם היא תבין את משמעות הדברים? אשמח לתגובות הנכדה גאל.
 

nurithro

New member
צריך לדבר על

לדעתי, וכך אני נוהגת: לא חייבים להשתמש בשם אלדצהיימר אבל אפשר לדבר על הנושא בגלוי בשעת שיחה, וכשמשוחחים עם החולה ישירות אפשר להתייחס לבעיה בלי לציין את המילה מחלה, או שם המחלה או תשישות נפש. לדעתי ברגע של פיקחות, החולה קולט שמשהו לא בסדר איתו ואף מציין זאת בשיחות, זה ברור שהבעיה של זכרון מאוד מפריעה לחולה. יחד אם זה לא ברור לי אם הדגשת העובדה שניידע את החולה שיש לו מחלה באופן מפורש תשנה למי מבין הנוכחים, החולה ו/או בני המשפחה. החולה שוכח כך שגם אם הוא לרגע בשלב מסוים הבין הוא ישכח על מה דיברו איתו תוך זמן קצר. זו הסיבה שאני נוהגת לדבר על המחלה באופן כללי, לא מסתירה אבל לא מדגישה. יותר מזה גם בני המשפחה הקרובים מאוד, הבעל, הבן לא נוח להם שמדגישים שזה אלצהיימר, אז בשביל מה להכאיב יותר??? נורית
 
למעלה